1
אנחנו בעיצומו של התהליך שבו נתניהו, הנאשם בפלילים, שורף את המועדון על יושביו (שזה אנחנו). האיש הזה, שבפעם הרביעית לא מצליח להקים ממשלה ולספק את הסחורה לבוחריו ולסיעתו, שמהווה למעשה את המכשול היחיד להקמת "ממשלת ימין יציבה" כלשונו שלו, נאחז בקרנות המזבח, לא בוחל בשיטות ובאמצעים, מצפצף על החוק ועל ההסכמים שעליהם חתם, ועושה במדינה כבשלו.
נתניהו מוביל את ישראל לאנרכיה, אין הגדרה אחרת. אין ממשלה מתפקדת, הדיונים בקבינט לא סדורים, הכנסת בקושי מתפקדת, ואנחנו כנראה בדרך לבחירות חמישיות. השבוע הוא החליט לצפצף על ההסכם הקואליציוני, על החוק ועל היועץ המשפטי לממשלה, ולמנות את שר המדע אופיר אקוניס לשר המשפטים, עד שנאלץ להתקפל, חזר בו ו״הסכים״ למינוי גנץ. מופע האימים הזה, שנחשפנו רק לחלקו, הוא בבחינת "השתנה מהמקפצה" על הדמוקרטיה, על החוק ועל הציבור.
כדי שיהיה ברור, ננסח את זה במדויק: אדם המואשם בשלושה כתבי אישום חמורים מבקש למנות לו שר משפטים "משלו", שימנה מנכ"ל "משלו", שיפטר את היועץ המשפטי ויביא מישהו "משלו" כדי שיבטלו את כתבי האישום נגדו.
ליתר ביטחון דוחים את בחירת נשיא המדינה, שאמור לסיים את תפקידו בעוד חודש וחצי, באופן שיאפשר ליו"ר הכנסת יריב לוין להתמקם כממלא מקום בבית הנשיא, או עד שיעביר את התפקיד לנתניהו, שיזכה לחסינות מיידית או לחלופין יחנון אותו בהמלצת שר המשפטים שימונה על ידיו. הפעם המהלך הזה נכשל, אבל ראשו בוודאי כבר מתכנן את התעלול הבא.
אנחנו בעיצומו של תהליך שריפת המועדון, ואם קואליציית שינוי לא תקום במהרה ותכניס צינור חמצן לחיינו – סופו של התהליך המסוכן הזה מי ישורנו.
2
ההיסטוריה הפוליטית תשפוט לחומרה את חבורת השרים והשרות שסביב נתניהו, שנבחרו ומונו על ידיו בקפידה. כולם כבשים שותקות, להקת מעודדות, שהופכים לשותפים לכאורה לפשעים נגד הדמוקרטיה.
כל השרים והשרות אחוזים בפחד משתק מנתניהו, ואחדים מהם גם מבנו בכורו. הם יודעים שבחירות חמישיות יחייבו אותם להתמודד בפריימריז, וסוגיית ה"נאמנות" לראש הממשלה גוברת אצלם על הנאמנות למדינה ולאזרחיה. על רובם אינני מתפלא, אבל על כמה מהם דווקא כן: על ח"כ אבי דיכטר, למשל, שהיה ראש השב"כ והשר לביטחון הפנים אצל אריק שרון.
דווקא אותו דחק נתניהו לאחור, אבל הוא היה הראשון אתמול לברך על מינויו של אקוניס. אני חושב שאני יודע היטב שדיכטר עושה שקר בנפשו, מבין היטב את התהליך המסוכן שעליו הוא "מברך", אך החנופה והתקווה לשדרוג בכנסת הבאה גורמות לתחושת הגועל שלו להימהל בתחושת החנופה.
השני הוא האלוף (במיל') ושר החינוך יואב גלנט, שהתחנך כמו דיכטר "בערוגות הממלכתיות" בשייטת, בצה"ל, בצופים ואצל אריאל שרון. אני בטוח שהוא מבין מצוין למה הוא שותף, אבל הוא שותק, ושתיקתו זו מהדהדת בכל חדרי המורים במערכת החינוך, בכל המוסדות הפדגוגיים ובכל תנועות הנוער.
גם מהשרים אדלשטיין, שטייניץ ודרעי אפשר היה לצפות להתנערות, אבל זה לא קרה. תתביישו לכם.
3
בתעלול המסוכן שניסה לבצע השבוע, שלח כנראה נתניהו את עצמו לאופוזיציה ונתן דחיפה חזקה לממשלת השינוי, תוך חיזוק מעמדו הציבורי של גנץ. ככה זה כשאין לידך שרים, עוזרים ויועצים שיידעו להפעיל מערכת של איזונים ובלמים, שיציבו מולך מראה ושיזעקו "עד כאן, אדוני ראש הממשלה".
נתניהו נראה השבוע כאדם שאיבד את העשתונות, ואף אחד לא היה שם לסייע לו מפני עצמו. לא רל"ש, לא ראש סגל, לא יועץ, לא מזכיר, לא שר – אף אחד.
מול להבות האש ותמרות העשן העולות מ"המועדון" השרוף ומהדמוקרטיה שלנו נצפים לפיד, גנץ, סער, בנט, ליברמן, מיכאלי והורוביץ, כשהם מתקשים לקבל החלטות. אל תתבלבלו – אלו לא "הפערים האידיאולוגיים" בענייני משפט, הלכה והתיישבות, אלו הם סדרי הרוטציה וחלוקת התיקים. הימשכות המצב הזה תביא את המיאוס מכלל הפוליטיקאים לשיא השיאים.
האמת היא שחוץ מלפיד, שהוא בעל ההישג הגדול ביותר בגוש השינוי אך בכל זאת מוותר על האגו פעם אחר פעם – כל היתר מתחברים לאגו שלהם יותר ויותר. אפשר ללמוד על כך מהטון שלהם. חלקם החלו להתהלך כמו ראשי ממשלה ולדבר בפאתוס ששמור לראשי ממשלה.
במעשיהם ובמחדליהם של ראשי גוש השינוי, הם עלולים להוביל אותנו לבחירות חמישיות שלא יטיבו לא עם סער ולא עם בנט. המרוויחים יהיו לפיד, גנץ, העבודה וסמוטריץ'.
4
כמה משפטים על יו"ר כחול לבן, שר הביטחון ושר המשפטים (המחודש). בני גנץ למד להילחם, למד לעבוד, למד פוליטיקה, למד את נתניהו ויודע לתת לו פייט. עכשיו, בעיצומם של הימים הללו, תתארו לכם כיצד הייתה נראית המדינה שלנו והדמוקרטיה אם גנץ לא היה שותף לממשלה פריטטית (לצד כל הוויכוח המוצדק), ועד כמה הוא צדק בנוגע ל"מזימת אפריל" שמפניה התריע כשביקש את הקולות.
גנץ מגלה כושר עמידה, כושר למידה ונחישות, ובתוך גוש השינוי צריך להיות שמור לו תפקיד מרכזי מאוד. אם יפעל נכון, עתידו הפוליטי לפניו. אני די גאה בכך שנתתי לו את קולי.
5
רוצים לראות כיצד נראה "שינוי"? הציצו לרגע אל ארצות הברית של אמריקה תחת נשיאותו של ג'ו ביידן. עזבו לרגע פוליטיקה ומזרח תיכון ואו"ם ואיחוד אירופי וכו'. התבוננו על ארה"ב והקשיבו לשקט, לנורמליות, לשפיות ולרגיעה שירדו על אמריקה.
אין פייק ניוז, אין התבטאויות גזעניות, אין התקפות על התקשורת והשופטים ועל סוכנויות המודיעין, ויש עיסוק נרחב בענייני הפנים. ביידן עובד עבור אזרחי ארה"ב: בקורונה, בכלכלה, באיחוי הקרעים. הוא הנשיא של כולם. הוא עצר את בניית החומה בגבול מקסיקו, נלחם בקורונה ומחסן את ארה"ב בקצב מהיר, אוסר על אפליה בצו נשיאותי, חזר להסכם פריז ולענייני האקלים. הוא קם בכל בוקר בבית הלבן ליום עבודה עבור אמריקה, והכל רגוע, שקט, נורמלי ושפוי.
ככה נראה שינוי!
6
את מדורות ל"ג בעומר בשכונת ילדותי מיקמנו והדלקנו על מגרש הכורכר הגדול במקום שבו עומד כיום מגרש החניה של "היכל מנורה". עשרות מדורות לפי בניינים, כיתות ותנועות נוער.
כילד אני זוכר ששרפו בובות בדמות היטלר יימח שמו, אחר כך בדמות נאצר נשיא מצרים, ואחר כך בדמות ערפאת. כשהחלו לדון באפשרות לשרוף בובות בדמות יוסי שריד, הייתי כבר בקיבוץ.
לא ידענו כלום על מירון ועל רבי שמעון ועל מקורות החג, היו לנו השירים שלנו כמו "אש אש מדורה, תחתונים של בחורה", קצת תפוחי אדמה ובצל שהטמנו באש (לעשירים היו גם נקניקיות), ובסוף "הכיבוי הצופי" של הבנים שהפך להבות לגחלים לוחשות.
זה היה חג אהוב ועודנו.
7
"מלון דבורה" ברחוב בן יהודה בתל אביב היה במשך שנים שם נרדף למפלגת העבודה, שהמטה שלה שכן ברחוב הירקון הסמוך. במלון הזה הייתה המפלגה מתכנסת בימי בחירות, שם שכן מטה יום הבחירות, ושם נערכו מסיבות הניצחון (עד שפסקו). במלון הזה היו נערכות פגישות של רבין, פרס וקודמיהם עם ראשי מדינות ומפלגות מהעולם.
הרבה גלים התנפצו מאז לחופי תל אביב, והשבוע יחנוך בני אורי את המלון מחדש וכחלק מכך את שמו החדש "דבורה בראון", מלון הדגל של רשת בראון, כמאה חדרים בסטנדרט גבוה עם מסעדת שף של אייל שני ועוד. אורי וחבריו נרגשים מאוד מהאירוע הזה ואני יחד איתו. שיהיה בהצלחה. שבת שלום.
[email protected]