בתוצאה הסופית אפשר להבחין בתקשורת, ברשתות החברתיות, במזרח ירושלים ובעולם הערבי כולו – ישראל הובסה. פרשת המחסומים בשער שכם בירושלים נוספה למגנומטרים בהר הבית, לעסקאות שליט וג'יבריל, לאינתיפאדה הראשונה ולעוד ציוני דרך עגומים בדברי ימי הכניעה הישראלית. אירועים ששילמנו ונשלם עליהם מחירים כבדים.
כל כך הרבה דיסאינפורמציה ופייק ניוז שיווקו לנו סביב הדרמה הזו, והכל ממחיש את חוסר המקצועיות של העיתונות הישראלית, ועד כמה קל לסובב אותנו בספינים פרימיטיביים. המחסומים עצמם חסרי כל משמעות, והעיסוק בהם נולד במקרה. הם בסך הכל נוצלו על ידי הפוליטיקאים הפלסטינים כדי לעשות עלינו סיבוב, לצורכי מערכת הבחירות הפלסטינית.
הכל החל, כמו בכל ליל רמדאן, כשקבוצת פושטקים חסרי מעש ממזרח ירושלים התיישבה על המדרגות בואכה שער שכם. מעשנים נרגילה ומשועממים, הם החלו להציק לעוברים ולשבים. קראו קריאות מבזות לבחורות ערביות חולפות, הטיחו עלבונות ביהודים דתיים שבדרך לכותל, וכמובן - קנטרו שוטרים ומג"בניקים שמוצבים שם. דווקא לסוחרים בעיר העתיקה נמאס מההצקות והם ביקשו מהמשטרה להציב מחסומים, כדי לאלץ את הבריונים לחפש מקום אחר.
המשטרה נענתה והציבה מחסומים שמאפשרים מעבר, אבל לא התקהלות - דבר שהעלה את העימות מדרגה. ההסתה הכוללת בירושלים וביו"ש מתודלקת באוקטן גבוה בגלל אינטרסים של תקופת בחירות, וגרמה לפרחחים לעבור לירי זיקוקים ולהשלכת אבנים ובקבוקים. כאן נכשלה המשטרה כישלון חרוץ. במקום להגיב במהירות ובמחץ, בין היתר לסגור את הנתיבים בתוך העיר העתיקה המובילים לשער שכם, היא הגיבה ברפיון. פספסה את האפשרות למחוץ את הקשקוש בעודו באבו.
מהר מאוד הבחינו הפרובוקטורים של ארגון פת"ח מבית אבו מאזן בהזדמנות הגדולה שנפלה לידיהם. הם התלבשו על מעשי הבריונים של שער שכם וצבעו אותם בצבעי קרב הרואיים, למטרות מגונות של קמפיין בחירות. כך הפכו המדרגות שמול שער שכם לטבור הקוממיות באל־קודס, כאשר פת"ח וחמאס, באמצעות 200 פרֵחים מהעיר העתיקה, מתחרים ביניהם בשאלה מי מגן טוב יותר על הבירה הקדושה. האירוע הפך לחלק מתעמולת הקמפיינים, דבר שניכר גם בקריאות המפגינים. יום אחד מקללים את אבו מאזן ומשבחים את חמאס, יום אחר מהללים את אבו מאזן ופת"ח. ובתווך מתנכלים ליהודים, מתעמתים עם שוטרים, מחפשים כאסח בכל מחיר.
כך נולדו גם גילויי הקוממיות מעזה. בתגובה לאתגר שהציב פת"ח משער שכם, חמאס נתן אור ירוק לשגר טילים של בחירות לכיוון עוטף עזה, כדי "להגן על אל־קודס הקדושה", כמובן. בד בבד, כתוצאה מההסתה היומיומית בתקשורת הפלסטינית, זו שמלובה בידי הפרטנר מרמאללה ומובערת על ידי המנותקים מעזה, עלתה החוצפה לרמות גבוהות במיוחד: סטירות לחרדים ברכבת, תקיפת יהודים ברחבי ירושלים, ואפילו ריקודים על קברים בהר הזיתים והעלאה לטיקטוק, אלא מה.
ומה עשו מנהיג הימין החזק נתניהו והרמטכ"ל לשעבר גנץ? נכנעו. אף על פי שהמפכ"ל ומפקד המחוז הצהירו שהמחסומים חשובים לביטחון, הם קיבלו הוראה לקפל את הזנב. בד בבד, ישראל כופפה את הראש ולא עשתה דבר מול עשרות טילים שנורו לעבר אזרחיה מעזה.
לא בכדי, בחגיגה בשער שכם עצמו מיד לאחר הסרת המחסומים, רקדו כמה מאות אנשי פת"ח ושיבחו את מוחמד דף ועז א־דין אל קסאם, הבטיחו ש"ח'ייבר ח'ייבר, מוחמד עוד יחזור, ויחסל את היהודים". היללו את התבוסה הישראלית והניצחון הפלסטיני ההרואי. ואכן ישראל נכנעה, העניקה עוד הישג מוראלי לאויב, כזה שיביא לנו הרבה טרור ואלימות בעתיד.
ואגב, אחד מפרקי האיוולת המרכזיים קשור להאשמות נגד ארגון להבה וגורמי שוליים מהימין הקיצוני. כאילו התגובות הפבלוביות שלהם הן שהציתו את הלהבות או החמירו את הבלגן. רק שילוב של בורות וזדון יכול היה לגרום לחלקים בתקשורת הישראלית, לצד פוליטיקאים מהשמאל, ליצור את המהומה במקום הלא נכון, לפספס את הסיפור הנכון. סיפורה של תבוסה ישראלית.
נתניהו מחזק את המערכת אחד הנזקים הרי הגורל שמחולל בנימין נתניהו למדינת ישראל בימים אלו, נוגע לחיזוק היועץ המשפטי לממשלה והמערכת המשפטית. פרדוקסלית, נתניהו מוסיף ליועץ ולמערכת יוקרה, כאשר אלו ניצבים על המשמר מול ההתקפות המטופשות והבלתי חוקיות שעורכים ראש הממשלה ותומכיו. התקפות שמוּנעות רק מניסיון נואש לעצור איכשהו את המשפט של נתניהו עצמו.
במעשיו היום גורם נתניהו לכך שבעתיד, כאשר סוף־סוף תוקם ממשלה שפויה ותנסה להחזיר את היועץ, בג"ץ ומנגנון המדינה למקומם הנכון והראוי, היא תתקשה מאוד לעשות זאת. זה יקרה דווקא בגלל היוקרה שהיועץ והמערכת צוברים היום, כאשר הם אכן ניצבים על משמר הדמוקרטיה, הודפים את הניסיון למוטט את אמות הספים של המשטר והמדינה, שעושה הנאשם נתניהו.
כך, ניהל השבוע אביחי מנדלבליט מאבק נחוש מול הפרת החוק הבוטה, הברורה כל כך של נתניהו. מי שביקש להתעלם מחוק היסוד שהוא עצמו חוקק, בעניין הפריטטיות של המינויים בממשלה ומינוי אופיר אקוניס כשר משפטים. כך בלם בג"ץ את מיטוט חוק היסוד, את ריסוק סדרי השלטון ואת אי־הציות לחוק. אבל על הדרך חזרו שופטי בג"ץ שוב ושוב על ההלכה חסרת הביסוס וההיגיון שהשתרשה אצלם, שלפיה חוות דעתו של היועמ"ש מחייבת תמיד את הממשלה כולה.
מה יקרה כאשר יבוא היום שבו ממשלה אחראית, שמרנית וימנית על באמת, תבקש להקנות ליועמ"ש את סמכותו האמיתית כיועץ ולא כראש ממשלה עליון? מה יתרחש כשהממשלה העתידית תוביל תיקון שיגרום לבג"ץ להמשיך לשפוט, אבל להפסיק לחוקק? ומה כשהממשלה תציב גבולות ראויים לפקידי הממשלה, כדי שאלו יסתפקו בלממש את המדיניות הלגיטימית של המחוקקים והנבחרים? או אז תשמש ההשתוללות של נתניהו ותומכיו כתירוץ להדיפת התיקונים ההכרחיים במערכת המשפטית. גם על הנזק החמור הזה תשפוט ההיסטוריה את נתניהו ועדתו.
אור לגויים התמונות מרחבי העולם של הנאנקים מסבל ויגון כתוצאה מהמגיפה, מכמירות את הלב. הן מחייבות מעשה מצד מי שיכול לעזור - ואנחנו בהחלט יכולים. במיוחד אנחנו מחויבים להתאמץ עבור הידידים שלנו, כמו הודו וברזיל, שבהן שולטים משטרים ידידותיים במיוחד.
אכן, היכולת של ישראל הזערורית לספק סיוע פיזי משמעותי לתת־יבשת כמו הודו, או ענקית כמו ברזיל, היא מגוחכת. לא בבלוני חמצן, ערכות הנשמה או תרופות נתרום את התרומה המהותית שלנו. התרומה האמיתית היא ביכולת הארגון, היצירתיות, המומחיות, וברוח הישראלית שמניבה תוצאות מרשימות כל כך. בכל אלו יש לנו הרבה מה להעניק - רופאים, מומחים, מנהלים, מתנדבים מסורים - מי שהובילו את מבצע החיסון והריפוי ההמוני המזהיר שנערך פה.
במשבר הנוכחי גילינו עד כמה המדינות שחשבנו שהן "מתוקנות", יכולות ללמוד מאיתנו. מדינות פחות מתוקנות ודאי שיפיקו מאיתנו תועלת אדירה. לכן הגיע הזמן להציב את הסיוע הבינלאומי כמשימה לאומית ולהפיץ אור לגויים. אור שיסנוור גם את האנטישמיות החדשה, שהתלבשה דווקא על ההצלחה הגדולה שלנו במלחמה במגיפה. אנטישמיות שמנסה לרשום פרק חדש באנציקלופדיית השנאה כלפינו.
