עלי להודות שכאשר נחת אצלי המארז החדש של גולדסטאר WILD BATCH קצת חששתי. זה היה כמו לקבל ווטסאפ מהאישה שאתה אוהב, שכותבת לך שבהחלטה של רגע היא שינתה את צבע השיער או החליטה, לאות הזדהות איתי, לעשות קרחת. אולי אני נשמע קצת דרמטי, אבל הגעתי לגיל שבו אני יודע מה אני אוהב ואיך אני אוהב. ואני אוהב את הגולדסטאר שלי בגרסה הקלאסית. לאגר כהה, 4.9% אלכוהול, קלאסיקה ישראלית מהבקבוק או מהחבית.

מערכת היחסים היציבה בחיי 
מיד אספר לכם מה קרה כאשר טעמתי את הגרסה החדשה, אבל קודם כל קצת על הגלגולים השונים של גולדסטאר ושלי. אני חושב שלא אחטא לאמת אם אומר שזאת מערכת היחסים היציבה בחיי. נכון, פה ושם פלירטתי עם מותגים אחרים, מדי פעם התפלקה לי איזו חיטה או אפילו איזו IPA, אבל תמיד החשבתי את כל אלה כמעין הרפתקאות שגרמו לי לחזור מחדש אל הבירה המוכרת, היחידה שמקבלת אותי תמיד כמו שאני, בלי לבקש ממני להבין יותר מדי או לעשות פרצוף מתעניין. לפעמים נערכו השיטוטים דווקא במגרש הביתי שלה. זה קרה עם האנפילטרד הלא רעה בכלל וכן עם הסלואוברו החזקה והעשירה בטעמים, אבל אפילו הגרסאות, שעוררו בי הערכה למותג, שאשכרה נענה לאתגר שהציבה לו סצנת הקראפט, לא גרמו לי לזנוח את האחת שלי.

גולדסטאר Wilde Batch (צילום: יח''צ)
גולדסטאר Wilde Batch (צילום: יח''צ)


הבקבוק הראשון 
מאחר ששמתי את המארז הנאה במקרר, היו לי כמה שעות להתכונן לקראת הבירה החדשה, לכן התחלתי בינתיים לבשל – תבשיל חומוס עם בשר ופירות יבשים, שאני אוהב מאוד להגיש על מצע של קוסקוס.  וכך אירע שבעודי שקוע בבישול, פתחתי כמעט מבלי משים את הבקבוק הראשון של ה- WILD BATCH. 

הו חברים, הייתה זו פנטזיה נהדרת. ומה שבאמת הילך עלי קסם הוא שעל פי כל פרמטר, לא הייתי אמור לאהוב את הבירה החדשה: בשנים האחרונות הפכתי רגיש אפילו לניואנסים הקטנים ביותר של מתיקות. הגברת שבושלה לה בפראות, היא באחוז אלכוהול גבוה יותר מהבירה הקלאסית (בין 6.1% ל-6.6%), אבל המתיקות המעודנת, שאולי מורגשת רק לאוהבי יובש שכמוני, באה נפלא על רקע גרגרי החומוס השמנוניים עם הבשר שבינתיים התפרק מרוב בישול, המשמש המיובש ובצלצלי השאלוט שבסיר. 

שני הבקבוקים הבאים 
הייתה לה רק בעיה אחת: היא נגמרה מהר מדי, ועוד שתי כפות מהתבשיל המהביל גרמו לי ללגום מהר עוד בקבוק. ריכוז האלכוהול הגבוה יחסית לבירות לאגר פירק יפה את השמנוניות של הבשר ויצר הרמוניה נהדרת, מאוזנת עם טעם של עוד. אנא סלחו לי, בכל זאת סיימתי זה הרגע שלושה בקבוקים בחוזק של יותר משישה אחוזי אלכוהול, והיפה בכל זה הוא שלראשונה לא היו לי ייסורי מצפון על הבגידה בגולדסטאר הקלאסית.

עוד שלושה בקבוקים וזהו 
הקלאסיקה תישאר אתי תמיד כבחירה הראשונה, בחמארה בדרום תל אביב, על שפת הים, בחתונות ואפילו מול הכדורגל בטלוויזיה בשבת אחר הצהרים, רק שכחובב אוכל, מצאתי יופי של בירה קולינארית, כלומר – לא רק מיוחדת בשיטת הבישול האופקית שלה, אלא משתלבת נהדר עם שיטת הבישול המיוחדת שלי. ולא רק איתה. את החצי השני של המארז פירקתי על חריץ של גבינת קממבר בשלה, מעט חריפה, עם לחם דגנים וחמאה. גם כאן ההלימה הייתה מושלמת: טעמי הדגן של הלחם העצימו את אלה של השעורה שבבירה, האלכוהול הגבוה יחסית פעל היטב על אחוזי השומן של הגבינה והחמאה וכל זה יצר שלם גדול מסך חלקיו.

מני ובי, התפנה לו גם הג'וניור (22) מעיסוקיו והצטרף אלי ללגימה – כאביו ניחן הילד בכישרון מיוחד לזהות רעש יציאה של בירה מהמקרר, בחיי – הוא מתייצב במטבח מהר יותר מכפי שעושה הכלבה כשאני פותח את הכלי עם שאריות הכבד המטוגן בבצל. הילד, כמתבקש מתורת האבולוציה, מייצג גרסה מתורבתת ומשוכללת יותר של אביו, כלומר אני. בענייני בירה זה אומר שהטעם שלו משוכלל יותר ונוטה לכיוון בירות קראפט. הוא טעם, לגם וחייך. היה לו טעים. 

ועכשיו: עוד שישייה 
ליד השישייה הבאה חרצנו כמה גבינות כטעימת הכנה לקראת שבועות (הידעתם שבירה הולכת נהדר גם עם קשקבל וירקות טריים?) לגמנו וצפינו במשחק כדורגל מהליגה הספרדי, אתלטיקו מדריד נגד קבוצה שגם אם תסירו מעלי את אחוזי האלכוהול, אין סיכוי שאזכור את שמה. 

כך ישבנו לנו, אב ובנו, בירה ישראלית ביד, גבינה טורקית על השולחן, כדורגל ספרדי ברקע ושתקנו לנו קצת ביחד. "נחמד המשחק הזה" אמרתי לו "חבל שאנחנו לא מגוונים יותר את הפרימיירליג האנגלית עם גיחות לספרד" הוספתי. ולפתע, מבלי שנדברנו, היה ברור לשנינו מה עלינו לעשות ללא דיחוי: לטעום את הבירה עם חתיכת מנצ'גו ספרדית שנשארה במקרר.

מחיר מומלץ לשישייה: 36 שקלים
ניתן להשיג ב: אתר BLEND בחנויות האלכוהול וברשתות השיווק הנבחרות  ברחבי הארץ.

אתלטיקו מדריד  (צילום: Getty images)
אתלטיקו מדריד (צילום: Getty images)