"השטח מתלקח", זעקו הכותרות בכלי התקשורת, והמצב הנפיץ גלש גם לשטח, במה שמאתגר את מדינת ישראל ואת החברה הישראלית בתקופה רגישה ממילא בשנה (חודש הרמדאן). ואת המצב הנפיץ הזה מנצלת, לתחושתי, ההנהגה הפלסטינית כדי לייצר התלקחות וללבות את האש - אולי אידיאולוגית, אולי בגלל דחיית הבחירות ברשות הפלסטינית, אך כנראה גם וגם.
אך השאלה היא אם מחיר הדמים שמשלמים הצדדים לאחר פיגוע, התלקחות או מהומות הוא על רקע סכסוך בנוגע לבעלות על הקרקע, כמו בשטח ישראל, או על יישוב יהודה ושומרון? התשובה נעוצה בכך שיש קושי מהותי להכיר בזכותנו על הארץ, בכך לדוגמה שירושלים שוחררה והיא שלנו בקשר עמוק כחלק מזיקה היסטורית לתנ"ך ולאבנים העתיקות שמספרות היסטוריה. ואם כך המצב, למעשה קשה לאויבינו הרחוקים והקרובים להשלים עם עצמאותנו, ריבונותנו ואחיזתנו על הקרקע.
משנת 1948, ועוד קודם לכן, שילמנו מחירי דמים על עצם הגשמת תכלית העצמאות. בשבוע הזה, בכ"ד באייר תש"ח, שבוע לאחר הקמת המדינה, הותקף קיבוץ נגבה ושבעה לוחמים ולוחמות נפלו על משמרתו. האירוע נזכר בדברי ימיה של המדינה, על המשמעות העמוקה של להיות עם חופשי בארצנו.
לעתים המחיר קר וכואב, אך עם אמונה בצדקת הדרך נתקדם. כך עשינו וכך נעשה - נמשיך לפתח את הארץ לאורכה ולרוחבה באמונה רבה ובתקווה שהשקט יחזור לארץ במהרה.
הכותב הוא ממייסדי פורום זו ארצנו בליכוד