האירועים הביטחוניים שעוברים על ישראל ביממה האחרונה החזירו שוב חלק ניכר מילדי ישראל לבתים אחרי שנה בה למדו מהבית. איך מגיבים הילדים אשר רק יצאו מהקורונה וטעמו שגרה וכבר נאלצים להסגר שוב? ומה לגבי אלה שלימודיהם לא בוטלו אך הם שומעים וערים למתרחש?
התשובה היא, שהכל תלוי בהורים וביכולתם להעביר מסר רגוע ושלו או מסר חרדתי ומודאג נוכח המצב. דווקא הילדים החיים בעוטף עזה המורגלים לצערם בסיטואציה והמערך הטיפולי סביבם מקצועי וממוסד, יקבלו את הסבב הנוכחי באופן רגוע יותר, כחלק מעוד שגרה בחייהם, לעומת ילדי ירושלים שאינם מורגלים בסכנות ביטחוניות מעין אלה.
גם הילדים שמתגוררים בערים בהן ראשי הערים סגרו את מוסדות החינוך חווים מסר כפול ובעייתי, לפיו אמנם ביטול הלימודים נועד על מנת להגן עליהם, אבל בחוויה שלהם הוא מצביע על כך שיש סיבה לחרדה ויש באמת ממה לחשוש. רשויות אלה משדרות לתושבים ולילדים חוסר אמונה בהנחיות הביטחוניות הארציות ולכן מתעוררת סיבה אמיתית לחרדה. כתוצאה מכך, רבים מההורים נאלצים להישאר בבית יחד עם הילדים - דבר המערער גם את השגרה ולא בטוח כי הוא תורם לחוסנם של הילדים והוריהם.
המצב הנוכחי מתפרש אצל הילד (בעיקר ילדים צעירים) בהתאם לאופן בו ההורה מקבל אותו ומפרש אותו לילד, מכיוון שהילדים בוחנים את ההורים המהווים עבורם סיסמוגרף למצב. הילדים סתגלניים מאוד, ובעלי יכולות גבוהות לבצע נתק רגשי מהמצב. למרות שינוי סדר היום והורים שאולי נאלצו להישאר בבית ולא ללכת לעבודה, הם יכולים לחוות את היום כיום חופשי באמצע השנה, וליהנות מקרבת ההורים ביום שיהווה עבורם סוג של שבירת שגרה מרעננת אפילו.
הורים חרדתיים לעומת זאת, ישפיעו לרעה על מצבם הנפשי של הילדים, במיוחד אם ההורה החרד נאלץ ללכת לעבודה והוא מודאג לגורלו של הילד שיישאר בבית ויתמודד עם אזעקות לבד. הורה השרוי בחרדה כעת הנוכחית, עלול לעורר בילד חרדה ותחושת חוסר אונים. יש להבין כי חרדה היא מצב תודעתי פעיל. האדם החרד מצוי בעמדת קצה ומחפש שליטה ולכן אנשים החווים חרדות יסרקו את התקשורת ויאספו סיבות וגורמים מעוררי חרדה על מנת להשיג חווית שליטה באי הוודאות, גם אם בפועל המידע מעצים את החרדה ומחזק אותה.
הילדים החרדתיים יכולים להפחית את החרדה אם יצמדו עד כמה שהם יכולים לשגרה: השגרה מסייעת להפחתת החרדה ולכן הניתוק הכפוי מבית הספר בערים בהן ראשי הערים החליטו ללא הצדקה ביטחונית מפיקוד העורף גורם להתעסקות שאינה בהכרח תורמת בגורמי החרדה. תפקידם של ההורים הוא לדאוג להסחת דעת באמצעות חיבור עם פעילויות שגרתיות. כך למשל הם יכולים לסייע לילדים להכין את שיעורי הבית, להפנות אותם לשחק במחשב, להכין איתם ארוחת בוקר משותפת, ליזום מפגשים של חברים בבתים ועוד. הילדים יכולים להיעזר גם בגורמי תמיכה מרחוק באמצעות הזום, שדווקא התחזקו בעקבות שנת הקורונה ויצרו מערכת שהנה ערוכה יותר למצבי חירום ברמה הלאומית.
ההורה נדרש להקפיד גם ולשמור על איזון בין מתן מידע והימנעות ממידע. עליו להסביר את המצב כמיטב יכולת הבנתו של הילד ולחבר אותו למשאבי התמיכה העתידיים שלו. מאוד חשוב להורה למתן את צריכת התקשורת אשר פועלת בניגוד לכל הגיון פסיכולוגי ומגבירה את החרדה הציבורית בשל פרסום האיומים המדויקים של גורמי הטרור וספירת השניות עד למועד פקיעתו של כל איום. כל אלה יסייעו לילדים לעבור את התקופה הנוכחית, ובתקווה שתהיה זו קצרה במיוחד, באופן רגוע יחסית.
הכותב הוא פסיכולוג חינוכי, מומחה האקדמית גורדון