עוד ציון דרך בפרשה שסימני שאלה לא מעטים מתנוססים מעליה. אתמול קיבל כבוד המשנה לנשיאת בית המשפט העליון (בדימוס) את בקשתו של רומן זדורוב והורה להחזיר את התיק לדיון בפני בית משפט המחוזי בנצרת, הוא בית המשפט אשר הרשיע את זדורוב וגזר עליו את עונש מאסר העולם. בהוראה מעניינת, הציע כבוד השופט מלצר כי ההרכב שישמע ויכריע במשפט החוזר לא יהיה ההרכב שדן את זדורוב בהליך המקורי, זאת "למען נקיון הדעת" כדברי בית המשפט.
בית המשפט העליון התבסס בעיקר על חוות הדעת של המומחים בנוגע לעקבת הנעל שהתגלתה על מכסה האסלה בתא שבו, כך נקבע במחוזי, בוצע הרצח. עקבת נעל זו נקבע לגביה כי היא איננה שייכת לזדורוב ועליה נמצא דמה של תאיר ז"ל.
לפי חוות דעת המומחים מתקיימת משמעות אפשרית כי העקבה הוטבעה בזמן ביצוע הרצח או בסמוך לו. בית המשפט העליון קיבל את האפשרות ככזו שבמידה ותתקבל במשפט החוזר, הרי שמעלה אפשרות סבירה שאדם אחר הוא זה שרצח את המנוחה.
על מנת לזכות את זדורוב מביצוע הרצח אין חובה לקבוע פוזיטיבית כי הוא לא זה שביצע בראיות ישירות אלא לעורר ספק סביר בדבר אפשרות סבירה אחרת בנסיבות העניין, דבר שבהחלט מתיישב עם הראיות החדשות שהוגשו לבית המשפט העליון.
כמו כן, הפרקליטות אישרה כי נפלה טעות באחת מחוות הדעת שהוגשו לבית המשפט המחוזי במהלך המשפט מטעם המכון לרפואה משפטית. התברר כי בתא השירותים השלישי – זה הסמוך לתא בו בוצע הרצח, התגלה דמה של תאיר ז"ל על מתקן נייר הטואלט, זאת בניגוד לאותה חוות דעת שקבעה כי הכתם נמצא בתא בו בוצע הרצח. הדבר מצביע על כך שקיימת אפשרות סבירה שהרוצח נמלט מהתא השלישי ולא מהתא השני, זאת בניגוד לשחזורו של זדורוב את נתיב בריחתו.
בתיק זה נראה כי הודאתו של זדורוב שוב ושוב הולכת ומאבדת ממשקלה ככל שמתגלות ראיות נוספות ואל לשכוח את פסיקתו בדעת מיעוט של כב' השופט (בדימוס) ד"ר יורם דנציגר, אשר החליט להורות על זיכויו של זדורוב בגלגולו הקודם של התיק במסגרת הדיון בערעור. בכלל, נראה שבית המשפט העליון שוב מאותת לבתי המשפט השונים, למשטרה ולפרקליטות כי אל להם להתבסס על הודאות נאשמים כבסיס ראשון להרשעה.
כעת, טוב תעשה הפרקליטות אם תקיים הליך של בדיקה חוזרת של חומר הראיות בהמשך להחלטת בית המשפט העליון, בדיוק כפי שעשתה בפרשת ברנס ז"ל, שם הסכימה לזיכויו של ברנס במשפט החוזר.
עניין המשך מעצרו של זדורוב יעבור כעת לבית המשפט המחוזי בנצרת וקיימת סבירות גבוהה שישוחרר בתנאים מגבילים וערבויות עד לסיום הליך המשפט החוזר ובעיני כך צריך להיות, היינו, לשחררו עד לתום המשפט לאחר כל שנות המאסר בהן שהה מאחורי סורג ובריח.
את ההחלטה חתם כבוד השופט מלצר בציטוט מפי הנשיא זמורה: "אמת ויציב – אמת עדיף".