1. אני מקנא ביוצר יענקל'ה רוטבליט. אני מקנא בו כי גם אם אשבור את הראש שנה מול המחשב לא אצליח להוציא טקסט שמתקרב לטקסטים שהוא מוציא ממוחו הקודח.
קראתי בשבוע האחרון שני שירים שלו לפחות 20 פעמים. בשני שירים הוא מצליח להביא את הסיפור הגדול, ש־100 פרשנים ו־200 עיתונאים באולפני הרדיו והטלוויזיה לא יוכלו להסביר אותו ברמה שמתקרבת לתיאוריו המדויקים ולתובנות של רוטבליט.
אני מכיר את רוטבליט עשרות שנים. אילו זה היה תלוי בי, הייתי מעניק לו כמה פרסי ישראל, מכניס את היצירות שלו ללימודי החובה בבתי הספר ומשמיע את שיריו יומם ולילה בתחנות הרדיו, מתוך תקווה שחלק מהתבונה שלו תיקלט במוחות האטומים של מרבית בני העם הנבחר החיים בארץ הקודש.
אני נמנע מלהיכנס לתיאורים מרגשים על האיש וקורות חייו, ומביא לכם שני שירים שנופלים בול על אירועי השבוע האחרון, שירים שיצאו במסגרת ההרכב החצר האחורית. מי שיבין ירוויח, מי שלא יבין שיעבור למדור הרכילות.
2.שייח' ג'ראח
העוול נעשה לא רחוק מביתי
העוול נעשה כחוק
בסמכות וברשות באישור משפטי
אז למה שלא אשתוק
בית המשפט העליון פסק
השוטרים מסרו את הצו
אם היה שם אבק של מאבק
הם השתלטו על המצב
כמה מפגינים במרומי הגבעה
עם כרזה קראו ססמאות
גידופים וצעקות המולה שגוועה
הם פוזרו בין הסמטאות
ובכי עלה מן הבית בפנים
כשאמר בית הדין את דברו
וייאוש וכאב וחמת אין אונים
נארזו חבילות וצרורות
והערב ירד על הבית הטוב
ודבר המשפט נעשה
משפחה ערבית יצאה לרחוב
משפחה יהודית נכנסה
ושמעון הצדיק, איש כנסת גדולה
ממערת קברך מה תעיד
זו ראשית גאולה או מעשה נבלה
שלשווא מתכסה בטלית
זה יוצא וזה בא חבילות וצרורות
הכתב מן השטח דיווח
ובית המשפט אמר את דברו
מי יחבוש את פצעי שייח' ג'ראח
לא אלין לעליון הם בקיאים בכל אות
בדיני בעלות ורכוש
אך עליי להוסיף בגילוי נאות
גם ביתי היה פעם נטוש
והיה כי יבוא יום אחד לפניכם
הטוען להיות בעליו
האומנם דין אחד יפסקו אז כבודכם
לאזרח ולגר התושב
העוול נעשה לא רחוק מביתי
העוול נעשה כחוק
בסמכות וברשות באישור משפטי
שאומרים שמוטב לי לשתוק
זה יוצא וזה בא חבילות וצרורות
הכתב מן השטח דיווח
ובית המשפט אמר את דברו
מי יחבוש את פצעי שייח' ג'ראח
3.הסיפור הגדול
הסיפור הגדול שמתחיל בתנ"ך
ומאז עד היום הוא הולך ונמשך
עם העם שיצא לגלות וחזר
אלפיים שנה יותר מאוחר
לבית שבין הים לנהר
הסיפור הגדול עם שואה ותקומה
חלוצים רעבים גואלים אדמה
דונם פה דונם שם, הפרחת השממה
הפרחת האשמה כי הייתה מלחמה
ואויבים אין מספר, מדינה שהוקמה
וזה העיקר
בין הים לנהר
בין הים לנהר
בין הים לנהר המרחק לא גדול
בין הים לנהר קו ירוק קו סגול
קו אדום בבקעה תפר תכלת בהר
וחומה של בטון בגוון אפרפר
והנוף ההרוס נאנח מיוסר
הסכסוך לא נגמר, הסכסוך לא נפתר
מי לוקח הכל ולמי לא נשאר
של מי העתיד ושל מי העבר
איפה אסור ולמי זה מותר
בין הים לנהר
בין הים לנהר
הסיפור הגדול, סיפור נהדר
לדור ועוד דור את עצמו הוא מכר
עד שחל בו שיבוש, את עצמו הוא סתר
ומאז בפירוש הסתבך עד צוואר
הנרדף נעשה לרודף האכזר
בין הים לנהר יד החוק כבר תקצר
ההמון שזרע וההון שקצר
אלימות ושחיתות וכפל מוסר
שררה וכבוד במיקח וממכר
ויד איש באחיו באישה ובזר
הכל כבר פרוץ והכל מגודר
והכל מבוצר
כל מגזר ומגדר
בין הים לנהר
הלך לאיבוד הסיפור הגדול
הסיפור הגדול שיודע הכל
מימין ומשמאל, הפוך וישר
שיבין את אתמול ויגיד מה מחר
בין הים לנהר
בין הים לנהר
ואומרים עוד מוקדם ואומרים מאוחר
ואומרים שאפשר ואומרים שנגזר
מחכים שיבוא כבר נשיא או קיסר
משיח, נביא, מצביא או חייזר
שיודע לפתור את הבלתי נפתר
להביא שוב תקווה, להראות שאפשר
לחיות בשלום בין הים לנהר
בין הים לנהר
שני בניו של האב, שני בני אברהם
שני עמים אוחזים זה את זה בגרונם
וכובש ונכבש נכבשים עד עפר
אדמה שספוגה בדם הניגר
בין הים לנהר
בין הים לנהר
הלך לאיבוד הסיפור הגדול
הסיפור הגדול שיודע הכל
מימין ומשמאל, הפוך וישר
שיבין את אתמול ויגיד מה מחר
בין הים לנהר
בין הים לנהר
הבנתם?
4. להקות של פרשנים ומומחים עם תארים אקדמיים, קצינים עטורים בכירים וגם זוטרים, "לשעברים" מכל הסוגים והמינים, פוליטיקקים כושלים שמקבלים עוד הזדמנות לחוות את דעתם הלא מלומדת - כולם ישבו ופטפטו עצמם לדעת בכל אולפן טלוויזיה ותחנת רדיו. הם דיברו ודיברו ודיברו, ופתאום הכל התנפץ להם בפנים.
מתברר שחמאס וג'יהאד לא מפחדים מישראל. מתברר שכשהם אומרים שבשעה מסוימת הם יתקפו את תל אביב או ירושלים, הם עומדים בלוח הזמנים ומטילים אימה על ארץ הקודש. מתברר שהשפעת חמאס על ערביי ישראל היא הרבה יותר גדולה ממה שחשבו, וערבים ישראלים צעירים החלו במרד בין הים לקו הירוק - וזה הסיפור הגדול החדש.
יש הרוגים, יש פצועים, יש נזקים אדירים לרכוש, המשטרה על ראשיה נתפסה עם המכנסיים למטה. רחובות הערים המעורבות בוערים. אם זה יימשך ככה, יתנהלו קרבות רחוב בין נושאי נשק יהודים וערבים (וכבר היו כמה מקרים בודדים כאלה).
מדינת ישראל, שכאבה וסבלה וקיללה את 2020, עוד תתגעגע לקורונה ולסגר אחרי מה שקורה ויקרה ב־2021.
אנשי ה"יהיה בסדר" ואנשי ה"סמוך" מגלים את הבלוף. גם אם יחזור השקט לרחובות וגם אם תהיה רגיעה בגבולות, הסיפור הגדול של התקומה, הגבורה ועובדת היותנו "העם הנבחר", עם סגולה, נסדק, מתפורר. הביטחון העצמי מתערער, ומצב הרוח הלאומי הופך קודר.
האוויר חזר להתמלא בססמאות נבובות המופלצות מפיהם של מנהיגינו הדגולים. "הם ישלמו מחיר כבד", "נכתוש אותם", "דמם בראשם". בלה בלה בלה. שדרים חכמולוגים משמיעים את השיר "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה", וחכמי הדת מציעים "תהילים נגד טילים".
ובישראל, כמו בישראל, מישהו זוכר שבתחילת החודש אירע האסון הנורא בהר מירון ואיש לא נעצר? אם ישאלו אתכם את השאלה הדבילית "מה יהיה?", אל תהססו לענות - "יהיה רע". תוציאו את ה"יהיה טוב" מהלקסיקון. לפחות לתקופה הקרובה.