המאמץ שעושים נפתלי בנט, יאיר לפיד, גדעון סער ושותפיהם המיועדים מעורר תקווה שבימים הקרובים תקום ממשלה חדשה. אי אפשר שלא להעריך את הנכונות של מפלגות השינוי להתלכד למה שנראה כהרכב בלתי אפשרי.
ימינה ותקווה חדשה מייצגות את תפיסת העולם הקלאסית של תנועת חרות של לפני 50 שנה. הן דבקות באמונה שמדינת ישראל צריכה להשתרע מהירדן ועד הים - ארץ ישראל הכמעט שלמה שעליה חלם ואליה השתוקק מנחם בגין. עשרות שנים אחרי שבגין הבין שדינו של חלום זה לא להתממש, כי טמונה בו סכנה של ממש לקיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, עושים בנט וסער כל מאמץ כדי לשמר את הסיכוי והתקווה לבנות את עתידה של ישראל שבה מתגוררים בנוסף לכ־7 מיליון יהודים, גם כמספר זה פלסטינים. אך כנראה שדבקותם בארץ ישראל הכביכול שלמה אינה יכולה לערער את אמונתם כי ישראל צריכה להיות מדינה סובלנית, המבוססת על תפיסת עולם דמוקרטית ועל שוויון זכויות בין כל אזרחיה, יהודים כלא יהודים.
איך יצליחו לקיים את המדינה המבוססת על סתירה פנימית כל כך עמוקה – עוד נמתין לראות. בינתיים, הם מבקשים להקים ממשלה הנשענת על מפלגות שיש ביניהן פערים משמעותיים בהשקפת העולם: מהימין הקיצוני בנט וסער, לעומת רע"ם האסלאמיסטית ומשמאל מרצ ולימינה העבודה של מרב מיכאלי, כאשר באמצע נמצאות יש עתיד, ישראל ביתנו וכחול לבן. אכן, המהלך של מפלגות "גוש השינוי" הוא צעד לא פשוט. בנט וסער צריכים להתנתק ממפלגות האם שלהם ולהתחבר למפלגות שהיו מושא להתקפות, לשיסוי ולהסתה על ידי הגופים הפוליטיים שמהם באו. זה צעד שדורש אומץ ותעוזה.
איך מקימים ממשלה כזו, שאמורה לתקן חלק ניכר מהעיוותים שיצר שלטון הליכוד של נתניהו? אפשר לעשות את זה רק אם מחליטים להתנתק מדפוסי ההתנהלות, הטריקים והשטיקים של הממשלה שאותה רוצים להחליף. אך אני מרגיש צורך להתריע מפני האפשרות שבנט וסער כבר מסתבכים בטריקים שמעוררים דאגה וחשש שמא לא למדו דבר מהחוויה הקשה שעברה עליהם ועל ישראל כולה בשנים האחרונות בהשראת השלטון שאותו חובה להחליף.
כאשר שתי מפלגות המונות יחד 12 ח"כים חוברות לעוד 45־46 ח"כים אחרים ומבקשות שהממשלה תהיה פריטטית, זו ציפייה מרחיקת לכת מאין כמוה. ייתכן שאין מנוס ממנה, נוכח הפערים העצומים והאילוצים הכרוכים בהקמתה. אך כאשר 12 ח"כים מצפים לקבל 6־8 שרים, זו כבר סטייה שמצביעה על כיוון שעלול להביא להתרסקות מהירה.
# # #
אנחנו מרבים לשמוע בימים אלה על הלחצים המופעלים על מנהיגי ימינה ותקווה חדשה. אין כלל ספק כי הכנופיה של נתניהו לא תחסוך באמצעים שיביאו לריסוקן של שתי המפלגות. כל מי שעקב אחר המהלכים הפוליטיים של נתניהו צריך היה לצפות שהוא לא יוותר על שום מהלך מושחת, חריג, הזוי או בזוי, כדי לא לשמוט מידיו את רסן השלטון ולהמשיך להחזיק במבצר בלפור, שם הוא ומשפחתו מתגוררים כבר שנות דור כמעט.
אין ספק שהלחצים שמפעילים נתניהו ואנשיו הם בלתי נעימים, שלא לומר מסריחים ומגעילים. לא קל להתמודד איתם. קשה לעמוד בפניהם. זו הליכה על חבל דק, מתוח מאוד, וההצלחה אינה מובטחת. זה בדיוק הרגע שבו יימדדו כשירותם ובשלותם של בנט וסער, ויתר השותפים שחוברים אליהם, להיות מנהיגים לאומיים.
הלחצים האלו הם כאין וכאפס לעומת הלחצים שבפניהם יעמדו כאשר יצטרכו לשאת על גבם את מעמסת הנהגת המדינה. הם עוד לא מכירים את עוצמת הלחצים והאילוצים שראש ממשלה צריך להתמודד איתם. אחדים מהם כיהנו כשרים. חלקם בהצלחה. אך אין שום דמיון בין הלחצים ששר עומד בפניהם, כאשר האחריות העליונה לענייני המדינה מסורה בידיו של אחר. כל מה שבנט, סער, יאיר לפיד, בני גנץ ואביגדור ליברמן מכירים אינו דומה למה שהם יצטרכו להתמודד איתו כאשר הם ירכיבו את הממשלה, והם יקבלו את ההחלטות כשאין מי שיסכל או יבלום אותן.
המבחן הראשון והקשה שהם עומדים בפניו עכשיו הוא רק ראשית הדרך. ממש הצעד הראשון. אני חושש שכבר עכשיו הם משקשקים. אחד פוחד שחברי מפלגתו יזנחו אותו, אחר חושש שמא אלה שחברו אליו לא יהיו מרוצים ויצברו מרירות שעלולה לפגוע ביציבות הממשלה.
הפתרונות שהם מנסים לאמץ אינם ראויים ואינם מעשיים. אני סבור כי חובה על הגוש החדש לדבוק בעמדתו המסורתית של לפיד: הממשלה החדשה חייבת לכלול לא יותר מ־18 שרים, כולל ראש הממשלה. בנט וסער חייבים להפעיל את כל כוח מנהיגותם ויכולת השכנוע שלהם כדי להחזיר את חבריהם לקרקע המציאות. הם לא יוכלו להקים ממשלה שבה יש להם שליטה בכל המשרדים הממשלתיים הבכירים, שעתידים לקבוע את סדרי העדיפויות של מדינת ישראל, כאילו אמון הציבור או לפחות רובו ניתן להם באופן בלעדי, ומפלגת העבודה ומרצ כלל לא נספרות.
נכון, הניסיון להרכיב את הממשלה הזו, לחבר בין כל הקצוות, להושיב סביב שולחן אחד גם את חולמי ארץ ישראל השלמה וגם את תומכי חלוקתה, לחבר בין דתיים התומכים בשלטון האורתודוקסיה הדתית־מסורתית ובין אלה הדורשים רביזיה גמורה ביחסי דת ומדינה – דורש מיומנות יוצאת דופן וחסרת תקדים.
חלק מהעושים במלאכה התנסו בעבר בתמרונים הדורשים מיומנות כזו. זה יכול להיעשות כאשר מצמצמים את הציפיות וממתנים את התשוקה לכיבודים ולעמדות כוח, וחולקים בהן באופן שמכיר מראש בכך שמדובר בממשלה עם ציפיות נמוכות אבל עם רמת הגינות גבוהה, ובעיקר צניעות, שנראה כי נעלמה כמעט לחלוטין מנוף חיינו הציבוריים. ואין מסלקים תאווה מופרזת ובלתי מרוסנת לעמדות כוח על ידי יצירת עמדות חדשות בדיוק כאלה.
בנט, סער, לפיד ויתר השותפים חייבים להפגין עכשיו את הכוח לעשות את הדברים הללו. מי מחבריהם שלא יהיה מוכן להצטרף להרכב כזה - מאופק, צנוע, מצומצם שונה באופן מהותי ממה שחווינו כל השנים האחרונות - שיחזור לחיקו "החם" של נתניהו. אם נגזר עלינו להקים ממשלה המבוססת על תאוות בלתי נשלטות, על מספר שרים הגדול כמעט כמספר הח"כים התומכים בממשלה - מוטב לנו ללכת לסיבוב חמישי.
בחירות נוספות הן אופציה בזויה. צריך לעשות כל מאמץ להימנע מהן, כמעט בכל מחיר. אך לא בכל מחיר