בניגוד לדעה הנפוצה, האלימות הערבית־פלסטינית נגד מדינת ישראל אף פעם איננה ממש ספונטנית. גם האלימות בימים האחרונים בירושלים, בלוד ובעכו איננה ספונטנית והיא גם לא פרצה כתוצאה מהמחסומים בשער שכם, צעדת הדגלים או אפילו הפרובוקציות של ח"כ בן־גביר, או בגלל החגים המוסלמיים.כל אלה היוו אמתלה נוחה עבור התקשורת העולמית ומשרדי החוץ השונים.

גם האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000 לא פרצה מפני שאריק שרון עלה להר הבית, אלא הייתה פעולה מתוכננת מראש של יאסר ערפאת כדי לחסום את יוזמת הנשיא קלינטון, שהייתה מחייבת אותו, בניגוד לכוונותיו, להיכנס למשא ומתן רציני עם ישראל.

לאלימות הנוכחית, כולל האקט המלחמתי של שיגור טילים מרצועת עזה לעבר מדינת ישראל, יש סיבות הקשורות הן במישור הפנים־ערבי־פלסטיני והן במישור הישראלי; לגבי הראשון זו מגמת חמאס להשתלט על הגדה המערבית, ובעצם על המערכת הפוליטית הפלסטינית כולה תוך דחיקת רגלי פת"ח והרשות הפלסטינית — מה שגרם להם להשתתף באלימות "העממית" כדי לא להיראות פורשים מהמחנה; ובאשר להיבט הישראלי, לחמאס מהווה האלימות, תוך מעקב צמוד אחרי האירועים הפוליטיים בישראל, מעין תרגול לקראת מערכות דומות בעתיד.

באינתיפאדה השנייה משנת 2000 והן בסדרת האירועים הנוכחית, המארגנים העלו תואנה שקרית ש"היהודים פרצו למסגד אל־אקצא" במטרה לשלהב את ההמונים הערבים והמוסלמים בארץ ובעולם נגד החילול, כביכול, של אחד המקומות הקדושים ביותר לאסלאם בידי "בלתי טהורים". תעמולת הכזב הזאת אכן הביאה להשתתפות פעילה של אלפי פורעים ערבים צעירים במהומות.

הטרור הנוכחי, כמו רוב קודמיו, הוא חלק מאסטרטגיית התנועה הלאומית הערבית, בהסתייעות בגורמי חוץ, לערער את הריבונות הישראלית לא רק בירושלים ובהר הבית או בשטחים, אלא בארץ ישראל כולה, וישראל חייבת אף היא לנקוט נגדה אסטרטגיה כוללת.


ומכאן לזירה הפנימית. אופטימיסטים אחדים היו אולי סבורים שלנוכח האלימות בשטח תיכנס ישראל לפחות זמנית "למרחב מוגן" מבחינת הסחר־מכר הפוליטי, אך לא היא, וגם כשהתותחים רועמים ואנשים נהרגים, מחול השדים הפוליטי לא נפסק.אפשר היה לצפות שלנוכח המצב המתוח, הצדדים יקראו לאחדות כל המפלגות הציוניות והיהודיות, אך זה לא קרה. בעת כתיבת שורות אלה נראה כי לגוש השינוי אין אפשרות להקים ממשלה.

ממשלה כזו, אם הייתה קמה, שמאפייניה העיקריים הם שיסוי ושנאה לנתניהו ושאין לה כל תוכנית מדינית, ביטחונית או כלכלית - הייתה מדהימה אפילו את ג'ורג' אורוול. ממשלה כזאת אומנם חוקית, אך אם היא גם ראויה זו כבר שאלה אחרת. יש לזכור כי אחת ההודעות הראשונות שיצאו מפי צמד התחלופה לראשות הממשלה הייתה שבשנה הראשונה ממשלתם לא תעסוק במדיניות, כאילו הנושאים המדיניים והכלכליים הבוערים יכלו לחכות בסבלנות לאדונים לפיד, בנט, סער, ליברמן, גנץ והורוביץ והגברת מיכאלי.

האתגרים הדחופים של מדינת ישראל כגון האיום האיראני, הנושא הפלסטיני, היחסים הבעייתיים עם ממשל ביידן, וכן המשבר הכלכלי והאינפלציוני המאיים שהוא תוצאה של מגיפת הקורונה, גם כן לא יצאו לנפקדות.

ואולם התמונה איננה כולה שחורה: בזכות מדיניות הממשלה היוצאת וההתנהלות הנבונה של בנק ישראל והפיקוח על הבנקים, ישראל מתאוששת מהמשבר הכלכלי מהר יותר ממדינות אחרות. אם, חלילה, יפרוץ גל חדש של קורונה, נוכל להתמודד עמו בהצלחה הודות למבצע החיסונים של ראש הממשלה נתניהו. וחוץ מזה, ישראל היא דמוקרטיה ותמיד אפשר להחליף ממשלה גרועה.