המלחמה נגמרה וזה הזמן להזכיר כמה דברים חשובים: 1. לא נתלונן יותר על הפקקים 2. לא נתלונן יותר על כך שאין מקום במסעדות 3. לא נדחה תוכניות. וכדברי השיר, למה לא עכשיו, מה שבטח יבוא מחר (או שלא כי אז מישהו יחליט לפתוח במלחמה על כבודו). 4. תמיד נפתח את הראש לדברים חדשים.
משהו מתוק
בכל פעם כשהמציאות כופה איזו יציאה מהשגרה אני מבטיחה לעצמי לחזור לשגרה נכון, לא להיצמד להרגלים, ולאתגר גם את אזור הנוחות שלי וגם את בלוטות הטעם. אז אחרי שביססתי את מעמדי כמעניקה המלצות ראויות ליין הרשיתי לעצמי לצאת לרגע אחד מאותם טעמים קלאסיים נחשבים ולתת לחיך שלי לחזור למתיקות קטנה בתוך ים של מרירות.
ממלכת המעדניות
בבזל ייסדנו את מדינת היהודים, וגם את ממלכת המעדניות שממלאות כמעט כל פינה במתחם שנמצא ממש כמה דקות הליכה ממקום מגוריי. מתחם בזל הוא המיקרוקוסמוס הצפון תל אביבי של אנינות החיך, ומלבד בר יין הורס (אלקלעי) שמתפקד גם על תקן שכונתי, סנדוויצ'יה מושלמת (מלה), מעדניות כמו (רוסטיקו, ומרקטו) יש גם חנות חמודה בשם ZEST שמוכרת כל מיני פיצ'יפקעס קולינריים טבעיים שמתאימים בין היתר למאותגרי חיך (ללא גלוטן, טבעונים וכיוצ"ב), אך גם לבלסנים הרגילים יש שם נחמה.
נעים להכיר: טרמינט
בתום העמסה של חצי קילו עלי גפן וים של גבינות בשני סלים, נתן לי האיש עם הסינר שעמד בקופה טעימה מיין "שאולי לא הכרת". הוא צדק, את הטרמינט 2020 מסדרת המעבדה של יקב שורק, שהוא גם בית ספר ליין, לא הכרתי. יין לבן יבש, מזן לא מאוד מוכר, פיתוח של אוניברסיטת קורנל. 700 בקבוקים בלבד של היין הזה נעשו בבציר 2020, והטעם שלו הזכיר לי בשמים רעננים. אם שואלים אותי מתי אני אוהבת גוורטצמינר למשל, אני עונה שכאשר הוא יבש ומעודן הוא יין המושלם – ובכן, כזה הוא הטרמינט. אני חושבת שבחום הישראלי יש לאנשים לפעמים צורך במתיקות מעודנת. היינות מהסוג הזה מבחינתי צריכים להחליף את הקאוות המיובאות הפשוטות שמגישים לפעמים בכל מיני ארוחות בוקר. יין תמיד איכותי הרבה יותר, עם קוביית קרח אחת וכבר משתדרג לכם היום.
רגע, זה לא הכול
אגב, בסדרת המעבדה יש יינות נוספים (ביניהם רוזה מורבדר טעים, וכתום 2020 מומלץ). יינות כתומים אגב (על רגל אחת: יינות לבנים שמיוצרים בטכניקה של יינות אדומים), חביבים עליי מאד לאחרונה, עוד יציאה מאזור נוחות, וגם הם משהו שאולי שווה להקדיש לו מדור נפרד.