אני רוצה בכל לבי שיאיר לפיד יקים קואליציה עם מה שנקרא "גוש השינוי", יציג אותה בפני הכנסת, יזכה לרוב בהצבעה ויתחיל לעבוד כדי לשקם את המדינה מההריסות שמשאיר אחריו בנימין נתניהו.
זו תהיה קואליציה מוזרה, שלא לומר הזויה, המבוססת על שילוב בין קבוצות פוליטיות שיש ביניהן פערים קיצוניים. קואליציה בין מפלגות, גם כשיש פערים ביניהן, היא לא חיזיון נדיר. הייתה כבר בישראל קואליציה לאומית שחיברה בין מפלגת העבודה של גולדה מאיר ובין הליכוד של מנחם בגין, בין הליכוד של יצחק שמיר ובין מפלגת העבודה - גם של שמעון פרס וגם של יצחק רבין.
ברור שגם אז היה פער משמעותי בתפיסת העולם ובעמדות בנושאים מרכזיים, אך מעולם לא קמה קואליציה המבוססת על אוסף אקלקטי של שברי מפלגות, שפרושות מהימין הקיצוני ועד השמאל הקיצוני, עם מעורבות מאוד מרכזית של מפלגה אסלאמיסטית. אני סבור שנסיבות אלה הן דרמטיות. אם אכן אפשר יהיה ליצור קואליציה שרע"ם חלק ממנה, תיסלל הדרך לתחילתו של תהליך פיוס בין יהודים וערבים ולשוויון מלא של האזרחים הערביים.
לא יהיה מאושר ממני אם קואליציה כזו אכן תקום, גם אם לזמן קצר, ולו רק כדי להוביל את מדינת ישראל לבחירות כאשר משפחת נתניהו נמצאת באחד מהבתים הפרטיים שבבעלותה, בירושלים או בקיסריה.
כמה חבל שזה לא יקרה. זה לא יקרה, כי זה לא יכול לקום בהרכב האישים שעומדים בראש המפלגות שאמורות להתחבר לקואליציה המוזרה הזו. נפתלי בנט יכול היה לזכות במעמד הנחשק כל כך של ראש ממשלה, אם היה עומד בלחץ של חבריו ואלמלא לא היה משועבד לרטוריקה השחוקה שלפיה הערבים בישראל אינם באמת פרטנרים. לדבריו המאכזבים, כאשר חמאס יורה על ישראל ופרחחים ערבים מתקיפים שכונות יהודיות בעכו, ביפו או בלוד - אין בסיס לשיתוף פעולה שיכול להיות עוגן לקואליציה, ולו רק לזמן קצר.
כדי להקים קואליציה כמו זו שלפיד, בתבונה ובאחריות מפתיעות, מנסה לבנות, צריך יותר מאשר תיאום טכני של מספר חברי כנסת. קואליציה כזו יכולה לקום רק אם העומדים בראשה מוכנים לקחת סיכון ולנקוט צעדים בלתי צפויים.
# # #
אמרתי כבר כי לעתים בחיים הציבוריים צריך לבצע תפנית שכרוכה בהפרת התחייבות שניתנה לציבור. לפני שנים רבות קיימתי שיחה עם שמעון פרס, כאשר הייתי ח"כ צעיר, אחרי הקדנציה הראשונה של הליכוד בשלטון. שתינו קפה במזנון הכנסת, וכדרך אגב, פרס אמר לי כי היה שמח לו הייתי מצטרף לעבודה. הוא פירט את יתרונות המפלגה, את ההרכב האנושי של נציגיה, את העמדות היותר מתונות שלה.
השבתי לו כי הוא שוכח שאני יליד שוני, בן נחלת ז'בוטינסקי, חניך בית"ר. איך יעלה על הדעת שאני, עם הרקע שלי, עם החינוך שהבאתי מהבית החרותניקי שלי – אעבור למפלגת העבודה. פרס חייך ואמר לי: "דוד בן־גוריון תמיד נהג לומר כי אדם אינו חייב למות באותו מקום שבו נולד".
לקח לי הרבה שנים להבין את המשמעות של המשפט הזה. עובדה היא כי בשנת 2005 אריק שרון, האיש שיזם את הקמת הליכוד לפני הבחירות בשנת 1973, החליט לפצל את המפלגה והכריז על הקמת קדימה. הייתי מראשי התומכים במהלך. קדימה, בראשותי, ניצחה כזכור בבחירות שהתקיימו בשנת 2006. עשיתי צעד גדול מעבר לתחומי המסגרת הפוליטית שבה נולדתי ובה גדלתי. בבחירות האחרונות הצבעתי למפלגת העבודה בראשות מרב מיכאלי.
בסופו של דבר, בנסיבות אחרות לגמרי, בהרכב אישי שונה לחלוטין, בהקשרים פוליטיים בלתי צפויים – מצאתי את עצמי במקום רחוק מאוד מזה שבו נולדתי. משהו מההמלצה של פרס ומההצהרה של בן־גוריון – התממש.
נפתלי בנט, גדעון סער, ניצן הורוביץ וגם מנסור עבאס צריכים להיות קשובים לאפשרות הזו: להיפרד מהמקום שבו נולדו פוליטית ולשנות כיוון. אינני ממליץ למישהו מהם להתנכר לעקרונות שהוא האמין בהם וממשיך להאמין בהם, אך אני משוכנע שהם צריכים להחליט מהו סדר העדיפויות החשוב ביותר שהם רוצים להתנהל על פיו כדי להשפיע על עתידה של מדינת ישראל.
אי אפשר להישאר מפלגה ימנית קיצונית, להמשיך לתמוך בהתנחלויות, לשלול פתרון של שתי מדינות - ולקיים שותפות עם רע"ם ועם מרצ. אין ציפייה שבנט או סער ישנו את השקפת עולמם; אך אי אפשר להקים ממשלה שקווי היסוד שלה יהיו עקרונות הימין הישראלי השמרני והקיצוני, ושותפיה יהיו מפלגות השמאל המסורתי הישראלי וגם מפלגה ערבית.
# # #
בקיצור: הרצון להקים ממשלה חלופית, להיפטר מנתניהו ומבני משפחתו, להיפרד מכנופיית הליכוד של אמיר אוחנה ומיקי זוהר ולהתחיל להוביל את מדינת ישראל למסלול של נורמליות, מחייב שינוי בהרכב הכוחות הפרלמנטריים.
אני חושש שבנתונים הקיימים האופציה היותר ריאלית היא סיבוב נוסף של בחירות. כדי שהסיבוב הזה יסתיים באופן שפותח אופקים חדשים לשינוי פוליטי, צריכים ראשי המפלגות הנוכחיים לרענן את ההרכבים שלהם. אין סיבה שבנט וסער לא יתחברו למפלגת ימין אחת שתהווה אלטרנטיבה ראויה לליכוד של נתניהו. חלק לא מבוטל מהציבור המצביע עבור הליכוד מייחל להרכב אנושי שונה בימין, לסגנון דיבור אחר, להתנהלות שמתרחקת מגזענות, מהסתה ומסכסכנות. בנט וסער יחד – יכולים וצריכים להיות מפלגת הליכוד החדשה; אם יהיה להם מספיק אומץ. אם תהיה בהם מספיק מנהיגות.
בני גנץ ויאיר לפיד צפויים להיות הגורמים המרכזיים בממשלה חלופית אם תקום לפני הבחירות, ואולי אם תקום לאחר הסיבוב החמישי. מה מונע מהם לאחד מחדש את כחול לבן? אין ספק כי בנתונים הקיימים היום לפיד יהיה זה שיעמוד בראשות הרשימה המשותפת. אך החיבור המבוקש יוכל ליצור מומנטום כדי להוות את הבסיס להקמת הממשלה החדשה.
הליכוד החדשה וכחול לבן-יש עתיד מאוחדת יהיו העוגן שיאפשר הקמת ממשלה אחרי סיבוב בחירות נוסף. אביגדור ליברמן יהיה שותף, מפלגת העבודה מחוזקת, מרצ והח"כים הערביים (בהרכב מפלגתי כפי שיתקיים ועדיין מוקדם לצפות אותו) - כולם יחד יוכלו לדעתי להוות את הבסיס למהפך שיחלץ את מדינת ישראל מידי הכנופיה של בלפור.
אם בכל זאת יצליח לפיד לשכנע את בנט, אם חבריו של בנט ישתחררו מההשפעה הבלתי נסבלת של הימין הגזעני של בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר - ובכל זאת תקום ממשלה בימים הקרובים, תהיה זו בשורה גדולה לעם ישראל. גם אם ימי חייה יהיו קצרים – כאמור עדיף ללכת לבחירות הבאות כשנתניהו ומשפחתו מתגוררים בביתם הפרטי ולא במבצר הלאומי. אך לשם כך בנט וסער צריכים לגלות אומץ לב ועצמאות שטרם הפגינו עד היום. אני מאחל להם ולנו – שיאזרו אומץ.