השאלה הראשונה אם וכאשר תוקם הממשלה החדשה - היא מי יהיה שר המשפטים. על פי הפרסומים האחרונים, התיק ימסר ליו"ר תקווה חדשה גדעון סער. כבוגר הפרקליטות יגיע  סער לתפקיד עם תפיסת עולם מגובשת ותוכניות עבודה סדורות.

לשר החדש  לא יהיה  זמן להתאקלמות, משום ששורה של סוגיות בוערות עומדות על הפרק -  מינוי של שופטים (גם לבית המשפט העליון),   פרקליט מדינה וסנגור ציבורי ראשי, ובהמשך אף יועץ משפטי חדש לממשלה.

אלא ששר המשפטים מוצא עצמו באחרונה ביתר שאת במצב שבו עליו לבחור אם הוא מגן על המערכת - או מבקרה. סער ינסה לקדם שינויים נדרשים, אך לבטח תוך שמירה על כבודה של המערכת. 

קולו של שר המשפטים יצטרך להישמע בין היתר גם בסוגיה מורכבת שתבוא לפתחו של בג"ץ והיא חוק הלאום, סוגיה שיכולה לאתגר גם מבחינה פוליטית את הקואליציה הצרה, שתהיה שברירית ממילא. נקודה נוספת היא הצורך לשקם את התדמית הציבורית ואת חוסר האמון כלפי החלטות מסוימות של המערכת.

לשר המשפטים, שעומד בראש ועדת השרים לחקיקה, גם תפקיד של מעין "שומר סף" בכל הנוגע ליוזמות חקיקה. ברצותו, יוכל לעצור חקיקה לא נוחה לקואליציה, וברצותו - לקדם הצעות חוק שונות.

בממשלה שכיוונה הוא ממילא לא להעלות חקיקה בעייתית למי מן השותפים, יהיה תפקידו כראש ועדת השרים לחקיקה דרמטי. למעשה, הקדנציה הבאה של השר, בין אם תהיה קצרה ובין אם ארוכה, יכולה לעצב למשך שנים ארוכות את המערכת. זאת מכיוון שהיא תהיה מלאה במינויים ובמהלכים, שחלקם לפחות מאוד דרמטים ורגישים. למשל, בכל הקשור למשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ולהעמדה לדין אפשרית, לאחר שימוע, של השרים יעקב ליצמן ואריה דרעי.

ולבסוף, גם בג"ץ, שלעיתים יודע לפתור בעיות לפוליטיקאים ולפעמים מייצר אתגרים עם פסיקות בנושאים הנפיצים – עוד צפוי להדיר שינה משר המשפטים החדש.