כמו בכל אבולוציה אקספוננציאלית, עם הזמן הפכו גיבורי המקלדת לבריוני המקלדת, ומשם התפתחו באופן טבעי להיות תלייני המקלדת. אתמול, למשל, הוצפה פרופ׳ גליה רהב, יו״ר האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות, באיומים על חייה ברשתות החברתיות. למה? כי היא מקדמת חיסון קורונה גם לילדי ישראל, ולא רק למבוגרים כפי שהיה עד עכשיו. אכן, פשע נורא.
רהב מצטרפת למועדון המאוימים שצריכים להסתובב עם אבטחה צמודה, אליו משתייכים לאחרונה טובי הפוליטיקאים. גם נפתלי בנט, יאיר לפיד ואיילת שקד התקבלו השבוע למועדון הזה. כשרואים את עוצמת השנאה המופנית כלפיהם ברשתות, על כך שהם ״מעזים״ להקים ממשלה אלטרנטיבית במקום לדהור לעוד סבב בחירות ולעוד חוסר הכרעה, אפשר להבין את ההססנות לאורך הדרך של בנט ושקד לגבי הצטרפות לממשלה כזו.
״יש מולנו מכונה משומנת היטב, שמפיצה יומם וליל שקרים על מנת להחדיר פחד בלב הציבור״, אמר בנט, וזה בדיוק הסיפור. מרחב הסייבר הפך, בין היתר, לכר פורה מדי לקללות ולקונספירציות מטורפות, ומפחיד להיחשף לכמות כזו של איומים ושנאה.
בחסות חופש הביטוי, התאפשרה בשנתיים האחרונות שטיפת מוח חסרת תקדים, בעיקר ברשתות. בקרב מי שחשוף בעקביות למסרים הללו, נוצר חוסר לגיטימציה להקמת ממשלה. חלק מהאזרחים פשוט נשבו בקונספציה שאם הליכוד אינה זו שמקימה ממשלה - מדובר במהלך שטני ולא קביל, ומכנים אותו ״פוטש״ או ״הפיכה של אנשים מסוכנים למדינה״.
המכונה שבנט דיבר עליה אכן עובדת בוקר וערב, ובעיקר בחוסר מודעות מטורף. אנשים איבדו את הבלמים בדרך שבה הם מתבטאים - מילא האימפולסיביות, הביטול והלעג, אבל יש גבול לשפה הנמוכה, לאלימות ולבהמיות.
נהוג לומר שזהו המחיר של חופש הביטוי. שאלה התופעות שצריך להכיל כדי לקבל את אפשרות הבמה החופשית לכל דעה. אבל האם המחיר לא הפך בשנים האחרונות ליקר מדי? לעתים נדמה שהמשוואה הזו הייתה נכונה עבור עולם שלא קיים יותר. התופעות המכוערות אף פעם לא היו קיימות בעוצמות ובהיקף כזה. בעבר צריך היה להתאמץ כדי לתת הדים ובמה להכפשות וקללות, ומתישהו זה היה נעצר. היום - זה מה שעובד הכי חזק.
הבעיה עם זריקה מתמדת של אבנים רבות כל כך לנהר היא האדוות. הן הולכות ומתרבות. פרט לתירוץ האינפנטילי ״הם התחילו״, האם מישהו עוצר לחשוב על השלכות האמירות הבוטות שלו, ואיך הן ייתפסו על ידי סוגים מסוימים של אנשים? כשמלהיטים את הגזרה כאחוזי אמוק, אין לדעת לאן יגיעו האדוות של האבן העצבנית שנזרקה.
הגענו למצב שבו אדם שמציע שינוי, בין אם חיסון לילדים שאושר על ידי ה־FDA האמריקאי או ממשלה חדשה, חוטף כמות לא הגיונית של איומים. עבור אנשים מסוימים, אזהרות או האשמות כאלה עלולות להיות קריאה ל״מעשה אמיץ״ כדי לעצור בכל מחיר את הסכנה החמורה הזו לאנושות. הרי ראינו לאן דברים כאלה הגיעו בעבר, עוד לפני עידן הרשתות החברתיות.
זה לא חופש הביטוי, אלא חופש הפרעות. זה לא פלורליזם, אלא מתכון לחרפון הציבור, לאנרכיה, וכפי שראינו לאחרונה - ללינצ׳ים, להצתת בתים ומכוניות ולאלימות אכזרית ברחובות. המשמעות היא שדרושים מגבלות וכללים ברורים לשימוש בבמת הרשת, ויפה שעה אחת קודם. האמת היא שאנחנו כבר באיחור של שעה אחת לפחות.