נשבע לכם, שזה התחיל ככה. תחילה הגיעה לאוזניי גרסת כיסוי כחול-לבן ל-"Speed Trails"' , שירו של אליוט סמית' בעל הסוף הטרגי במיוחד - והוקסמתי. כשהתחקיתי מי המבצעת שמסתתרת מאחורי הביצוע ששבה את לבי, נחשפתי לתמר אפק, זמרת ותופעה, שיש אומרים, שעם פסטיבל "חוצמזה", שבהיותה צעירונת בת 23 ייסדה ב-2007, הייתה כאן חלוצת האינדי. "חוצמזה" שלה התאדה זה מכבר, אבל פסטיבל "אינדינגב", שקם באותו שנה בהשראתו ובסיועה, חי ובועט. ואפק? - בלי לרשום פטנט על שמה, שומרת לעצמה זכות ראשונים ודבקה בדרכה העצמאית.
"בתקופה ההיא הייתי הולכת לכל מיני פסטיבלי טבע וגם להופעות של רוק אלטרנטיבי בתל-אביב ואלה וגם אלה משכו כ-200 איש, לא הרבה יותר", נזכרת אפק, שהערב (רביעי) יושק במועדון ה"בארבי" אלבומה "All Bets Are Off" , שבארץ יוצא ב"נענע דיסק". "חשבתי למה שלא נאחד ביניהם וכך יהיה יותר קהל".
מסתבר שהחשיבה המקורית מאפיינת את אפק לאורך כל הדרך וניכרת גם באלבומה החדש, שהוא האלבום המלא הראשון שהיא מוציאה בשמה אחרי אי.פי, ששיריו נכללו לפני חמש שנים בפס הקול של "שבוע ויום", סרטו של אסף פולונסקי שבכיכובו של שי אביבי זכה בפרס בפסטיבל קאן. לפני כן הוציאה אלבום במסגרת הצמד "קרוסלה" שבו הייתה עם המתופף גיא שכטר ובמסגרת ההרכב "שושנה", שבו פעלה ושמו נלקח מדמות ב"ממזרים חסרי כבוד", סרטו של קוונטין טרנטינו.
"לאלבום החדש התייחסתי כמו אל סרט, עם מכלול של רגשות ושירים מסוגים שונים ובמתכוון הם לא מקשה אחת", היא אומרת. "אני מסיימת את האלבום עם שיר הנושא מתוך הסרט 'קזבלנקה', שמאתגר את ההפי-אנד ההוליוודי ומעמיד את האידיאלים הנעלים מעל הסיפוק המידי. השיר הזה מעניק לאלבום עוד נופך סינמטי".
השיר הזה הוא היחיד באלבום, שאפק איננה חתומה עליו. בדרכה העצמאית היא מחברת כל החומר וגם המפיקה המוזיקלית של עצמה. ובאשר לסגנון? - "בשנים האחרונות התחלתי לשמוע הרבה ג'ז. אחד האלמנטים המרכזיים במוזיקה הזאת, שמשך אותי, זה האלתור, מימד שהרגשתי שחסר קצת ברוק'נ'רול. לי היה חשוב להביא אליו את האלתור מהג'ז ולמה שיצא הייתי קוראת ג'ז'נ'רול".
כפי שמובן מדבריה עד כאן, אפק היא מרואיינת מרתקת, שהמקום כאן צר מלהכיל את כל דבריה. היא נולדה בירושלים להורים עובדי משרד החוץ ובעקבות שליחותם הייתה עמם בקהיר מגיל שלוש עד שבע, שם דיברה ערבית, מה שהביא אותה לשרת כחיילת בחיל המודיעין. "שרתי שם בערבית וראיתי סדרות טלוויזיה", היא מספרת. "בהחלט הושפעתי מהמוזיקה שם".
בעצם, לא רק ממנה. בינה לבין הרוק חוותה קטע קלאסי ממושך, כששרה מגיל 11 עד גיל 17 במקהלת "אנקור" בניצוחה של דפנה בן-יוחנן, עם לימודי מוזיקה מעמיקים ונסיעות להופעות בחו"ל. "דפנה החדירה בי משמעת נוקשה, שמלווה אותי עד היום ואני מיישמת אותה ברוק'נ'רול", היא מציינת.
המעבר שלך לרוק'נ'רול היה בגדר שבירת כלים?
"לא, זה היה השלב הבא בהתפתחות שלי כמוזיקאית וכשהגעתי לרוק'נרול, זה פתח בפניי את עולם הסאונד וההקלטה. אמנם האלבום החדש הוקלט בניו-יורק באולפן 'דפטון רקורדס', שבו הקליטה איימי ויינהאוס, כשאת המאסטרינג עשה גרג גאלבי הוותיק, מי שעבד עם ג'ון לנון, בוב דילן ודיויד בואי. בדרך כלל אני מקליטה את עצמי כחלק מהגישה העצמאית שלי כדי שהדברים יישמעו איך שאני רוצה".
את, שיודעת לכסח בגיטרה חשמלית, עזבת כליל את המוזיקה הקלאסית?
"כמי שמנגנת בפסנתר מילדות איך יכולתי לעזוב את המוזיקה הזאת? גם היום אני חוזרת ליצירות של באך או בטהובן שניגנתי בעבר ומנגנת אותן. חלק מהזמן שהתפנה בתקופת הקורונה העברתי בנגינת מוזיקה קאמרית עם אבובנית וצ'לנית. אני מאמינה, שגם כאשר אני מנגנת רוק'נ'רול אפילו בדיסטורשן שמתלווה לרוק שלי יש יסודות קלאסיים".
אפק גרה ביפו, שבימים אלה עלתה לכותרות: "על רקע מה שקרה מצאתי את עצמי בחדר המדרגות עם השכנים הערבים שלי. היו לנו תחושות דומות. נעצבנו מהמציאות שנקלענו אליה בגלל גורמים קיצוניים משני הצדדים. יש בינינו חיבה ואמרנו בצחוק, שכבר עדיפה הקורונה על פני ההתלקחות שהייתה ביפו".
בהשקה מחר תארח אפק את ריף כהן, מה שעשוי להפתיע את אי אלה. "נוצר בינינו קשר חברי-אישי", היא מדווחת. "אני אוהבת את החומרים של ריף, שמגיעה עם מקצבים מעניינים שאתגרו אותי. אם מצביעים על ניגוד בינינו, יש להזכיר שיחסית, האלבום הראשון שלה היה רוק'נ'רול. מצד שני, אפשר לשמוע מקצבים אפריקאים באלבום ובהופעה שלי. חיבור בינינו יכול להביא תוצאה מרהיבה".
לסיום, עוד פרט המעיד על דמותה הלא רגילה של אפק. לא כדאי להסתבך איתה מבחינה משפטית, שכן, בד בבד עם לימודי המוזיקה שלה היא למדה משפטים לתואר ראשון. "לא הוסמכתי כעורכת דין", היא מעירה, "אבל אני בעניינים".