מה עולה בגורל לוויין שהגיע לסיום דרכו? בניגוד לחפצים שניתן לזרוק לפח (הרגיל או פח המחזור) - הלוויין נמצא בחלל, וטיסה לשם היא לא דבר זול. 

סוכנות החלל האירופית מעריכה כי 3,600 לוויינים אופרטיביים חולקים את מסלוליהם עם 9,200 טונות של פסולת חלל. על פי הערכות, 28,200 אובייקטים של פסולת משייטים להם בחלל ללא כל בקרה. עם למעלה מ־10,000 לוויינים המתוכננים לשיגור במסלול הנמוך במהלך עשר השנים הבאות, עולה הצורך המיידי באסטרטגיות פרואקטיביות לסילוק פסולת, ובמיוחד סילוק לוויינים שסיימו את חייהם. 

לאחרונה אנו חווים עלייה בשימוש בלוויינים לתקשורת אינטרנט על ידי חברות, בדומה למיזם Starlink של המיליארדר אילון מאסק. "כשישנם לוויינים פעילים רבים בחלל, לצד זבל לווייני רב, נוצר מצב שעלול להיות מסוכן", סיפר מנכ"ל חברת Astroscale ישראל, אריה הלזבנד - יזם ומראשוני תעשיית החלל בישראל. "יכולה להיווצר ריאקציה אטומית בין היתר, כאשר חלקיק מתפצל ופוגע באחר, שמוביל להתפצלויות נוספות. אם לא מנטרים זאת, המצב עלול להגיע להתפוצצות. ישנו חשש מפני אירועים כאלו וממקרים כמו התנגשות לוויינים בחלל - דבר שיוצר ענני חלקיקים עצומים".

לדבריו, ישנו חשש שעניין זה לא יאפשר שימוש בחלל בשלב מסוים. "הרעיון לנקות את החלל נחשב למהפכני, כי בעצם מגיע בן אדם פרטי ואומר - אני אכנס לנעלי הרשויות, ואאסוף את הזבל שבחלל החיצון", אומר הלזבנד. "הלוויין שלנו אוסף חלקיקים ומנקה את החלל בעצם, כאשר ישנה אפשרות גם להאריך את חיי הלוויינים הפעילים. כל סוכנויות החלל הגדולות עוסקות בנושא, והמודל הסופי יהיה איסוף של הזבל החללי". 

איך זה מתבצע בעצם? - "זה תהליך קשה, כי מדובר באינסוף חלקים בצורות שונות, שמסתובבים בחלל וצריך לאסוף אותם. במסגרת הניסוי שעשינו, הלוויין בעצם אוסף את החלקיקים הסמוכים לו, בגודל של כ־20 ס"מ. האיסוף מתבצע ממש כמו הוו במכונות הצעצועים האלה בקניון, כאשר פה נעזרים בחלקים מגנטיים של הלוויין. זהו תהליך מורכב, אף אחד לא עשה את זה עד היום בעצם".

מה עושים אחר כך עם הזבל שנאסף? - "מורידים אותו לאטמוספרה וזורקים אותו אליה בגובה נמוך. בגובה הזה בחלל יש אטמוספרה של חלקיקים שנמשכים על ידי השדה המגנטי של כדור הארץ בצפיפות גבוהה, והם בעצם כמו גרר למטוס – יוצרים כוח של גרירה ומורידים אותו בגובה. בשלב מסוים המהירות דועכת, ובסופו של דבר הלוויין נופל לאזורים שסומנו פחות או יותר כריקים, למשל דרום האוקיינוס השקט".

"זה אזור ענק, שהוא יחסית ריק, והסוכנויות מבקשות לכוון לשם. בכל מקרה, רוב החלקים נשרפים בדרך, ולים מגיעים אלו שלא. האזורים האלה הופכים למעין 'בית קברות לחלקי לוויינים'".