בשלהי אפריל, ימים ספורים לפני שהתחילה לבעור האש, שלחנו בתנועת לוחמים לשלום מכתב לממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן בדרישה להורות על סימון מוצרים משטחי הגדה המערבית כמוצרים שארץ ייצורם אינה מדינת ישראל. במועצת יש"ע נבהלו. ראש מועצת יש"ע אמר בתגובה  "אנחנו אזרחי המדינה - בוחרים לכנסת, משרתים בצבא ומשלמים מסים. המדינה רואה בנו ישובים מן המניין. הדרישה הזויה. מה מבקשים הדורשים? שנחזיר את תעודת הזיהוי שלנו?

ובכן, תגובת מועצת יש"ע נועצת בתוכה בדיוק את הבעיה של ההתנחלויות ושל מדיניות הממשלה אל מול מפעל ההתנחלויות. מן הצד האחד, מוצרי ההתנחלויות מסומנים כמוצרים מישראל, תושבי ההתנחלויות הם אזרחי המדינה לכל דבר ועניין ומן הצד השני, המדינה מזכירה לבג"צ פעם אחר פעם כי הגדה המערבית אינה חלק ממדינת ישראל כאשר צריך לנמק מדוע פגיעה זו או אחרת בפלסטינים היא חוקית. מחזיקים את החבל בשני קצותיו.

בפסק דין מיוני 2020 סיכם בג"צ את העמדה הזאת של ישראל בפסק הדין על "חוק ההסדרה" בדברי הרקע: "המשמעות המעשית של הדבר היא כי משפט מדינת ישראל אינו חל באזור, ומערכת המשפט החלה בו מאז חודש יוני 1967 היא זו הקבועה בדיני ה"תפיסה לוחמתית" כפי שהדבר השתקף בעמדתן העקבית של ממשלות ישראל לדורותיהן". זו הסיבה שדרשנו את סימון מוצרי ההתנחלויות. מידע צרכני הוא חלק מעיקרון רחב יותר של חירות, שאומר שזכותו של אדם למידע ולשקיפות, משפיעה על יכולתם של האזרחים לעשות בחירות מתוך חירות גם בתחום של קניית מוצרים.

אולם ריק בבג''צ (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)
אולם ריק בבג''צ (צילום: נתי שוחט, פלאש 90)

זכותו של הצרכן לדעת, בדיוק כפי שזכותו לדעת האם מוצר כלשהו קיבל תעודת הכשר או נוסה על ידי בעלי חיים. לרשום על קמח אורגני שמיוצר בשטחי הגדה שהוא "מיבול ארץ ישראל" או לרשום על מוצר שמיוצר בגדה שם של עיר קרובה הנמצאת בתוך ישראל זה מעשה פוליטי. כשהמדינה מאפשרת לכתוב על מוצר מהתנחלות "מיוצר בישראל" מתגלה במלואה הגישה הפוליטית הדו-פרצופית של הממשלה. מחד, לבג"צ אומרים שהשטח אינו ישראל כי כך ישקיטו את בג"צ ואת הקהילה הבינלאומית; ומאידך, זלזול בזכות הצרכנים בישראל לדעת, ולקבל מידע שלם ואמיתי לגבי ארץ ומקום הייצור.

וזה לא נעצר שם, העובדה שבשטחים הכבושים לא חל הדין הישראלי, המשמעות היא גם שמקומות ייצור בשטחים הכבושים נמצאים באופן מובהק בסביבת ייצור שונה ממקומות עבודה וייצור שבתוך מדינת ישראל. סביבת הייצור הזאת נמצאת תחת שלטון צבאי של צה"ל והמנהל האזרחי, חוקי ישראל מוחלים עליהם ע"י צווי אלוף פיקוד מרכז, וחוקי הבנייה נאכפים על ידי המנהל האזרחי. יש להם נגישות לעובדים פלסטינים ללא צורך באישורי כניסה לתוך ישראל. לזכותם של העובדים הפלסטינים להתאגד אין משמעות חוקית בישראל והם אינם יכולים להשפיע על תנאיהם וחוקי עבודה דרך הצבעה בבחירות לרשות מחוקקת.

הנגישות לקרקע, שהיא חלק יקר מיכולת ייצור, שונה במהות מנגישות לקרקע של מקומות ייצור בישראל. המנהל האזרחי דואג להעביר בקלות אדמות לידי ישראלים לשימושם. לעיתים המתנחלים משיגים אדמות בדרכים לא חוקיות ובאמצעות השתלטויות אלימות. עדרי צאן ופרות של מתנחלים יכולים לרעות בצורה חופשית בשטחי אש ושמורות טבע ותרנגולות חופש מטילות ביצים במרחב שבו יש להן חופש תנועה גדול יותר משיש לפלסטיני משולל אזרחות. אח"כ נמכרים המוצרים בסופרים ובחנויות טבע בערי ישראל.

הכותב הוא חבר הוועד המנהל של תנועת לוחמים לשלום