אחת השאלות שמעסיקות את התקשורת לאחרונה היא כיצד יגיב נתניהו על הקמת "ממשלת השינוי". הסוגיה נדונה לא רק בישראל - גם בארה"ב מוטרדים מהמהלכים שהוא עלול לבצע כדי לסכל את הקמת הממשלה החדשה, כמו למשל תקיפה באיראן.
כאשר אנחנו מנתחים התנהגות של אנשים במטרה לנבא כיצד ינהגו, האופן שבו מוחנו פועל הוא חיפוש רפרנסים דומים. ומי הרפרנס הכי קרוב שעולה על הדעת? נכון, דונלד טראמפ, שחלק ממאפייני אישיותו מזכירים את אלה של נתניהו. האמריקאים עושים אחת ועוד אחת, ומבינים שכל צעד בשלבים אלה של כהונת נתניהו משוקלל אל מול דבר אחד בלבד - תפיסתו כמנהיג הגדול ביותר שהיה לישראל.
הוא בשיאו במצבי משבר, שבהם הוא יכול להצטייר כמנהיג החלטי, שמסוגל לקבל החלטות בשעה שכולם חסרי אונים. לכן נתניהו, במודע או שלא במודע, מנסה לייצר משברים. וככל שמצבו נואש יותר, המשבר צריך להיות גדול יותר.
האמריקאים עוקבים בדאגה אחר המסרים שמעביר נתניהו. השבוע אמר כי אם ישראל תצטרך לבחור בין חיכוך עם ארה"ב לבין סילוק האיום האיראני – "סילוק האיום הקיומי גובר". בטקס החילופים בראשות המוסד אמר נתניהו כי על מדינת ישראל "לעשות הכל, אבל הכל, כדי להבטיח שבשום מצב איראן לא תתחמש בנשק גרעיני.
זה איום שמאיים על המשך המפעל הציוני, ועלינו להילחם באיום הזה ללא סוף". לדבריו, הוא אמר לנשיא ביידן כי "עם הסכם או בלי הסכם, אנחנו נמשיך לעשות הכל כדי לסכל את התחמשותה של איראן בנשק גרעיני".
כדי להבין מיהו נתניהו באמת, יש להבין את מבנה האישיות המיוחד שלו, ושל מנהיגים בולטים באופן כללי. על פי לן אוקס, פסיכולוג אוסטרי, אחד המאפיינים של מנהיגים מוצלחים הוא אישיות נרקיסיסטית, עוצמה פנימית שמניעה תחושת אמון בלתי מתפשרת ובהירות לגבי הדרך שבה הם הולכים. לא משנה כמה ביקורות מופנות כלפיהם - לא מלוות אותם תחושות של ספק, חרדה או אשמה. הם בטוחים בצדקת דרכם.
במטרה להבין טוב יותר כיצד אנשים בעלי סממנים נרקיסיסטיים עלולים להתנהג, אפשר לנתח את התנהלותו של טראמפ. בתקופה שלפני בחירות 2020, היה נראה שטראמפ מרגיש שהוא עומד להפסיד. הוא חזר וסירב להתחייב להעברת השלטון בצורה חלקה, ואף טען לא אחת שאם יפסיד פירוש הדבר שהבחירות מזויפות.
ביולי הוא כבר החל להניח את היסודות לערעור על התוצאות. בראיון לפוקס ניוז, כשנשאל אם יקבל את התוצאות, אמר: "אצטרך לראות. לא, אני לא הולך לומר שכן, ואני לא הולך לומר שלא". באוגוסט, בעצרת בוויסקונסין, הצהיר כי "הדרך היחידה שבה אפסיד בבחירות היא אם הבחירות מזויפות". הוא חזר על המסר גם במסיבת עיתונאים שנערכה בבית הלבן בספטמבר, ובעימות הטלוויזיוני הראשון בין המועמדים שבוע מאוחר יותר.
ככל שמועד הבחירות התקרב, אמירותיו הלכו והקצינו. הוא החל לכנות את ביידן ואת ילדיו "משפחת פשע". בדצמבר צייץ - "סטטיסטית, בלתי אפשרי שהפסדנו בבחירות של 2020. מחאת ענק ב־.D.C ב־6 בינואר. תגיעו, יהיה פרוע". במהלך העצרת הפציר בתומכיו "לעצור את הגניבה". הססמה הפכה להאשטאג בטוויטר וזכתה ל־1.3 מיליון אזכורים בין מועד הבחירות ב־3 בנובמבר ועד ליום ההתקפה בגבעת הקפיטול.
הכתובת הייתה על הקיר, וניתן היה להבין שטראמפ לא יפנה את הבמה ללא מאבק. ״אני יכול לעמוד באמצע השדרה החמישית בניו יורק ולירות במישהו ולא אפסיד קולות בוחרים", אמר בנאום שנשא בפני תומכיו.
הדוקו "#לא כשיר: הפסיכולוגיה של דונלד טראמפ" עוסק באבחונו של טראמפ כנרקיסיסט ממאיר על ידי אלפי אמריקאים העוסקים בתחום בריאות הנפש, שחשו כי זו חובתם המוסרית והמקצועית להזהיר את הציבור מפני השלכות הפרעת האישיות שבה לוקה הנשיא. ניתוחים פסיכולוגיים של התנהגותו ונאומיו מעלים שוב ושוב שהתנהגותו פתולוגית.
לטענת המומחים, טראמפ לא יציב וסובל ממספר פתולוגיות, בהן אישיות קרימינלית המתבטאת בהפרת חוקים ונורמות ללא תחושת חרטה, אשליה גרנדיוזית (טען שיותר קהל הגיע להשבעה שלו מאשר לזו של אובמה), פרנויה המתבטאת בתיאוריות קונספירציה (טען שאובמה צותת לו במהלך קמפיין הבחירות), הפרעת אישיות אנטי־חברתית המכונה לעתים סוציופתיה (שואב סיפוק מרמיסת אנשים חלשים), תחושת קורבנות מתמדת, נרקיסיזם ועוד. התנהגות זו, הם מזהירים, מקצינה עם צבירת כוח פוליטי נוסף.
הסכנה החמורה היא שכתוצאה מתפיסת מציאות מעוותת, טראמפ אפילו לא מודע לשקריו. "הוא מכופף את המציאות כך שתתאים לצרכים הנרקיסיסטיים שלו ולפנטזיות הפרנואידיות", נכתב עליו.
ג'רולד פוסט, פרופ' לפסיכיאטריה שעבד במשך 21 שנים עם ה־CIA, ניתח בספרו "נרקיסיזם ופוליטיקה: חלומות על גדולה״ מנהיגים בעלי מבנה אישיות פתולוגי. הוא מתמקד במנהיגים בעלי הפרעת אישיות נרקיסיסטית, שמונעים על ידי חלומות על גדלות ותהילת עולם.
אחד מביטוייה המובהקים של הפרעת אישיות נרקיסיסטית הוא תחושת חשיבות עצמית מוגזמת. האדם שם עצמו במרכז, ויש לו צורך עמוק בהערצה וצימאון גדול להכרה. לזה מתלוות התובענות של "מגיע לי" והתחושה שנולד לגדולה. נתניהו משוכנע שהוא קורבן רדוף, ושנרקמו נגדו מזימות קונספירטיביות בפרקליטות ובמשטרה.
כדי לדעת מה מתחולל במוחו של נתניהו יש להבין שבמודל המנטאלי שהוא בנה לעצמו, בתפיסת העצמי שלו, הוא חש תחושת שליחות עמוקה. בפנטזיה שלו הוא גואל העם היהודי. נתניהו באמת ובתמים מאמין בכך, כמו גם חלק גדול מתומכיו המושבעים. הוא מונע על ידי עוצמה פנימית שממנה הוא שואב את הכוח להמשיך. לכן, אף שמופנות כלפיו ביקורות רבות, אין בו תחושות ספק, חרדה או אשמה. הוא בטוח בצדקת דרכו, ולא משנה כמה אישומים יוגשו נגדו או כמה הוכחות יוטחו בפניו. באף אחד מאלה אין כדי לשנות את תפיסתו.
הכתובת מאוד ברורה: נתניהו לא יפסיד ללא מאבק, אבל בניגוד למהלך הפרימיטיבי של טראמפ, שמטרתו הייתה לשבש תהליכים ברמה הנמוכה ביותר ולהניע תחושת עדר, מהלכיו קלאסיים ומתוחכמים בהרבה. נתניהו ימשוך בחוטים מאחורי הקלעים וידאג שיקרה פה משבר בזירה כזו או אחרת, אבל לא ניתן יהיה להוכיח קשר ישיר בינו ובין המשבר. בשעת משבר, העם זקוק לו. הוא הצליח ליצור אסוציאציה בין דמותו לתחושת הוודאות שהציבור כה משווע לה בזמני לחץ. אף שמדובר באשליה, היא עדיין מספקת את הסחורה - התחושה שיש מבוגר אחראי ששולט במצב.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, המרכז הבינתחומי הרצליה.
[email protected]