בעוד שלושה ימים מתכננים סמוטריץ' והימין האמונקיצוני את צעדת הדגלים של נערים ונערות מהציונות המשיחית (בנפרד. למנוע מחשבות זימה במהלך אירוע לאומני מקודש?). הנא באוזן והאצבע בעין לערביי מזרח ירושלים יעוררו כנראה את כל מתופפי יום הדין, והתופת עלול להתחדש: מהבערת ירושלים (תרתי משמע) משייח ג'ראח ושערי העיר, להצתת הדרום בידי סנוואר, "מגן אל־אקצא", לתגובת צה"ל ולתגובה לתגובה, לתסיסה חוזרת ואלימה של קיצונים ערבים ויהודים מישראל והשטחים. סמטוכה בחסות נתניהו.
ילדי הדגלים של סמוטבנגבירשטיין הם אקט מכוון להתפוצצות כללית - וזין על הדו־קיום וההסדרה; על ביידן, ארצות הברית והעולם. הכל עלול להתלקח עלינו, בתוכנו ואיתנו - והכל, לא תאמינו, נועד ללחוץ אגרסיבית ו"סימטרית", כדרך הימין, על ח"כ ניר אורבך המסכן מימינה, שיחסיר אצבעו מ־61 הקולות שיהפכו בימים הקרובים את ממשלת בנט־לפיד ואת המהפך השלטוני לעובדה.
אם המפכ"ל קובי שבתאי לא יוכיח שאינו שבוי־אוחנה ולא יבטל לגמרי את הצעדה, הארץ כנראה שוב תבער, ונירון קיסר ישקיף ממצודתו על הלהבות וימשיך לפרוט על עצבי האומה. כמובן שהוא יכול למנוע את הסְמוטבוֹקציה בהוראה: "מבוטל. סיכון ביטחוני", כפי שהיה צריך לקבל את אזהרת ראש השב"כ נדב ארגמן (שבוודאי הקדים והזהירו אישית) שההסתה הקיצונית של אישי ציבור, פוליטיקאים ורבנים (די עם ה"סימטריה": כי מי מאובטח עכשיו מאיומים על חייו, ומי לא?) עלולה להסתיים שוב ברצח פוליטי, והיה צריך לעצור את משולהביו מוכי האמוק. אך הוא לא עושה דבר חוץ מלהסית ולשלהב, כמו ברצח רבין ב־1995. כי נירון פורח בכאוס ומקווה להושיענו ממה שהוא הכניסנו לתוכו, להמשיך לשלוט ולהכריז על שעת חירום נצחית ושלפידבנטסערליברמן ילכו לגדל דלועים.
אז האם תגיע ממשלת השינוי־אחדות לאישורה בכנסת ולהשבעתה חרף הפרובוקציות המתוכננות? מה תהיה המחלוקת הראשונה שתאיים על המשכה? מי יהיו החוליות החלשות בה? מי בעצם ינהל אותה בדרך המעקשים הצפויה לה? באיזה טריקים ושטיקים, לכלוכים, פייק ניוז, איומים ובריונות ינסו הביביסטים לעצור ולפרק את מרכיביה? ובעיקר, האם נשפשף את עינינו בתדהמה לאמור: היי, זה קרה, באמת; ואף כי דבר לא נסגר לגמרי באופרה הזאת, הגברת השמנה סוף־סוף שׁרה – והגברת שׂרה, בעלה ובניהם אומנם ייאלצו לעזוב את הבלפוריה? בינתיים, רה"מ הזמני והנאשם השתהה עד שגינה את ההסתה והמשיך להזעיק את מאמיניו, סוגדיו ונרצעיו לעשות את המוות – להסית, לזרוע שנאה, לשקר, לאיים, להפחיד ולהבטיח גיהינום - לנבחרי ימינה, לנשותיהם ולילדיהם.
יאיר לפיד אחראי למהפך הגדול, ועד כה, כמעט ללא שגיאות; בתבונתו, בחוכמת יועציו ובוויתור על האגו וקבלת הפשרה והוויתורים כטקטיקה פוליטית מוצלחת. מעולם לא הצבעתי עבורו, כמפלגה של מנהיג קובע כל, שהתנשא כלפי השמאל והסתחבק עם הימין. גם צר לי שהרחיק את ידידו ושותפו להקמת יש עתיד, עפר שלח הנבון.
אבל לפיד למד לחשוב מחוץ לקופסה, השכיל לשתוק, להימנע מקיבעונות, להבין את האחר, מפלגות השמאל והמפלגות הערביות, לקחת אחריות ולהיוועץ ביועצים הנכונים. הוא מבין שחלק גדול בציבור חושב ימינה, אבל זהו ימין רציונלי, שאינו מהונדס תודעתית. לפיד ושות' משכילים לבנות בהתאם את הממשלה והסכמותיה, בשליטה מבוקרת ומשותפת.
סקר חדשות 12 (רינה מצליח ב"פגוש את העיתונות") מצא ש־46% מעדיפים את ממשלת השינוי, לעומת 32% שמעדיפים בחירות חמישיות, אך הרוב מטיל ספק במסוגלות ממשלת הקצוות השבירה הזאת להחזיק מעמד. צריך לקוות שלפיד, בנט, סער, גנץ, מיכאלי וליברמן ינהלו אותה בחוכמה ובמפוכחות, וכבר בכך יהיה בה שינוי ותהיה לה תוחלת חיים. זו תהיה אופרה אחרת.