מה שמאחד את הקואליציה המתהווה אינו אהבה של חבריה זה לזה, אלא שנאה לבנימין נתניהו. התוצאה המתקבלת היא עיוות של הדמוקרטיה ושל טוהר המידות, הערך שבגינו כביכול הלכנו לבחירות שוב ושוב. אבל מה קיבלנו? ממשלה שבראשה עומד אדם שאמר בעצמו שהוא יצטרך יותר מעשרה מנדטים כדי שתהיה לו לגיטימציה להיות ראש ממשלה. הוא קיבל שבעה מנדטים, כידוע, אבל זה לא מנע ממנו לסחוט גם את נתניהו וגם את יאיר לפיד כדי לקבל את ראשות הממשלה ולהיות הראשון ברוטציה. בנט טען בעבר שנתניהו הוא שקרן ואי אפשר לסמוך על אף מילה שלו, אבל הוא בעצמו מפר הצהרות מתועדות בעל פה ובכתב לבוחריו ולעם ישראל.

הסכמים עושים עם מי שמתכוון לקיים אותם, כי מי שלא מתכוון לעמוד בהבטחה שלו, הסכם לא יגרום לו למלא אחר התחייבויותיו. הסכם אינו ביטוח לקיום הבטחה, אלא רק מסגרת שמאפשרת לצדדים לתבוע פיצוי במקרה של הפרתו. ההבטחה היחידה לקיום הבטחה היא היושרה של האדם שמבטיח, ובנט כבר הוכיח שמילה שלו אינה מילה.

מה עוד קיבלנו? את אביגדור ליברמן כשר אוצר, ונציג של ישראל ביתנו בראשות ועדת הכספים. מיסד "דה מרקר" ועורכו לשעבר, גיא רולניק, אמר על המינוי לשר אוצר: ״אנחנו צריכים להיות מפוחדים... אני לא זוכר שהיה לנו מישהו עם רקורד כל כך בעייתי בתחום ספציפי של כספים ושל טוהר מידות ושל בוז למוסדות הדמוקרטיים... הסכנה היא כפולה, אחד המינוי ושנית, הנורמליזציה שעושים לדבר הזה״.

רולניק היטיב להגדיר את התופעה: הנורמליזציה, המכבסה, שהדמוקרטיה שלנו עוברת בשנים האחרונות. אנשים שיצאו להפגנות בשיא מגיפת הקורונה והרימו דגל שחור בשם הדמוקרטיה, הכתירו אדם ששדד לאור יום ולקול מחיאות הכפיים של התקשורת את תפקיד ראש הממשלה, כשהרוב כלל לא רואה בו אדם ראוי למלא את התפקיד.

מטרידה גם הקלות שבה חוקי יסוד מכופפים ומותאמים לצורכי מילוי הצרכים של נרקיסיסטים שלא רואים אותנו, האזרחים, כלל וכלל. לפיד יוצא מזה חלק, אבל בואו לא נתבלבל: לפיד נדיב עם בנט על חשבוננו ולא למעננו. לפיד ״ויתר״ לבנט על ראשות הממשלה לא לטובתנו, אלא לטובתו מאחר שהפנים שהציבור מסרב לראות בו ראש ממשלה, ולכן הדרך היחידה שלו לסלול לעצמו את הדרך לבלפור היא כשהוא יוצא לבחירות כראש ממשלה. הממשלה הזו היא מפגש של אינטרסים של ראשי המפלגות שחברו יחד כדי לחלוק את השלל ביניהם: משרות, כסף ופיצוי על הכישלון בלנצח את נתניהו במשך ארבעה סבבי בחירות.

מה שיכול להציל אותנו מלחזור שוב למקום המבזה הזה הוא שינוי שיטת הבחירות וחיזוק חוקי היסוד, כך שלא יהיו פלסטלינה בידי פוליטיקאים שלא רואים אותנו. אנחנו צריכים שיטת בחירות שבמסגרתה אנחנו נבחר את חברי הכנסת ישירות, ולא ראשי המפלגות.