יותר מעשור שנים היה להם - לדרעי, ליצמן ולגפני, אלוהים פוליטי, מה שבלשון המקורות מוגדר 'אלוהים אחרים'. הם לא תמכו בבנימין נתניהו. הם לא אהדו אותו. לא רק. הם סגדו לו, נכנעו לו, התרפסו בפניו. האמינו בו אמונה טוטלית. לפתע פתאום, כמו שקורה בדרך כלל לאלהי שווא, למשיחי שקר, האלוהים קרס, התפוגג, נעלם. יש להם, לדרעי, ליצמן ולגפני, כל הסיבות בעולם להיות ממורמרים, זועמים, מתוסכלים.
ההתבטאויות שנכללו בתגובותיהם לכינונה של ממשלה חדשה שהשלושה פירסמו והפיצו – התבטאויות חריגות בגסותן המילולית, בארס הלשוני של הגידופים שהטיחו בנפתלי בנט, חשפו לא רק את הזעם וההתמרמרות שהם חשים בעקבות העלמותו של אלהיהם הפוליטי, בנימין נתניהו. הם נתגלו אחוזי יאוש. מיואשים.
בלשון חכמי התלמוד מדובר ב"ייאוש מדעת". זהו ייאוש, שהם - דרעי, ליצמן וגפני - הכינו, בנו, הזינו והעצימו במו ידיהם בשנות מסירותם העיוורת לנתניהו, כניעתם הנחרצת וסגידתם לאיש. ביאושם הגדול, הם פתאם נזכרו שיש דבר כזה כמו 'ערכים'. מישהו זוכר נאום של יעקב ליצמן בכנסת על השבת? מישהו יכול להיזכר בנאום של גפני בכנסת על ערכי יהדות? מתי לאחרונה נשא אריה דרעי נאום בכנסת על נושא או בעיה הקשורים ליהדות? חוק המרכולים שהוא, דרעי, יזם, הוא רמיסת כבוד ומעמד השבת באופן ובהיקף שעוכר ישראל לא היה מעז לעשות.
עכשיו, אחרי ובגין שבנימין נתניהו לא יכול יותר למלא את תפקיד האלוהים אחרים שלהם, דרעי, ליצמן וגפני, נזכרו בקיומו של האלוקים האמתי, נזכרו שיש דבר כזה כמו התחייבויות דתיות, כמו ערכים המחייבים יהודי, במיוחד דתי ושומר מצוות.
התגובות המאוסות מילולית של השלושה לכינונה של הקואליציה החדשה, של ממשלת השינוי, הגידופים הארסיים שהרעיפו על בנט, (שמבחינת ההלכה פסולים ואסורים לומר על יהודי) הם ההוכחה הטובה והניצחת שהדבר הטוב, המרענן והמבטיח שאפשר כבר לומר על הממשלה החדשה הוא ששתי המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, אינן חלק ממנה, שראשי שתי המפלגות האלו אינם יושבים סביב שולחן הממשלה. על מצב כזה נאמר, אור חדש על ציון תאיר.