פסטיבל תמונע 2021, המציין מלאת 85 שנה לרדיו הישראלי, מאז הקמת קול ירושלים המנדטורי, עבור בשידורי קול ישראל וכעת בשידורי התאגיד הציבורי, ייפתח היום (רביעי) ובו יוצג החיבור בין רדיו לתיאטרון. את החיבור הזה מסמל יותר מכל דורי בן-זאב: שחקן מבריק, שהוא גם אושיה רדיופונית ייחודית, מחוללה של השפה הבן-זאבית, שאין כמותה על גלי האתר. מדי ערב בשלושת ערבי הפסטיבל הוא יופיע על הבר של תמונע בהופעה חוצת תחומים.

"אופיע על במה עם מתקן של קומפקט-דיסקים, מחשב ותאורה מעליי ומאחוריי ובכל ערב אשדר כאילו מאירוע היסטורי", מבטיח בן-זאב. "בכותרת הערב הראשון יהיה הביקור בארץ של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, ב-19 בנובמבר 77', ישמעו את בגין מברך אותו ואת גולדה צוחקת איתו, בין לבין ישמעו קטעים מקול השלום וגם שירים מאז. במרכז הערב השני תהיה הנחיתה על הירח של ניל ארמסטרונג, שהיה האדם הראשון שהגיע לשם. בערב השלישי אעבור לספורט עם השידור של נחמיה בן-אברהם שבו תיאר את מוטל'ה שפיגלר כובש במקסיקו 70' את השער היחיד של נבחרת ישראל בגביע העולם ולצידו ישמעו את ההכרזה של יורם ארבל 'ככה לא בונים חומה!', במשחק נגד נבחרת אוסטרליה ב-89'".

זה הכל?
"לא, יהיו גם פרסומות ושירים מאז. בין לבין אוכל להשתולל בשידור כמו שאני אוהב, כולל פריצות לחדשות מימינו אלה. זה יקרה בספונטניות, מה שיבוא".

"גדלתי על רדיו", מספר בן-זאב. "בילדותי היה לנו מקלט רדיו במרכז הסלון. אני זוכר את השעון המוזיקלי, שהיה מעיר אותנו כל בוקר ואת תוכנית 'כבקשתך' ועוד תוכניות. אני לא זוכר את עצמי בלי רדיו. האהבה שלי אליו רודפת אותי עד היום, כשיש לי בכל חדר לפחות מקלט אחד ואני מאזין לו במרחק שני סנטימטרים ממנו".

"ככה זה אצלי מתמיד", בן-זאב מתרפק על ימים אחרים. "בבית הספר הייתי מסתובב עם מקל של מטאטא ומראיין ככה את הילדים. בצבא, לאחר ששירתי בלהקת השריון ובתיאטרון צה"ל, מצאתי את עצמי משרת בגלי צה"ל. התחלתי שם ככתב צבאי. עד היום זכור לי הצעד הראשון שלי ברדיו, בכתבה על ילדי רמת-גן מגישים פרחים לצנחנים, החיל המאומץ של העיר. בכתבות ובתוכניות הד"שים פרץ הסגנון הרדיופוני התוסס שלי, שהיה מנוגד לסגנון הממלכתי שהיה נהוג באותם ימים".

"חופש השידור זה מה שמאפיין את הסגנון שלי", הוא מציין. "זה כולל משחקי מילים וחידודי-לשון תוך כדי שבירת שירים והעלאת אסוציאציות שמתקשרות אליהם. כדי שזה יהיה נוח מבחינת כותרות ושיווקית, קוראים לזה 'בן-זאבית מדוברת'".

יש עתיד לרדיו?
"לפני שבועיים מלאו 125 שנה לחתימת הפטנט של הרדיו על-ידי מארקוני. כן, כן, 125 שנה ומעבר לכל פלאי הטכנולוגיה הוא ממשיך להלך על האנשים מין קסם שאף אחד לא יודע להסביר אותו. הקסם הזה לא פג בכל העולם. לא יעזור כמה יוטיובים נשמע וכמה סרטונים נעלה דרך הפייסבוק וכמה הטלפון הנייד שלנו יהיה משוכלל ומתוחכם, האנשים לא יוותרו על הרדיו".