"כשהשתחררתי מהצבא ב-98', ישר נסעתי ללונדון, לצפות בפעם הראשונה בחיים במחזות-זמר על אמת כמו 'שיקאגו' ו'פאנטום האופרה'", מספר המוזיקאי אוהד חיטמן. "רק הטריף אותי שלא ממש הבנתי איך זה בדיוק עבד. כעבור 15 שנה, כשיצאנו בתיאטרון חיפה עם המחזמר עטור הפרסים 'בילי שוורץ', לא רק שהבנתי מה שלא הבנתי אז, אלא נפל לי האסימון ונהיה לי ברור שמחזות-זמר עם המהות התיאטרלית שלהם הם הייעוד שלי בחיים. וכשחזרתי ללונדון, בכיתי מהתרגשות מהאופן שבו שהכול נהיה לי מובן..."
חיטמן, 44, מממש את זה במחזות-זמר המתרקמים אצלו (על כך בהמשך) וכראש מסלול מחזות הזמר ברימון גם מכשיר את הדור הבא בתחום. היום הוא יוצא עם תלמידיו שם, מחוזקים בכוכבת 'בילי שוורץ', טלי אורן ובבימוי יותם קושניר במחזמר מפולפל ששמו "בוא נדבר על זה".
'בילי שוורץ' היה בשבילי הפתעה מאוד גדולה איך שהוא בא לעולם", מספר חיטמן. "במסגרת הלימודים לתואר שני באקדמיה למוזיקה, ב-2009, הייתי צריך לכתוב באחד הקורסים סצנה מתוך אופרה או מחזמר וכתבתי את מה שלימים הפך לשיר הנושא של 'בילי שוורץ'. בתקופה ההיא הרגשתי תקוע בקריירה שלי ומתוך הייאוש המשכתי את השיר עד כדי מחזמר שלם. כלומר, אם העולם לא פותח לי דלתות, שאלתי את עצמי איך אני אפתח אותן. הצלחת 'בילי שוורץ' לימדה אותי כי מי שצודק באינסטינקטים שלו לגביי זה אני".
"המחזמר הזה היה תפור מראש על-פי יכולותיה של טלי אורן, שאותה אני מכיר מגיל 18, מתקופת הלהקות הצבאיות", חיטמן ממשיך בסיפורו. "עוד יבוא יום שבו אכתוב לך מחזמר", הבטחתי לה מה שנשמע בהתחלה כדמיוני. 'יופי, יופי, ממש', היא הגיבה בחוסר אמון. כשהבאתי אותה לפני 12 שנה לביצוע התרגיל באקדמיה, ראיתי אותה בדמיוני מככבת על מלא במחזמר שאכתוב לה.
"כשגמרתי לכתוב את המחזמר, אף תיאטרון רפרטוארי לא חיכה לו. אז הלכתי איתו ל'חג המחזמר' בבת-ים, בניהולו של אורי פסטר. לא היינו שם הפייבוריטים, אבל כנגד כל הסיכויים זכינו שם בגדול, מה שלא פתח בפנינו את דלתות התיאטראות, שטענו כי מחזמר מקורי לא יצליח. רק תיאטרון חיפה אבחנו את הפוטנציאל וכנגד כל הסיכויים זאת הייתה הצלחה מטורפת שבה היו מניות לשירילי דשא, שהצטרפה אלי בכתיבה. זה המשיך לרוץ עד שהקורונה קטעה את המרוץ. אני מקווה שזמנית. כי יש קהל שרוצה עוד".
כאן מטיל חיטמן מה שהיא מבחינתו בגדר פצצה: "אלמלא הקורונה, 'בילי שוורץ' היה אמור לעלות במאי בהפקה קנדית, במונטריאול. כרגע אין שם תיאטרון, אבל יש חוזה. אז מחכים".
אם כן, ההמתנה היא שם המשחק ואילו חיטמן ממשיך לדהור: "תיאטרון חיפה קנה ממני את הזכויות למחזמר שייקרא 'השנה הכי יפה בחיי' ועליו אני עובד עם משה קפטן. לצערי אין בו תפקיד בשביל טלי. מחזמר אחר שאני עובד עליו הוא 'הדינוזאור' של ברי' ונובע מהסיפור האישי שלי".
על ילד, שיש לו שני... אבאים?
"נכון! בדיוק!"
נחזור לרימון?
"כן, אז קדימה! המסלול שאני מנהל ברימון הוא ייחודי. אני מלמד בו היסטוריה של מחזות-זמר, כתיבה והלחנה למחזות-זמר ובעיקר - מה הופך שיר לשיר תיאטרלי, כשהתלמידים גם כותבים את עצמם דרך דמות שהם ממציאים תוך התבססות על דברים אותנטיים. ואולי תופתע, מה שאנחנו מעלים היום אין בו ולו שמץ של פוליטיקה".
תסכים שעד הקורונה הייתה כאן פריחה מסוימת בתחום מחזות הזמר?
"אולי הייתי אמור לבקר, או לקנא, אבל כל פעם שאני רואה שתיאטרון רפרטוארי משקיע במשהו מוזיקלי-תיאטרלי, טוב לי באופן אגואיסטי, כי זה מראה כמה יש כאן ביקוש לעניין הזה. עם זאת, כרגע זה לא אמור להפתיע שבמצב הנוכחי התיאטראות בארץ יותר זהירים".
הזכרת קודם את ההפקה התקועה בקנדה. פניך - לחו"ל?
"אגיד את זה חד-משמעית. בגיל 18 כתבתי לעצמי שיש לי שני יעדים - לשיר דואט עם ...בילי ג'ואל ולזכות בפרס הטוני. היום אני בן 44 ולא עמדתי בשני היעדים. להגיד לך שהסיכוי שלי להגיע לברודוויי? - בוא, נודה שהסיכוי הוא תמיד קטן, אבל הוא לא אפסי. מה שמשמח אותי זה שלמרות הקורונה, 2020 היתה השנה הכי יצירתית שלי אי-פעם - לא רק במחזות-זמר, אלא גם חזרתי לכתוב שירים לעצמי לקראת אלבום חדש".
מופע הבכורה של המחזמר "בוא נדבר על זה" יתקיים ביום רביעי ה- 16 ליוני בשעה 20:30 בקמפוס רימון ברמת השרון. הכניסה חופשית כחלק מפסטיבל רימון, בתמיכת משרד התרבות.