בצל הידיעות על החזרה של המשק לשגרה, החליט שר האוצר לסיים את תשלומי החל"ת למובטלי הקורונה. בני 45 ומעלה קיבלו רשת ביטחון לעוד כמה חודשים. מי שהגיע לגיל הפנסיה וזקוק לעבודה, יקבל מהמדינה מענק של כמה אלפי שקלים, ואללה ירחמו. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהתפרסמו השבוע, שיעור האבטלה במגמת ירידה ונכון למחצית השנייה של חודש יוני עמד על 9.5%.
נתונים אלה משקפים את שיעור הבלתי מועסקים בגיל העבודה. אבל זה לא כל הסיפור. הסטטיסטיקה אינה מביאה בחשבון את המובטלים לטווח ארוך שמיצו את זכויותיהם ונשכחו מאחור או כאלה שכלל לא היו זכאים לדמי אבטלה. אותם לא סופרים ממטר. מחקר שפרסם לאחרונה המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשיתוף שירות התעסוקה, בחן את סיכויי החזרה לעבודה של מובטלי הקורונה. עולה ממנו כי בתקופה זו היה שיעורם של הצעירים המובטלים גבוה משל המבוגרים, אולם תקופת האבטלה שלהם הייתה קצרה יותר.
חייבים להתעכב על ההגדרה של "מובטלים מבוגרים". לא מדובר על בני 67 שעל פי חוק זכאים לצאת לפנסיה, אלא על בני 45 ומעלה. כן, יותר מ־130 אלף בני אדם מסווגים בשוק העבודה כמובטלים מבוגרים. לרוב מדובר באנשים בשיא כוחם המקצועי, חלקם נשאו תפקידים בכירים והרוויחו משכורות גבוהות מהממוצע. הסטטיסטיקה עובדת נגדם. המחקר מצביע על קשר ישיר בין שהייה ממושכת מחוץ לשוק העבודה להשפעה השלילית על הסיכויים לחזור למעגל העבודה.
האפליה הגילנית המאפיינת את שוק העבודה בישראל לא נולדה בתקופת הקורונה. בישראל כמו בעולם המערבי מקדשים את הנעורים. זה לא רק המראה הרענן והנמרץ של עובדים צעירים, אלא גישה שלא רואה יתרון בניסיון מקצועי ובניסיון חיים, שלא לדבר על החיסכון בהוצאות שכר. לפני יותר מעשור הגיש אורי אריאל, אז חבר כנסת, הצעת חוק שנועדה להוסיף לעילות האפליה האסורות בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, איסור להפלות אדם מחמת ניסיון עודף או כישורים עודפים.
דברי ההסבר הקצרים חושפים אמת פשוטה וכואבת שלא השתנתה בחלוף השנים: בפועל מעסיקים מפלים אנשים בקבלה לעבודה בשל גילם, ומנמקים את סירובם בעודף הניסיון של המועמדים. דחיית אדם בטענה שהוא Overqualified יכולה להישמע כמו סוג של מחמאה, אבל פעמים רבות מדובר במסווה לאפליה גילנית מהמכוערות שיש. כך או כך, ההצעה נזנחה.
מובטל בן 45 ומעלה – מה יש לו בגילו? "הוא קם בבוקר, ובוקר בו לא קם", כמאמר המשורר דוד אבידן. משגר קורות חיים לכל עבר, משוטט במרחבי הרשת, בין מודעות דרושים לאתרים להשמת עובדים. כל מי שחווה אבטלה או נחשף מקרוב לאדם מובטל יודע שמדובר במציאות הפוצעת את נפש האדם.
קשה לתאר את תחושת ההשפלה, התסכול והדאגה של מי שזקוק לפרנסה, משתוקק לעבוד ומסורב שוב ושוב, אם בכלל טורחים להשיב לו. אלה אינם מקרים בודדים. עשרות אלפי בני אדם יושבים בבית, אוכלים את הלב ואת החסכונות וחיים מתחת לרדאר החברתי.
בתקופה של משבר תעסוקתי כה עמוק וחריף נדרשים מהמעסיקים רף רגישות גבוה וגמישות מחשבתית. עליהם לראות את היתרונות הגלומים בהעסקתם של "מבוגרים" מוכשרים, בעלי ניסיון המחפשים יציבות ופרנסה קבועה. בנסיבות האלה אסור לנצל אותם ולשלם להם שכר רעב, אלא להבין שבסיטואציה הזאת טמונה הזדמנות לרווח עבור שני הצדדים.
עם זאת, עיקר המשימה מוטל על כתפיה של המדינה. עליה להתערב בשוק התעסוקה, להעניק תמריצים כלכליים למעסיקים על מנת שיקלטו עובדים מבוגרים, לקרוא את הצרכים של שוק העבודה המשתנה, להציע תוכניות להכשרה מקצועית ולאפשר לאנשים לצאת לפנסיה בכבוד ולא בעוני. הממשלה החדשה חייבת להתמודד עם התוצאות הכלכליות של משבר הקורונה ולא לעצום עיניים מול מובטלים שקופים שהחברה הישראלית שכחה אותם בבית.