נפתלי בנט מבסוט. נהנה מכל רגע. זה לא משתקף החוצה, כי בנט מקפיד על אווירת עבודה, ענייניות וצניעות, אבל בתוך החדר הוא מרחף. "ממשלה של רצון טוב", הוא אומר, ומיד נותן את הקרדיט למרב מיכאלי, הראשונה שהגתה את הסלוגן הזה. ראש ממשלה שמחלק קרדיטים לשרים אחרים ועוד כאלה שאינם ממפלגתו? הוא שפוי, הבנט הזה?
ההוראה העיקרית שיוצאת מלשכתו ומיושמת עד עכשיו כמעט במלואה, פשוטה: שקט. עבודה. ענייניות. צניעות. תפקידנו לעבוד ולשעמם את הציבור. בלי מסיבות עיתונאים, בלי חיסולי חשבונות, בלי קשקושים מיותרים. בינתיים זה מצליח לו. לא כל הזמן, לא בכל החזיתות, אבל ברובן.
קלקולים ראשונים החלו לקראת סוף השבוע, כשלשכת לפיד זעמה על אי עדכון בעניין הריסת ביתו של מחבל ערבי (שגררה גינוי אמריקאי) וארמון המלך עבדאללה זעם על הדלפת המפגש עם ראש הממשלה (אצל ברק רביד בוואלה). אפשר לראות את זה גם הפוך: בנט הרס את בית המחבל למרות הגינוי האמריקאי והפסיק נתק של חמש שנים עם בית המלוכה הירדני.
בתחום הקורונה, הוא שומר על קור רוח. האירוע עכשיו לא דומה למה שהיה כאן לפני שנה וחצי. הוא עובד צמוד עם ניצן הורוביץ. הוא מסתמס ומדבר עם אלברט בורלא מפייזר וסטפן בנסל ממודרנה כמה פעמים ביום. הוא לא אץ־רץ לתקשורת לדווח על זה. הוא יזם את עסקת ה"סוואפ" בחיסונים הראשונה בעולם, כששיגר לקוריאה הדרומית 700 אלף חיסונים שתוקפם עומד לפוג, כדי לקבל מהם מספר זהה בעוד זמן קצר. הוא מתקתק ככל האפשר את נתב"ג, הצליח ליצור מנגנון שימנע מישראלי לעלות על מטוס למדינה אדומה ודחה בתוקף את המלצות משרד הבריאות השבוע, שהעידו על פאניקה.
הוא מבסוט מהשרים שלו עד הגג. בלילה שבין שלישי לרביעי ישב עם ליברמן באוצר, יחד עם כל בכירי האוצר, על תקציב המדינה. הישיבה הסתיימה ב־1 בלילה. פניהם של בכירי האוצר, שנפלו בתקופת הורדוס, זורחות. בנט משוכנע שהתקציב יעבור ויהיה עתיר רפורמות. הוא הצליח לפרק כמעט את כל המוקשים שפיזר נתניהו אחריו: מצעד הדגלים, שייח' ג'ראח, בלוני התבערה, אביתר. הוא יוצר משוואה תקיפה יותר בנושא בלוני התבערה ומנסה ליצור מסלול כסף לעזה שלא יעבור דרך חמאס (ספק אם יצליח).
הוא מקדיש זמן רב לשרים ולראשי המפלגות. דלתו פתוחה. יושב עם כל אחד ואחת מהם. עיסאווי פריג' סיפר השבוע שישב עם בנט ארבע פעמים מאז הוקמה הממשלה, והוקסם. ראש הממשלה מדגיש, בשיחות סגורות, שהוא לא משנה את עמדותיו. הוא אידיאולוג ימני. היה ונשאר. אבל הוא משנה את התנהגותו. הוא יודע שייאלץ לדחות את הגשמת חלומותיו. הוא לא נבהל מזה, והוא שמח לגלות שגם הצד השני לא.
הטור המלא של בן כספית - ב"מעריב-סופהשבוע"