עדיין מנקרת בקרב אחדים מאיתנו השאלה: להתחסן מפני קורונה או שמא לוותר על ההליך הזה? לכאורה יש לכבד את רצונם של המסרבים להתחסן מסיבות שונות ומשונות, אך בפועל מנדים אותם לעתים מהחברה וממקום עבודתם, ונשאלת השאלה: האומנם אין לכבד את רצונם? הרי לא מדובר בהליך שנקבע על פי חוק.
כיצד נוהגים במסרבים להתחסן? לאחרונה פורסם כי מפעל הפיס, למשל, הוציא לחל”ת עובדת שסירבה להתחסן. על פי הפרסום, יו”ר מפעל הפיס אביגדור יצחקי הודיע במרץ האחרון לעובדיו כי מי מהם שלא יתחסן - יפוטר. האומנם מדובר במהלך חוקי? בית הדין לעבודה בירושלים סבור שלא. הוא הורה למפעל הפיס לסיים את החופשה ללא תשלום שכפה על העובדת נטולת החיסון וציווה להחזירה לעבודה לאלתר.
המבוכה והתמיהה צפות ועולות מחדש: מה עושים? כיצד נוהגים באנשים שמסרבים להתחסן? עקבנו בדריכות אחר הוויכוח המוסרי והמשפטי בפרשת מפעל הפיס. אותה עובדת זכתה לתמיכה של ההסתדרות ובית הדין לעבודה בירושלים בראשות סגנית הנשיא, השופטת שרה ברויזר ישרזדה.
מנגד, מפעל הפיס טען שבמקום עבודתה הספציפי מצויים מועסקים מבוגרים רבים בעלי סיכון לחשיפה לקורונה. למרות זאת, השופטת קבעה כאמור כי על מפעל הפיס להחזיר את העובדת שנשלחה לביתה למקום עבודתה, ועל מקום העבודה להפעיל שיקולים ענייניים בהכרעה כיצד יש לפעול לגבי עובד שסירב להתחסן.
ועכשיו אנחנו, שאיננו יושבים בדין, מבקשים לשאול את בית המשפט הנכבד את השאלה ששאלה הנהלת מפעל הפיס: כיצד ניתן לחייב להחזיר למקום העבודה עובדת או עובד שלא חוסנו, שהרי בכך הם לכאורה מסכנים את סביבתם?
אנחנו היינו מצרפים שאלה משלנו לכבוד השופטת או חבריה האחרים שאולי חייבו להחזיר למקום עבודתם בלתי מחוסנים: האם הייתם מסכימים כי בלשכתכם יהיו מוצבים עובדים שלא חוסנו? אילו הנהלת בתי המשפט הייתה מכבדת את רצונם של פקידים שלא להתחסן ומשלבת אותם במחלקות ובלשכות השונות, האם הייתם מקבלים את ההכרעה הזו או דואגים להרחיק אותם עובדים מלשכתכם? זו שאלה כבדת משקל שאין ספק שצריכה לעורר דיון ציבורי נרחב ונוקב.