שנה לא פשוטה עברה על מסעדת "אל טראס" בהרצליה פיתוח: החלום של בעל המסעדה הערבי לפתוח מסעדה ערבית בטיילת - נתקל תחילה במגיפת הקורונה, ומאוחר יותר ספג מהלומה בעקבות האירועים הביטחוניים. לא קל. בשבת שבה הגענו, בשעת צהריים, המסעדה הייתה יותר ריקה ממלאה. הרווח היה כולו שלנו: המסעדה הייתה שקטה ולא הומה, המלצרים התרכזו בנו וחשוב מכל - הושיבו אותנו ליד החלון שממנו נשקף נוף כחול של ים (זו ההזדמנות לעדכן את כל מי ששואל אותנו במייל: במסעדה לא יודעים שאנחנו מגיעים על מנת לכתוב ביקורת. אנחנו מגיעים כאחד האדם, על מנת לשמור על אובייקטיביות). עם נוף מרחיב לב כזה, לא משנה מה יגישו לאכול, אנחנו כבר נהנים.
על התפריט אמונים שני שפים: שף לואי אבו הייקל מחברון ושף עלאא יעקובי מנצרת. התפריט מבוסס על מנות ערביות אותנטיות מסורתיות ברובן: מסחאן עוף, קבב חלאבי, מקלובה ועוף מעושן, שמוגשות לצד המבורגר במילוי גבינות, סטייק פיקניה וספריבס טלה. המחירים, אגב, ברמה בינונית־גבוהה.
קטאייף דג (56 שקלים) הוא מנה ראשונה ערבית שכולה גורמה. הבצק הפריך ממולא בדג לבן, ועל גבי הצלחת פזורים טחינה שקדים, קרם סלק, שמן בזיליקום וקרם חציל שחור, בפרזנטציה שלא מביישת מסעדת מישלן. ייתכן שזו המנה הטובה ביותר במסעדה. גם הלחמעג'ון (59 שקלים) מצוין – הבצק כיפי, הבשר טרי, התיבול חריף במידה. פחות חיבבנו את לחם הבית, שכאן הוא מוגש כקובנה במילוי זעתר (22 שקלים): הבצק היה אנמי, והתיבול לא הרים אותו לשום גובה. כאן גם המקום לבקש מהשפים שיתחשבו גם בילדים: לחם עם זעתר מבחינתם הוא דבר פסול; שלא לדבר על היעדר מנות ילדים בתפריט. ומה בסך הכל הם רוצים – שניצל, פסטה, לחם ללא זעתר, קטן עליכם.
ואז הגיע העוף המעושן הממולא (120 שקלים). אמרנו קודם שהקטאייף הוא המנה המוצלחת במסעדה? טעינו. לכו על העוף – מנה של השף יעקובי. רכות כזו לא חשתם זמן רב. כאן הוא ממולא באורז, בשר טחון ושקדים, ומגיע על גבי מגש שטוח ומעליו שקדים קלויים. מהתפריט של שף לואי בחרנו בצוואר טלה, שהמחיר שלו הפחיד אותנו (260 שקלים). כשהמנה הגיעה, הבנו שהיא מיועדת לשניים: גם הוא מעושן וממולא באורז, צנוברים ושקדים קלויים, וסביבו אורז עם כמון – מנה נדיבה, עשירה בטעמים, כזו שלא אוכלים במסעדות יהודיות. אחרי אכילת המנה גם אתם תחכו כבר לשלום.
"אל טראס", רמת ים 50, הרצליה, 09-8781716 (לא כשר)
החיים בפיתה
רשת "פיתה בסטה" מציעה גרסה כשרה של גירוס, השווארמה היוונית, הכוללת רצועות פרגית דקות בתיבול הבית עם שלל תוספות. האמת, טעים.
גירוס הוא אחת ממנות הצהריים הפופולריות ביוון: הוא נחשב למקביל לשווארמה, אלא שהוא מורכב משבבים זהובים של בשר טלה או חזיר שנחתכים מבשר שיפוד גדול, ומוגש גם עם ציזיקי. ברשת "פיתה בסטה" מציעים מנת גירוס כשרה הכוללת רצועות פרגית דקות בתיבול הבית עם עגבנייה, בצל עם סומאק, צ'יפס קריספי עם אורגנו ואיולי שום שמיר או טחינה הר ברכה בתוך פיתה קלויה שמיובאת מיוון. האמת, טעים. זה אומנם לא ממש גירוס, אבל למי אכפת משמות כשרעבים: הפרגית עשויה היטב ומוגשת בנדיבות, הירקות טריים ונדמה שנחתכו במיוחד, והטחינה סמיכה. בפועל, 50 שקלים למנה כזו הם לא מחיר גבוה, בהחלט שווה כל שקל.
"פיתה בסטה", סניפים בתל אביב, הרצליה, רמת גן, גבעת שמואל ואשדוד (כשר)
בזכות הטריות
תגידו "פסטה טרייה" שלוש פעמים רצוף, מה יוצא? "פסטטריה" סיפק במשך שנים ארוכות מיני־פסטה למסעדות הירושלמיות. בעקבות הקורונה הוא החל למכור גם ללקוחות פרטיים: התוצרת של המפעל הירושלמי תימכר מבאר שבע ועד חיפה, והיא כוללת את כל סוגי הפסטות דוגמת ספגטי, רביולי, חונקי כמרים, ניוקי, פסטות קצרות וארוכות, דפי לזניה ועוד. במחלקת עבודת יד מייצרים פסטה באופן ידני ומקפלים טורטליני ברמה שמכונות לא יכולות להפיק. הפסטות האיטלקיות מקבלות אינטרפרטציה מקומית, כך שתוכלו לטעום מנות כמו טורטליני עם לאבנה ורביולי עם סלק ואגוזים.
הפסטה איננה מפוסטרת, והיא מכילה ביצים טריות וגבינות של מחלבות בוטיק. לאחר הייצור הפסטה עוברת הקפאה עמוקה, וכך נשמרים הטעם והטריות. ניסינו, אהבנו, נזמין שוב.
