אתמול פורסמה החלטתו של פרקליט המדינה לפיה המדינה עומדת על ניהולו של משפט חוזר בעניינו של רומן זדורוב. החלטה זו באה בהמשך להחלטתו של בית המשפט העליון (המשנה לנשיאת העליון, כב' השופט חנן מלצר, רגע לפני פרישתו) לערוך משפט חוזר לזדורוב. 

אין לקנא בפרקליט המדינה שנדרש להחלטה קשה. החלטה שמקפלת בתוכה 15 שנים שזדורוב אסור מאחורי סורג ובריח. 15 שנים של חקירה, ניהול משפט, הרשעה בבית המשפט המחוזי, ערעור לבית המשפט העליון, שוב דיון במחוזי והרשעה, וחזרה לעליון שהותיר את פסק הדין המרשיע על כנו ברוב קולות. 

15 שנים של עיסוק ציבורי ותקשורתי, כמעט אובססיבי, בפרשה שהחלה בתא שירותים אחד בבית ספר בקצרין. נדמה שרכבת ההרים הזו שעזבה את התחנה אי שם בשנת 2006 רחוקה, במיוחד כעת, מתחנתה הסופית. 

אני לא בקיא מספיק בפרטים, לא עיינתי בהודעות שנגבו ובחומרי החקירה שנאספו במהלך חקירתו של זדורוב, אינני מתיימר לקבוע כאן האם החלטתו של פרקליט המדינה היא נכונה או שגויה מבחינה משפטית טהורה. יכול בהחלט שזדורוב הוא הרוצח האכזר שקיפח את חייה של הנערה תאיר ז"ל. 

אבל הפרשה הזו יצאה מזמן מהשדה המשפטי המובהק. כך נכון לטפל בה כמערכת שאמונה על אכיפת החוק, כמערכת שאמון הציבור בה הוא מנשמת אפה. אומנם, הספק הנדרש במשפט הפלילי לצורך זיכויו של אדם מצוי עמוק בשדה המשפטי-ראייתי. עם זאת, לא הספק המצומצם הזה הוא שאמור היה להנחות, לטעמי, את פרקליט המדינה בהחלטתו. הספק שמוטל במערכת המשפטית כולה בשדה הציבורי שהלך וגבה עם נפתולי הפרשה הוא זה שאמור היה להביא את פרקליט המדינה פשוט לוותר. 

לא לוותר כי לא קיים סיכוי סביר להרשעתו החוזרת של זדורוב, אלא לוותר כי לעיתים כוחו של החזק הוא דווקא בהכרה בחולשתו, גם במחיר של שילוח רוצח אחד לחופשי. החסד שיעשה עם זדורוב לו ישולח לחופשי קטן מונים רבים מהחסד שיעשה פרקליט המדינה עם מערכת אכיפת החוק שחוותה טלטלות אין ספור בשנים האחרונות.
 
פרקליט המדינה, שמופקד על אחת המערכות החזקות במדינה יכול היה להכיר בחולשת המערכת שנחשפה בפרשת זדורוב. דווקא הכרה בחולשה היא זו שתחזק את המערכת המשפטית ותביא להגברת האמון הציבורי בה, אמון שהמערכת כל כך זקוקה לו בימים מאתגרים אלה. 

הכותב שותף במשרד גולדפרב זליגמן וראש מחלקת ליטיגציה מנהלית וצווארון לבן. 

משה מזור (צילום: גולדפרב זליגמן ושות׳)
משה מזור (צילום: גולדפרב זליגמן ושות׳)