"קוסם סולטן", ערוץ ויוה
"קוסם סולטן" היא סדרת ההמשך ל"המאה המפוארת", או בשמה השני "הסולטן". קוסם, בניגוד להורם, זכתה לראות את בנה מתמנה לסולטן, והייתה מעורבת באופן משמעותי בניהול המדינה. "קוסם סולטן" יוצאת לדרכה מספר שנים אחרי מותו של בנה הסולטן, ועם מינוי נכדה של קוסם, אהמט האן הצעיר, לסולטן האימפריה העות'מאנית.
בטקס המינוי אהמט חוטף התקף חרדה, אבל מתחזק ויוצא אל משמר הכבוד המחכה לו, וכבר באותם רגעים הוא מבהיר כי אינו מתעתד להפוך לבובה בידי סבתו הנוקשה. הוא אוהב את אחיו הצעיר עד מאוד וסולד משפך הדם האכזרי והמיותר, ומודיע כי לא יקיים את המנהג הנקוט באימפריה, שסולטן חדש, לאחר מינויו, הורג את שאר אחיו כדי שלא יהוו בהמשך איום על שלטונו.
קוסם כצפוי מתרגזת, יש מי שמבריח את אח הסולטן הקטן ואמו מהארמון למקום מקלט, והרי לנו מעתה כר פורה של תככים, רשע, דם שנשפך וצבע. הרבה צבע. המוני ניצבים לבושים בהמוני תלבושות ססגוניות גויסו לצילומי הסדרה. הארמונות מרשימים. הרחובות מעוצבים ברוח התקופה. מי שאוהב את הז'אנר ייהנה מהסדרה.
# לראות או לוותר: כאמור, מי שאוהב את הז'אנר יאהב את הסדרה.
"הפין שלי ואני", יום שני, 12.7, הוט 8 והוט VOD
בימים ההם, כשהתפרצו הכבלים לחיינו, שידר הערוץ הזכור לטוב "אגו" תוכניות שבהן נערות נאות חלקו עם הצופים, אגב הסמקה ועפעוף עיניים ביישני, את מיקום הנקודות רבות הגירוי בגופן. לעתים אף נראו "אקטים" של ממש, אבל אלה צולמו מזוויות שהסתירו כל איבר שאינו משתייך לקונצנזוס, וגם נעשה שימוש תדיר בטכניקה שלפיה היו מופיעות על המסך רכבות דוהרות לתוך מנהרה בהר, ולאחר נסיעה לא ארוכה באפלה בא תורם של מפלי מים כבירים.
זו הייתה כמובן סוגה של כאילו פורנוגרפיה דלה, במסווה תפאורה דלה לא פחות, אבל עדיין העין נמשכה אל הערוץ החביב בתקווה שליום אחד, לרגע אחד, יעניקו לנו הכבלים החדשים עוד דקה או שתיים של שידור חי מהשטח, לפני שניאלץ פעם נוספת לעלות על הרכבת, בדרכנו אל המפל.
הסרט "הפין שלי ואני", המשודר במסגרת חודש הגברים והסקס באפיק הוט 8, הוא העתק רעיוני דומה לאותם סרטי "אגו". אומן יוצר דיוקנאות בריטי מצלם גברים עירומים המדברים בגילוי לב על יחסם עם הפין שלהם, גודלו, החששות והתסכולים שהוא מעורר בהם, יש אונות, אין אונות - ודבר מכל אלה לא מעניין. לא לגברים ולא לנשים. אין חדש, הכל מוכר וידוע, לא מעמיק, לא אקדמי.
ומכיוון שהטלוויזיה עשתה כברת דרך מאז אותם ימי "אגו", וכבר אי אפשר להסתפק בלהעלות על המסך רכבות דוהרות לנבכיהן של מנהרות אפלות בהר, מגיש הסרט בנדיבות צילומי אברים גבריים חשופים - כאלה שהצופים והצופות יאבדו בהם עניין אחרי פרק זמן קצר, אם בכלל היה איזה עניין. בסופו של עניין "הפין שלי ואני" הוא אותו סרט ישן על כאילו פורנוגרפיה דלה, במסווה תפאורה דלה לא פחות, ורק שהרכבת כבר מזמן יצאה מהתחנה.
# לראות או לוותר: לא לראות. בכל סדרה ספרדית בנטפליקס יש יותר פורנו. כבר עדיף לסבול שם.