בימים אלו, כשהתיאטראות חזרו לפעול וכולנו משוועים לקצת תרבות אחרי שנת הקורונה, צץ לו וריאנט חדש שמאיים לשבש את שגרת חיינו והפחד להתקהל באולמות שוב משתלט ומדכא את הצמא שלנו לאומנות.
אולם אין צורך להתאמץ וללכת לתיאטרון, כי הוא בא אלינו ישר הביתה, ולא סתם תיאטרון, אלא תיאטרון שמציע את ההצגה הכי טובה בעיר, עם שחקנים מהמעלה הראשונה. ניחשתם נכון: הכוונה היא לכנסת ישראל וחבריה, שלא עובר יום מבלי שיספקו לנו מופע, שיש כאלה שיקראו לו מופע אימים, ואחרים שיראו בו קומדיה דל ארטה.
זה יכול היה להיות נורא מצחיק, אילולא זה היה נורא עצוב, כי הבדיחה היא על חשבוננו, האזרחים התמימים משלמי המיסים, שבזכותנו יושבים נבחרי העם על כורסאותיהם המסתובבות והנוחות בכנסת ישראל, ונהנים ממנעמי החיים ומרווחה נטולת דאגות פרנסה, בעוד כל כך הרבה משפחות נאנקות וסובלות ממחסור ולא יודעות איך לגמור את החודש. זה עצוב, כי אותם נבחרי ציבור שחיים על חשבוננו, משתינים עלינו מהמקפצה.
ההתכתשות הבלתי פוסקת בין קואליציה לאופוזיציה והתחרות המתמדת ביניהן למי יש יותר גדול, שברה כאלה שיאים, שמזמן ההצגה הכי טובה בעיר עליה דיברתי, כבר לא מצחיקה, אלא הפכה לטרגדיה יוונית שבה כולם בסוף מתים.
לא צריך לדאוג, אנחנו לא נמות. העם היהודי חווה צרות איומות ונוראות והצליח לשרוד, אולם רוח הקרב ויצר ההישרדות שלנו, הולכים וכבים לאור הזלזול של נבחרי הציבור באינטליגנציה שלנו. מה שעצוב בכל הסיפור הזה, הוא שהפכנו אדישים ועייפים מדי על מנת להשיב מלחמה שערה למול פוליטיקאים צמאי שררה.
וכי מה אתם חושבים, כל אנשי השרד בחליפותיכם המהודרות? שכולנו מטומטמים ולא רואים שאתם משקרים לנו לאור יום, בלי בושה, מבטיחים הבטחות שלא יקוימו, או עסוקים בלהשמיץ אחד את השני, כמו זוג נשוי שעומד להתגרש, ומנסה בכוח למשוך את הילדים לצידו ולרכוש את ליבם? כן, אנחנו אותם ילדים, שהם הנפגעים העיקריים ממהלומות ההורים אחד בשני.
הגעתם לרמות של אבסורד שכבר גובלות בסאדיזם טהור, והכל למען השרידות הפוליטית שלכם. איך ייתכן, שמפלגה תצביע נגד החוקים של עצמה, חוקים שחשובים לביטחון המדינה, אך ורק על מנת להפיל את המפלגה היריבה? למה? כי אתם אופוזיציה וזה הייעוד שלכם בחיים? סליחה, לא על חשבוני ולא על הגב של אזרחים שרוצים לחיות פה בשפיות, בביטחון ובמעט הגיון.
היגיון? הצחקתם אותי. יושב לו גדי יברקן מהליכוד, באולפן של אופירה וברקו, וכאשר האחרון שואל אותו איך ייתכן שהאופוזיציה הצביעה השבוע נגד חוק שהיא עצמה יזמה, ובלבד להביך את הקואליציה, עונה לו חבר הכנסת המכובד שפאינה קירשנבאום מ"ישראל ביתנו", קיבלה 10 שנות מאסר.
תגידו לי אתם, מה עניין מחט לתחת? אם רצה יברקן להטיל ספק בניקיון כפיהם של אנשי הקואליציה, הרי יש מספיק דוגמאות של מעשי שחיתות מצד חברים באופוזיציה.
אך במקום להשיב מנה אחת אפיים לחבר הכנסת, ולמנות את מספר החשודים בשחיתות מהאופוזיציה, שאף הוגש נגדם כתב אישום בעבר, מה עושה ברקוביץ? דורש מיברקן, שיגיד: "בנט הוא ראש הממשלה שלי". הוא לא ממש מצליח להגות את מילות החטא האלה, וברקו ממשיך ומתעקש שיגיד אותם על רקע הצחוק המתגלגל של אופירה.
האם זה מה שחשוב, ברקו? האם לא חשוב יותר לדון בכובד ראש ובעומק בתופעה הבזויה של נבחרי העם לדאוג רק לכיסאם במקום לעתיד האזרחים? אם אחזור לאלגוריה של הורים גרושים, שהנפגעים העיקריים מגירושיהם הם הילדים, כאשר על גבם מנהלים ההורים את מלחמותיהם - הרי הורה מסור ונאמן ימחל על כבודו ויעשה וויתורים אך ורק על מנת שילדיו לא ייפגעו מהמשבר נפשית ומנטאלית.
אתמול כשצפיתי בראיון של גדי יברקן, כשברקו לוחץ עליו לדקלם את המשפט שבנט הוא ראש הממשלה שלו, צבטתי את עצמי על מנת לוודא שאני לא נמצאת באיזושהי מציאות מדומה או במין תיאטרון האבסורד.
במקום להעלות את הנושא של הצבעתן של נשים באופוזיציה נגד חוק שאמור היה להגן על נאנסות, הצבעה מקוממת כל כך שכולי פליאה שלא עשתה עדיין הדים ברשת, במקום להפנות את תשומת הלב הציבורית לעוול ואי הצדק שנעשה השבוע לנשים שעברו אונס, על ידי הצבעה שערורייתית נגד חוק שאמור היה להיטיב איתן, ברקו משחק בקקה וכל מה שחשוב לו הוא שגדי יברקן יגיד בקול, כמה מילים מטופשות. לא חסר היה הרבה שברקו יבקש ממנו כעונש, לכתוב מאה פעמים במחברת כיתה, משפט אחד בכל שורה עם רווח: "אני שונא את בנט".
כמה עליבות נפש הפגינו אותן נשים מהאופוזיציה כשהצביעו נגד החוק שיאפשר שמירת דגימות מנפגעי עבירות מין ללא הגבלת זמן. איך ייתכן שנשים הצביעו נגד נשים והעדיפו שיקולים פוליטיים על פני נפגעי ונפגעות תקיפה מינית. איך? הרי באונס האכזרי הבא, אותן חברות כנסת בצביעות מחרידה, יביעו את שאט הנפש שלהן מעבריינים אנסים.
לא תמיד אני מסתייגת מתוכנית הראיונות של ברקו ואופירה, לפעמים אני אפילו נהנית ממנה ומסכימה עם השאלות שמציגים הצמד למרואייניהם. אולם אתמול כל הטיפול בנושאים רציניים כמו אותו חוק לשימור דגימות ממקרי אונס, או חוקים אחרים שניסתה הקואליציה להעביר והאופוזיציה עמדה בדרכה למען תועלתה האישית בלבד ולא לטובת הציבור, טופל בצורה שטחית ורדודה, וצמד המנחים נראה יותר כמו צמד ליצנים שמגישים מופע בידור, במקום דיון ענייני וערכי בנושאים חשובים.