מה יש בתרבות הלאדינו, שכה מושכת אליה קהל מכל צבעי הקשת, לרבות אלה שבכלל לא גדלו על ברכיה? - אני שואל את הזמרת והפסנתרנית גילה חסיד, ממשתתפי פסטיבל הלאדינו השלישי, שייפתח מחרתיים. והיא, שמתמרנת בכיף גם בין סוגי מוזיקה אחרים, משיבה: "זה החום, העולה ממנה ונוגע באנשים, חום שמאפיין את אלה שיש להם אותה מהבית. עם הגעגועים להורי, ההופעות בשירי לאדינו ויוונית הן בשבילי כמו טיפול פסיכולוגי. אני לא רואה את עצמי בלעדיהם כי זאת תעודת הזהות שלי".
חסיד, 62, תחלוק ברביעי בפסטיבל בעיר המקובלים מופע עם קובי זרקו ולזר בואנו ולמחרת, כמנהגה מדי חודש, תתייצב ב"יאצק", מועדון הזמר שעליו היא מנצחת שנים מעמדתה הנצחית ליד הפסנתר - "אף פעם לא בער לי להיות בפרונט" - במרכז התרבות סביון.
היא בת להורים שעלו מסלוניקי וגדלה בתל-אביב בבית שבו דיברו ספניולית, כפי שהיא קוראת ללאדינו וגם חגגו משירי יוון. מילדותה היא זוכרת את אביה, בעל חנות בדים בדרום תל-אביב, צועד בסך בתהלוכות תזמורת מכבי האש, כשהוא נושף בקלרנית, בחליל הצד, או בפיקולו, כשהיא, הקטנטונת, התרוצצה בין הנגנים.
בתו המוזיקלית צמודה לפסנתר מגיל שלוש, מאז שבכעין ילדת-פלא החלה לאלתר משמיעה בכלי שהיה בגן הילדים שלה ואילו הזמרת שבתוכה התפרצה בהיותה תלמידת תיכון עירוני ה'. לאחר שירות מוזיקלי בתיאטרון צה"ל, היא למדה באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בעירה הלחנה וניצוח. בין הפקותיה הרבות לילדים היא ניהלה מוזיקלית את תוכנית הטלוויזיה "מסיבת גן", שהנחו ירון לונדון ורבקה מיכאלי. חסיד ליוותה שחקנים רבים בהצגות היחיד שלהם, חולקת מופע בלקני תוסס עם הזמרת חני ליבנה והופיעה עם תזמורות רבות.
כמי שבאה מהמוזיקה הקלאסית ומוכרת כג'זיסטית בבסיסה, כפי שעלה מהרכב "קו ארבע", שהנהיגה עם המוזיקאי צבי שרף, חסיד מעלה על נס את מי שמוזיקלית החזיר אותה הביתה, אף כי הוא בא ממחוזות מוזיקליים אחרים. היה זה תובל פטר, מנוחתו עדן, נגן האקורדיון האגדי של התרנגולים, שיום אחד העיר לה בתום הופעה משותפת שקול כשלה מתאים לשירה ביוונית ובד בבד השתחררה לה הלאדינו. לאלבומה קראה "נינה", כשם אמה המנוחה, ניצולת השואה.
נ.ב. לאחר הפסקה מאונס בגין הקורונה, פסטיבל הלאדינו בצפת מבטיח לקהל מכל טוב, כולל דייויד ברוזה, יסמין לוי, גלית גיאת, שמעון פרנס, טריפונס, אורי בנאי, אהרן פררה, דגנית דדו, לצד סיורים וקולינריה.