המעבר של בני לגיל ההתבגרות מורגש בצורה קיצונית. הוא נמצא בסערת רגשות כל הזמן, הוא נהיה מאוד תוקפני ועצבני, הוא צועק הרבה ולפעמים גם מנסה להרביץ לאחיות הקטנות שלו, ובנוסף הוא משוכנע שכשאנחנו, ההורים, רבים בינינו – אנחנו עומדים להתגרש, למרות שזה לא המצב. אנחנו מאמינים שהוא זקוק לטיפול פסיכולוגי שיסייע לו בתקופה הרגשית שעוברת עליו, אך הוא מסרב בכל תוקף ללכת לטיפול. כיצד לשכנע אותו לגשת לטיפול?

“אין ספק שההתנהגות שבנכם מפגין היא מופע של גיל ההתבגרות. בגיל ההתבגרות ההבנה של הילדים משתנה, ונוצרים אצלם חששות שלא היו קיימים לפני כן, אפילו שהם עדיין אינם בדיוק מבינים את המורכבות שקיימת במערכות יחסים בין הורים, ובכלל. אחד המאפיינים הבולטים ביותר של גיל ההתבגרות הוא הקיצוניות, בני נוער בטוחים שכל דבר שמתרחש הוא כמו סוף העולם. אם החבר הכי טוב שלו לא דיבר איתו יום אחד, אז הוא לא רוצה ללכת יותר לבית הספר. אם האחות מעצבנת אותו, אז הוא רוצה שהיא תעוף לו מהעיניים ולא לראות אותה יותר. ואם ההורים רבים, אז בוודאי הם מתגרשים. בגיל ההתבגרות אין אזורים אפורים, הכל לבן או שחור".

"לכן ראשית כל צריך להבין שמדובר בתופעה מוכרת ונפוצה בגילים האלה, ובמיוחד עם הכניסה לגיל ההתבגרות. אם החלטתם שהדבר הראוי לעשות הוא לשלוח אותו לטיפול פסיכולוגי, ראשית כל אמליץ במקרה הזה למצוא עבורו פסיכולוג שמתמחה בבני נוער, ולדעתי גם כדאי שהפסיכולוג יהיה גבר, כך שיהיה מאותו מגדר של בנכם. מאחר שהוא מסרב ללכת לטיפול, ואינכם יכולים להכריח אותו ולדחוף אותו בכוח אל חדר הפסיכולוג, מה שעליכם לעשות הוא למצוא איך מייצרים אצלו את המוטיבציה לגשת לטיפול. עליכם לתת לו סוג של שוחד על מנת שיתחיל בטיפול הפסיכולוגי, וזאת בכך שתבטיחו לו שאם ילך מספר רצוף של פעמים לפסיכולוג, אתם תיתנו לו משהו שהוא רוצה. זאת יכולה להיות מתנה בעלת ערך כלכלי, כמו אופניים, חופשה, כרטיס למשחק כדורסל או להופעה. אם אתם לא יכולים להרשות לעצמכם דבר כזה, אפשר לחשוב על צ’ופרים אחרים שייצרו אצלו את המוטיבציה לגשת לטיפול".

"אומנם מדובר בשיטה שבעיני רבים לא נתפסת מאוד חינוכית, אך במקרה הזה היתרון עולה על החיסרון. כרגע הנער מתנגד לכל דבר, והשוחד שאתם תיתנו לו ייצר את המוטיבציה כדי לשתף איתכם פעולה ולגשת לטיפול שיעזור לו. אומנם כאשר הורים נותנים שוחד לילד שלהם כדי שיעשה משהו שהוא מסרב לעשות, יש בכך תחושה של ויתור, אבל חשוב לי להדגיש: אתם מוותרים כאן על ערך חינוכי מסוים שאולי עד היום לא ויתרתם עליו, אך מנגד אתם מרוויחים משהו חשוב הרבה יותר: את השלווה הנפשית של הילד ואת העזרה שלתחושתכם הוא חייב לקבל”.

בתי בת ה־3 ביקשה לפני חודש להפסיק להשתמש במוצץ, ביוזמתה האישית. החלטנו שזו אכן ההזדמנות לגמול אותה מהמוצץ, אך מאז החיים שלנו הפכו לסיוט. להרדים אותה בלילה הפך להיות בלתי אפשרי, היא בוכה ללא הפסקה, והבית כולו על הקצה. האם עלינו להיאבק ולא להחזיר לה את המוצץ, או שאולי עדיף לתת לה שוב את המוצץ?

“לדעתי, עליכם להחזיר לה את המוצץ, אבל רק במהלך הלילה. נכון, התחלתם בתהליך הגמילה, וזהו צעד קדימה חשוב ונכון, אך אם גיליתם מאז שהתחילה הגמילה שזה קשה לה מדי, שהיא סובלת, שהיא לא מצליחה להירדם, ושהבית כולו התהפך בגלל זה, אז לדעתי כדאי להחזיר את המוצץ, לפחות ללילה, כדי להחזיר מעט את הנורמליות לחיים בבית. נכון, יש הרבה סיבות לגמול אותה מהמוצץ, אבל אם אחרי שקיבלתם יחד את ההחלטה הזאת גיליתם שהמחיר של הגמילה הוא יקר ופוגע בחיים בבית, פוגע במשפחה ופוגע בה, אז צריך לקבל את התבוסה בזמן הנוכחי, להבין שלילדה קשה מדי ולהקל עליה. בעוד חצי שנה אפשר לנסות שוב”.