לאורך השנים חוקרים הגיעו למסקנה כי אדם מבלה בממוצע 30%־60% מזמנו בגפו. מחקר שבוצע לאחרונה על ידי ד"ר ליעד עוזיאל, מרצה בכיר במחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת בר אילן, בחן את "חוויית הלבד" כפי שהיא מכונה בקרב כ־1,700 משתתפים, שהתבקשו לתאר את תחושותיהם במהלך זמן זה, לעומת ההרגשה כאשר הם נמצאים עם אנשים. הנתונים עובדו ונותחו בתוכנה לניתוח טקסט.

על פי הממצאים, כאשר אנשים נמצאים לבד, הם חושבים על העבר והעתיד, בעוד שבעת הימצאות בחברת אנשים, הם ממוקדים בהווה. עוד עולה כי מבחינת רגשות שליליים, כאשר אדם נמצא לבדו, הוא עלול לחוות תחושות של עצב, לעומת חרדה או כעס בעת מפגש עם אנשים.

במחקר מוקדם יותר שפורסם בשנה שעברה, חקרו ד"ר עוזיאל ושותפיו מרטינה סימן מאוניברסיטת מיינץ וד"ר תומר שמידט־ברד מהמרכז האקדמי פרס, את חוויית הלבד של אוכלוסיית אנשים המאופיינים ברמה גבוהה של נוירוטיות (תכונת אישיות המקושרת עם רגשנות שלילית).
ממצאי המחקר גילו כי משתתפים הגבוהים בנוירוטיות נוטים לחוות הימצאות לבד כחוויה המבטאת בדידות. הם מגיבים לחוויה זו בהסתמכות עצמית מוגברת ובריחוק חברתי, ובכך נוצר קושי בשילובם החברתי.

ד"ר עוזיאל אומר ל"מעריב": "בשנים האחרונות גוברת ההכרה בכך שעקב הפיתוח הטכנולוגי והעלייה בתוחלת החיים, יותר אנשים מבלים משכי זמן ארוכים יותר לבדם, וזאת דווקא בעולם שהוא לכאורה מקושר מתמיד (דוגמה להכרה הגוברת היא הקמת המשרד לענייני בדידות בבריטניה). המחקר על האופן שבו הימצאות לבד נחווית בקרב אנשים בעלי מאפייני אישיות שונים, תפקידה בפיתוח אישי, והתמודדות עם הקשיים המתלווים אליה, הוא בעל חשיבות גוברת לשיפור רווחת הכלל".