משהו: “החום הזה בלתי נסבל", תקתק העשיר במחשב שלו בחדרו הממוזג.

כשאני מקבל סלט במסעדה או בקפה, אני עוסק בהוצאת הרוקולה ממנו. אני שולה את העלים ומניח בצד. תמיד נשאר אחד או שניים. הובסתי מזמן. המדינה שלנו הפכה להיות מדינת רוקולה, ואין לי אלא לשאול בתמיהה: הכיצד?

לפני שני עשורים איש במדינת ישראל לא ידע מה זו רוקולה. אני עצמי נפגשתי עם העלה הזה בפעם הראשונה לפני שנים רבות ברומא. יש לי שם דודה, בעצם בת דודה של אמא שלי, אשת חברה תוססת ובעלת עסקים, והיא לקחה אותי ואת אשתי למסעדה. לא סתם מסעדה אלא מסעדה שידועה בכך שכל חברי הפרלמנט והעיתונאים האיטלקיים הולכים אליה. בהיותה אישה בעלת קשרים, היא גם סובבה בין השולחנות ולחצה ידיים והציגה אותי בפני אנשים והשוויצה שיש לה אחיין עיתונאי גדול בישראל. היא די אהבה להגזים ולהקסים והייתה אלופה בזה.
הגישו לנו גם סלט. אשת נעוריי האהובה אמרה מיד: יש כאן משהו טעים.

בימים הבאים היא החלה לחפש בשווקים את העלה שהיה חבוי בסלט שלה. היא עצרה בכל דוכן ירקות וניסתה לתאר למוכר מה היא מחפשת. קשה לתאר טעם, והיא קנתה כל מיני עלים כשהיה נדמה לה: “או, זה זה". אבל בטעימה השנייה אמרה: “לא, זה לא זה".

תאמינו לי שבשוקי הירקות של רומא יש עשרות סוגי עלים לסלט. כל מיני טעמים. כל מיני שמות. אף אחד מהם לא היה רוקולה. אחרי שבועות של ניסויים היא מצאה איזה עלה שהיה מלא חורים חשודים. “החורים הם כי תולעים אכלו את העלה", הסביר לה בעל הדוכן, “קוראים לזה רוקולה, אבל זוהי רוקולה טובה יותר, כי היא רוקולה בר שנקטפה בטבע. לכן היא גם קצת אכולה על ידי תולעים".

היא חזרה הביתה ופרצה בצעקה: “זה זה!". כך גילינו את הרוקולה, וכך גם גיליתי איך קוראים לירק שאני לא אוהב.
רותי אהבה מאוד. רוקולת בר היא כבר לא מצאה בקלות, אבל ידעה לבקש רוקולה וקיבלה מה שהיא רוצה לצורך סלטים כאוות נפשה.
שבנו לישראל. כאן לא הייתה רוקולה. חלפו שנים ופתאום היא צצה. רותי שמחה. חלפו עוד שנים, והרוקולה, כמו כל מין פולש, השתלטה על כל סלט ועל הרבה מנות. לפני שהספקתי להזהיר את הציבור הפכנו למדינת רוקולה.
 
הפוליטיקאים שאינם

איפה הם הפוליטיקאים שהכרתי בעבר? הם חסרים לי דווקא במפלגות כגון העבודה ומרצ. איפה הם, האנשים על הרמה, שהיו בהם פעם? אנשי מעשה והתיישבות, אנשי כיבוש הקרקע וציונות.

הם היו יריבים פוליטיים לא קלים, אבל הייתה באנשי מפלגות השמאל של אז איכות. איפה הם, הקיבוצניקים ואנשי העבודה האמיתיים של אז, בין הפוליטיקאים של השמאל דהיום?

אני אומר זאת להם בכל פעם כשאני פוגש את מנהיגי מרצ והעבודה של אז, שהיום נדחו מתוך המפלגה שלהם. “למה אתם לא בהנהגה?", אני שואל.

“עזוב", הם אומרים לי, “הכל השתנה".
לא מזמן אמרתי לאשתו של אחד ממנהיגי העבר המוערכים האלה, קיבוצניקית מאחד הקיבוצים הוותיקים, דברים כאלה, בנוכחותו. הוא הניף יד בביטול מיואש, והיא אמרה לי: “זה בכלל לא מה שהיה. אתה יודע, אני הולכת עם שני הבנים שלי, הקרביים, ועם בעלי שהיה חבר כנסת של מרצ, וצועקים לנו רוצחים".

החוורתי מבושה, הייתי בטוח שהיא מספרת לי על אנשי ימין שצעקו להם דברים כאלה. הצטדקתי: “זה מחריד. יש אנשי ימין נוראיים".
“לא אנשי ימין. אנשים שלנו", היא הפסיקה את ההתפתלויות שלי, “אני מדברת איתך על מה שקרה בכנס של מרצ".
“הם קוראים לכם רוצחים? אה, כי גם בעלך וגם הבנים שלך הם לוחמים קרביים?"
“לא", היא המשיכה ללמד אותי משהו מהאווירה שבה חי היום השמאל, “הם צועקים לנו רוצחים, כי בקיבוץ שלנו מגדלים בקר לבשר ואפרוחים להטלה".
“מה?!".
“כן", היא ענתה, “זו הגישה היום, ומה לעשות, את האצבעות של האנשים האלה צריך בבחירות הפנימיות, כדי שהאנשים מהסוג שאתה מתגעגע אליהם בשמאל ייבחרו כמועמדים לכנסת. אנחנו, הקיבוצניקים של פעם, כבר לא מתאימים להם".

יחסים מתוכננים

האם את רוצה להיות בטוחה שלילדים שלך יהיו גנים מוכחים של חיים ארוכים? אל תצאי עם מישהו בן פחות מ־80.

רע"ם, הקנאביס ואנחנו

חברי הכנסת של רע"ם נגד אישור שימוש חופשי בקנאביס. מסתבר שכדי שההיגיון ינצח, צריך את קולות הערבים. הם לא מוכנים להתיר שימוש בסם, מטעמים דתיים.
גם אני לא הייתי מצביע בעד. מטעמים של אהבת אדם.

אני נגד שכרות ונגד התמסטלות. אני בעד חופש, התמכרות זו עבדות. לכן אני נגד קנאביס. אני גם נגד שכרות מאלכוהול. זה מסוכן.
תפסיקו להשתכר. אלכוהוליזם ושימוש בסמים הם הרס האדם שבתוך האדם.

בטח תגידו שלא מתמכרים מעישון סמים קלים, ולא הופכים למכורים לאלכוהול מערב שכרות, ולא בהכרח נעשים אלכוהוליסטים ומתים מאלכוהול כמו איימי וויינהאוס בת עמנו היקרה. היא שרה: “ניסו לגרום לי ללכת לגמילה, ואני אומרת: לא, לא, לא". אל תתמכרו ואל תלכו לגמילה ואל תהמרו שאלה לא יהיו אתם.

גם אם לא מתמכרים, אני אומר לא לתענוג של ערפול חושים, ואומר לא לקנאביס במטרה להשתחרר ממעצורים. תשתחררו לבד. תשיגו מצב רוח טוב בכוחות עצמכם. תהזו הזיות בכוחות עצמכם. אם אני יכול, גם אתם יכולים.

סיפרתי פעם על פוסטר מרשים: צילום של ילד שחור ובידו שקית קטנטונת. הרואין, או קוקאין. מתחת כתובת: “הדבר הקטן הזה יכול להחזיר את העבדות".
קנאביס מותר ברפואה, אבל נאמר לא לחוק המאפשר קנאביס חופשי. אל תוותרו על עקרונותיכם, חברי הכנסת של רע"ם.

ערנות ציבורית

״הלו, זה המשטרה? אני רוצה לדווח: מתנגדי הממשלה מפיצים אמת בפייסבוק״.

פינת השלולית

אחרי הנשיקה בשלולית עלתה הנסיכה על הסוס הלבן של הנסיך, והם דהרו לפגוש את ההורים שלה.
הם התקרבו לארמון והיא חשבה:
“אתה מתוח לקראת הרגע שבו תפגוש את ההורים שלי? אני מתוחה לקראת הרגע שבו תפגוש את אחותי הצעירה".