"להגיע ל־70 זאת פצצה, ממש מתנה שזכיתי בה", כך מצהירה לאה לופטין, שחגגה ביום שני השבוע את יום הולדתה. "אני מודה ליקום על שהגעתי לכך, אם כי זה בלתי נתפס בעיניי ואני מתקשה להאמין. אבל אם כבר, אז קדימה, בשמחה ובששון".

"בשמחה ובששון"? דברים אלה נאמרים על ידיה בעירבון מוגבל. מצד אחד היא זמרת, שלפחות בארבעה צמתים בקריירה שלה ידעה לקפוץ על הרכבת הנוסעת ולהיבנות מחומרים שלא הייתה המבצעת המקורית שלהם, מצד שני העיבו עליה שני אסונות אישיים שפקדו אותה בעשור החולף. ברם, לופטין היא אופטימיסטית חסרת תקנה. "אני מאושרת עם מה שיש", היא מבהירה.

מסענו איתה מתחיל בקיבוץ אפיקים, בעמק הירדן. "בניגוד למה שרבים חושבים בטעות, נוף הילדות שעליו אני שרה בשיר 'ילד', הוא לא נוף ילדותי, גם אם יש קווים דומים", חשוב לה לדייק. "אריק רודיך המנוח, מי שהיה בעלי, כתב בשיר על הנוף באירופה שתיארה דודתו, כשהייתה מספרת איך שהנאצים טבחו במשפחתה".



לופטין, בת לאם שגדלה בלבנון ובסוריה ולאב בעל שורשים רוסיים, שנולד ברומניה, הייתה ילדה ששרה במשק בכל הזדמנות, לצד עבודה בפלחה, בכרם, במטע הבננות וברפת. "לולא נהייתי זמרת, לא מן הנמנע שהייתי עד היום חקלאית", היא משחררת הצהרה מפתיעה.

אם הקיבוץ הפסיד רפתנית מצטיינת, זה היה באשמתו של אמוץ ("אמוצי") ברונטמן, המדריך שלה בלהקת זמר במשק, מי שזימר לפניה בלהקת הנח"ל. "אמוצי", שראה אותה מתלבטת אם לגשת לבחינות ללהקה ("הייתי בטוחה שלא אתקבל", אמרה לי בראיון לפני קרוב ל־50 שנה), הביא אותה אליהן כמעט בפקודה. היא התקבלה, פגשה את ירדנה ארזי ואת רותי הולצמן בבקו"ם, שם נקבעו להן מספרים אישיים עוקבים, ובהגיען לטירונות הנח"ל הן מצאו עצמן מיטה ליד מיטה באותו אוהל. "זה היה הזוי", היא נפעמת עד היום. "כאילו שמישהו הכתיב מלמעלה את הקשר בינינו, שהפך לחברות נפש".

בלהקה, שם פגשה את חברי הגרעין של כוורת, כולל כמובן גידי גוב, שהיה זמן מה החבר שלה, היא הייתה בהלם ממשטר החזרות הקפדני, אבל עשתה את הנדרש ממנה. לאחר כשמונה חודשים בלהקה הודיע לה המנהל המוזיקלי הכל־יכול יאיר רוזנבלום, כי הסולנית הוותיקה מירי אלוני, ש"הייתי בצלה", משתחררת ועליה ללמוד במהירות את שירי הסולו שלה, בהם "בהיאחזות הנח"ל בסיני" ו"הבן יקיר לי אפרים". זאת הייתה הפעם הראשונה שבה אלת המזל התערבה בקריירה שלה. "אז זה היה בשבילי שוק והתרגשות שאין לתאר", היא מספרת. "במה זכיתי? הבנתי שיאיר גילה את הפוטנציאל הקולי שלי משתי שורות סולו שהיו לי ב'שיר לשלום'".

והפרסום?
"הוא היה כולו של מירי, שהקליטה את השירים עם הלהקה. הרגשתי המון אחריות, ומה שהיה חשוב לי זה לשיר הכי קרוב לאיך שמירי שרה, והפרסום לא עניין אותי".

ביום השחרור שלה מהצבא, התייצבה לופטין אצל מזכיר אפיקים והודיעה על עזיבת הקיבוץ. הודעתה התקבלה בהבנה לאחר שסיפרה כי הוחתמה לחמש שנים על ידי המפיק אברהם דשא פשנל ולפיכך עליה להחליף את מירי אלוני ב"ג'מבו" המוזיקלי.

כשחברותיה מאז הבקו"ם, ארזי את הולצמן, הקימו בהפקתו של פשנל עם תמי עזריה את שלישיית שוקולד מנטה מסטיק, לופטין כבר הייתה הרחק מכאן ונעלמה לכאורה מהנוף. זאת, לאחר שיונתן כרמון התרשם מהופעתה בלהקת הנח"ל וצירף אותה לסיבוב של להקתו במשך כמעט שנה בקהילות היהודיות בארצות הברית. הכוכבת הענקית של אותו סיבוב הייתה שושנה דמארי. "אכן, אני ושושנה, איזה כבוד!", מעירה לופטין בהתפעלות. "התרשמתי מהאישיות החמה והשובבית שלה, כשתמיד הייתה עם הומור, תמיד צוחקת".

הביתה, הביתה

לופטין שבה ארצה חודש לפני מלחמת יום הכיפורים והופיעה במילואים עד שאלת המזל חייכה אליה בשנית. "תמי עזריה, חברתי מלהקת הנח"ל, הציעה שאחליף אותה בשוקולד מנטה מסטיק, לאחר שרצתה לנסוע לארצות הברית עם בעלה, סטודנט ישראלי באמריקה, שהגיע למלחמה. לא הופתעתי לגמרי לאחר שהם הכירו אצלי. הבחור היה חברו של בעלי דאז", היא מספרת.

אריק רודיך, עפרה חזרה, לאה לופטין (צילום: שמואל רחמני)
אריק רודיך, עפרה חזרה, לאה לופטין (צילום: שמואל רחמני)


היית נשואה?
"כן, תקופה קצרה עם קיבוצניק מגניגר".

ירדנה ארזי מעידה: "הצירוף אלינו של לייקוש (כך היא מכנה בחיבה את לופטין - יב"א) היה טבעי בתור חברה מאז הבקו"ם. מצד שני, אנחנו במקצוע של אינדיבידואלים, כשכל אחת משלושתנו היא במהותה סולנית. אם לא היינו חברות כה קרובות ואם לא היינו יודעות להפחית אגו, לא היינו שורדות יחד חמש שנים של הופעות בכל העולם ושל ריצה מפסטיבל לפסטיבל. לייקוש תרמה לשלישייה בקול האלט החם שלה, שמסוגל לעלות למצו־סופרן, מה שמזכיר את הקולות הרוסיים. והבלונד שלה, שאי אפשר להסיר ממנו את העיניים. וההומור. האנשים אולי לא יודעים שללייקוש יש המון־המון הומור, ואנחנו מסוגלות לצחוק שעות משטויות. גם אם היו מתחים, זאת עובדה שנשארנו עד היום חברות בלב ובנפש".
לופטין: "ובקשר יומיומי!".

בפסטיבל הזמר המזרחי של 1975 קרתה לבנות ההרכב תקלה חד־פעמית, כאשר הן בשום פנים ואופן לא הצליחו ללמוד בעל פה את המילים של "שיר היין", מאת אילן גולדהירש, שאיתו הן היו אמורות להתמודד שם. "זה מה שקורה כשלוח ההופעות עמוס, ואנחנו הרי הגענו אפילו עד שש הופעות ביום", מעירה לופטין. "כשאני מנסה לשחזר מה שקרה שם, נראה לי שהמפיק שלנו, פשנל, סגר לנו את ההופעה בפסטיבל די ברגע האחרון. למזלנו היינו אמורות להתמודד בעת ביצוע השיר כשבקבוקי יין בידינו. אז עלה הרעיון לכתוב את המילים של השיר על הבקבוקים. אני מקווה שהקהל לא הבחין בכך".

שוקולד מנטה מסטיק (צילום: נאור רהב)
שוקולד מנטה מסטיק (צילום: נאור רהב)


קושי אחר, יותר משמעותי, התעורר כאשר פשנל התנגד לכך ש"אמור שלום" יהיה השיר שאיתו ייצגו השלוש את ישראל באירוויזיון 1976 בהאג. "באותה שנה בחרו את השיר במופע טלוויזיה שנערך בצוותא", מספרת לופטין.

מול "אמור שלום", שכתבו אהוד מנור ומתי כספי, היו מועמדים "קשת בענן", מאת דרורה חבקין ו"זה טוב, זה טוב", מאת אליעוז רבין ורוני וייס, שהיה השיר המועדף על פשנל. "כשראה אותנו מתעקשות על 'אמור שלום', הוא הזהיר אותנו 'בנות, זאת הולכת להיות בכייה לדורות!'", אומרת לופטין. "לזכותו ייאמר שהוא ידע לסגת בכבוד. 'מכיוון שאתן המבצעות, ההחלטה הסופית היא שלכן'. בסופו של דבר, צדקנו. השיר דורג במקום השישי והוא חי ובועט עד היום, כשגם השיר של פשנל הפך ללהיט".\



"נסענו להאג עם מתי כספי, שכמנהל מוזיקלי היה תענוג לעבוד איתו", היא מוסיפה. "אם חשבנו על זכייה, הועמדנו שם במקום, כשהתברר שלאף אחד לא היה שם סיכוי מול להקת אחוות האדם הבריטית, ששיר הניצחון שלה, 'שמרי נשיקותייך עבורי', נחשב עד היום לאחד המוצלחים ביותר בתולדות האירוויזיון. לנו היה מרגש ברמות להופיע, וכשלישיית בנות היינו אטרקציה בכל מקום".

היו ניסיונות להחתים אתכן בחו"ל?
"היו ניסיונות מצד חברות תקליטים ומשרדי הפקה, אבל בכלל לא היינו בעניין. רצינו הביתה".

לכבות שריפות

אם האירוויזיון היה השיא של שוקולד מנטה מסטיק, נקודת השפל של ההרכב הייתה כעבור שנה. "מסתבר שלא הכל זהב", מעירה לופטין בחיוך. "כשנפלנו חזק עם המופע 'הלילה הראשון', שכתב אהוד מנור וביים צדי צרפתי, אמר פשנל 'אין דבר, ממשיכים הלאה'. אגב, היו שהתפלאו איך קיבוצניקית מאפיקים כמוני מופיעה בלבוש קברטי עם מחוכים. אז הייתי עונה שכאחת שכבר ראתה עולם עם השלישייה, דווקא נורא התלהבתי מהקטע של המחוכים, מה גם שבדרך כלל אני מאוד מתלהבת מהקטע של אופנה".

ללופטין ולחברותיה ציפה עוד אתגר בטרם ירד ב־1978 מסך אחרון על שוקולד מנטה מסטיק, תקליט "הפרוטה והירח", משירי הצ'יזבטרון, עם אריק לביא. "זה היה וואו!", לופטין מתלהבת. "הייתי בהלם הן מהכישרון של אריק, הן מהילדותיות שהייתה בו. הוא טרף את החומרים של הצ'יזבטרון (הגם שבמלחמת העצמאות הופיע בלהקת הכרמל המתחרה - יב"א). אף פעם לא אשכח את העבודה היצירתית המדהימה עם אריק".

אז זה נחת עליה. היא הייתה בחופשה עם חברים בשארם א־שייח', כשלמלון שבו התאכסנה הגיעה שיחת טלפון לא צפויה ובה הודעה על פרישתה של ארזי משוקולד מנטה מסטיק, ברצותה לפנות לדרך עצמאית. "הייתה בי עצבות וגם הבנה לצעד של ירדנה", היא מעידה. "כשחזרתי מהדרום, התחבקנו וכל אחת פנתה לדרכה. העיקר שהחברות נשמרה".

באותה שנה פגשה באקראי באולפן הקלטות את אריק רודיך, מי שהיה אהבת חייה. "הייתה בינינו התאהבות מיידית", היא משחזרת. "הוקסמתי מהמוזיקה של אריק ומהשליטה שהפגין בסינתיסייזרים, שכמותם לא היו עד אז בארץ, אבל בעיקר באיש שאיתו יצאתי להופיע במסגרת הרכב מצדה, שאריק הקים לצורך הופעה בפסטיבל נואיבה, שהיה הוודסטוק הישראלי".

בינתיים התחוללה דרמה לגבי ייצוג ישראל באירוויזיון 1979. "הללויה", שכתבו שמרית אור וקובי אשרת להופעה שנה קודם לכן של הכל עובר חביבי, לא התקבל לקדם. כשאושר כעבור שנה, ירדה שלומית אהרון, סולנית הכל עובר חביבי, מהעניין.

המפיק שלמה צח: "כשחיפשנו תחליף לחביבי, פרץ ויכוח. קובי (אשרת - יב"א) התעקש על גלי עטרי, שאיתה עבד על ג'ינגלים, ואילו אני טענתי שזה לא יעבוד לא בגלל היותה זמרת לא טובה, אלא מפני שהיא מהזמרים שלא יודעים לתפקד בלהקה. אני רציתי את ירדנה ארזי ואת לאה לופטין, שהיו הן בלהקת הנח"ל, הן בשוקולד מנטה מסטיק, אבל לא הצלחתי לשכנע".

"כשחזרנו מנואיבה, הייתי בין המועמדים להרכב שעתיד היה להיות חלב ודבש", תורמת לופטין את חלקה. "כשהשמיעו לי את הביצוע של חביבי ל'הללויה', התמוטטתי. זה היה מאוד מפתה, אבל ביקשתי שהות למחשבה, כי זה נראה היה לי גדול עליי לעבור מלהקה לעוד להקה. לא חיכו לי, וכשראיתי את גלי ואת חלב ודבש זוכים באירוויזיון ובתהילה, אכלתי את הכובע ולעצמי את הלב".

אבל אלת המזל לא נשארה לשבת בחיבוק ידיים. הבטחנו ארבעה צמתים בהשראתה. הגענו למספר 3. הפעם מילא שמוליק בילו, אחד משלושת המוסקטרים של חלב ודבש, את תפקיד הפיה הטובה. "כשנגמר הסיפור עם גלי, פניתי ללייקה בשם שלושתנו, כשהיה ברור שירדנה תעדיף את הנחיית האירוויזיון", הוא אומר. "זה שאנחנו עם לייקה 40 שנה בלי ויכוחים ובלי ריבים, אומר דרשני".

לופטין: "כששמוליק בילו פנה אליי, פרצתי בצחוק. מה, פעם שלישית? הפכו אותי למכבת שריפות, אבל לא חשבתי פעמיים. כשקוראים לי לשיר, אני באה, מה גם שאהבתי את השירים של חלב ודבש והייתה לי ההזדמנות להופיע עם ההרכב באירוויזיון האירוויזיונים שנערך בנורווגיה".

כשכמעט בכל השירים הייתה גלי עטרי המבצעת המקורית ולך נשאר רק "אולי עוד קיץ".
"הספיק לי השיר הזה. אף פעם לא ספרתי להיטים וכאמור לא חיפשתי להתפרסם או להתבלט. נאיביות? אולי".

אם כל כך טוב לך עם חלב ודבש, איך עשית ב־1982 כמעשה ירדנה ופרשת מהמסגרת?
"זה לא אותו דבר. רציתי עצמאות. להופיע בלי להקה, רק עם הרכב נגנים בראשות ערן מיטלמן ולהקליט שירים עם אריק".

האהבה נגמרה

לא שכחנו את אלת המזל או את הצומת הרביעי, אם כי הפעם בלי כיבוי שריפות. רשות הדיבור לגברי מזור, יועצן האומנותי של ארזי ושל לופטין: "באיזו תוכנית חג בטלוויזיה שמעתי את נעמי שמר שרה עם חיים צינוביץ' שיר שעשה לי משהו. כעבור שנתיים, כשהתחלתי לעבוד עם לאה על אלבום, נזכרתי בשיר ולא ידעתי איך למצוא אותו. הבנתי שאם אפנה לנעמי שמר, יהיו צרות. פתאום פגשתי ברחוב את צינוביץ', שנתן לי את קצה החוט ולפיו השיר הופיע בקלטת וידיאו לילדים".

כך החל סיפור הלהיט "הכל פתוח". לדבריו, הוא דרש מהמעבד יוג'י גבאי עיבוד בסגנון יווני וללופטין הציע להקליט את השיר בדואט עם עופר לוי, דווקא. היא, לא אחת שקונה חתולים בשק, יצאה מהופעה שלו "הרוסה" והסכימה לדואט. שמר, כששמעה את הביצוע החדש, זעמה. לא רק שלא ביקשו את רשותה, אלא לוי שר בתחילת השיר על הכנרת הזוהרת ולא הסוערת, כפי שכתבה. אם לוי נחשד כאחראי לשיבוש, מזור פוטר אותו מכך ומתוודה: "אני שיניתי. נראה היה לי מתאים יותר לכנרת להיות זוהרת".

הדואט הבלתי צפוי של לופטין ולוי היה הצלחה אדירה, אבל השותפות המוזיקלית ביניהם לא האריכה ימים, מאחר שהזמר הצעיר ממנה בתריסר שנים חזר בתשובה. בראיון בלעדי עם השניים בביתו בבת ים, הוא אמר עליה תוך כדי הנחת תפילין: "לאה לופטין היא מאוד יפה ונראית על הבמה כמו מיניאטורה חמודה לעומת ה־1.85 מ' שלי. יחד נעשה עוד משהו, שכל המדינה תאהב". הם לא עשו. הצלחת "הכל פתוח" שלהם הייתה חד־פעמית.

לוי לא פגש את שמר. גם לא מזור. לא כן לופטין. "אנחנו מאותו העמק ותמיד אהבתי את שיריה, בפרט את 'הוי ארצי מולדתי', שנהנינו לשיר בשוקולד מנטה מסטיק", היא מציינת. "כש'הכל פתוח' נבחר כשיר השנה, היא התרצתה לבוא לטקס, שם התחבקנו והיא הזמינה אותי אליה, לרמת אביב, שם הייתה לנו שיחה בלתי נשכחת".

ומנעמי שמר לנועה קירל. "היא מדליקה!", אומרת עליה לופטין. "אומנם לא אומר לך שהייתי שומעת תקליט שלם שלה, אבל היא וצעירים כמו סטטיק ובן־אל הם מדהימים בעיניי. זה מזכיר אותנו בגילם. אכן, השירים אחרים, גם התלבושות. אבל אותה אנרגיה ואותה התלהבות. אני בפירוש אוהבת אותם".

לופטין מחבקת את הצעירים. היא מודה שמחאת האוהלים של קיץ 2011 הייתה סיוט לגביה כמו לתושבים האחרים של רוטשילד, אבל היא נשמעת כנה מאוד באומרה: "עוד יותר היה קשה לי לראות את המפגינים מתענים באוהלים בחום של יולי־אוגוסט. אם תשאל אותי אם הייתי מצטרפת אליהם, אז אני מחוץ לכל ההפגנות, גם אם הן מתקיימות בכיכר הבימה, לא הרחק מהבית שלי. אני בהחלט לא טיפוס של הפגנות".

הסיפור שלה עם אריק רודיך היה מוזר. הם התגרשו תוך כדי הפגנת אהבה גדולה והמשך השיתוף המוזיקלי ביניהם. "היינו צריכים להחליט אם לחיות בשלום או במלחמה ובחרנו בשלום כדי לא לריב", היא מספרת. "אם התגרשנו, זה קרה לאחר שהאהבה בינינו נגמרה".

ואז נחתו עליה האסונות. "ב־2012 הייתי בהופעות בברזיל עם חלב ודבש, כשהגיע טלפון מיובל, הבן הצעיר שלנו (הבכורה, מעיין רודיך, הינה זמרת מוכשרת - יב"א)", היא מעידה. "הוא התלונן על כאבים בכל גופו. כשחזרתי, לקחתי אותו לאיכילוב, שם אבחנו שבגופו התפשטו גופים סרטניים. זה היה אבוד. תוך שנה הוא נפטר בגיל 24".

לאה לופטין וילדיה  (צילום: סיוון פרג')
לאה לופטין וילדיה (צילום: סיוון פרג')


מה שינה בך האסון הזה?
"זה שינה בי המון. חטפתי מכה מתחת לחגורה; משהו שערער לי הכל. הרגשתי ששום דבר לא בטוח. כל החיים הייתי אדם חזק ופתאום נשארתי בלי כוחות. לא יכולתי לצאת ולהופיע. לא יצא לי קול. המון דברים התערערו בי. הייתי בהלם קרב, כמו שהפסיכולוגית שלי ניסתה להסביר לי. התחפרתי כדי להגן על עצמי ולא לחטוף עוד מכות. אבל ממשיכים לחיות. בחרתי בחיים ולקחתי את עצמי בידיים. לאט־לאט התחלתי לטפס מהחפירה החוצה. גם בעזרת הבנים של חלב ודבש שהיו מוציאים אותי להופעות. הייתי צריכה לזייף התעודדות, עד שלאט־לאט חזרתי לעמוד על הרגליים ולהשמיע קול".

ואחרי שש שנים, עוד אסון.

"פתאום, לפני כשנתיים וחצי, התקשרה מעיין והודיעה שאבא קיבל דום לב. לקחתי מונית וטסתי אליו, ליפו. לא נותר לנו אלא להיפרד ממנו".

ואז שאלת את עצמך עוד פעם, למה אני?
"אני לא מהשואלים 'למה אני?'. אני לא מרגישה קורבן ומסרבת להיות כזאת. כשחטפתי את הבומבה, הייתי לגמרי בבומבה. ואז הבנתי שאני לא היחידה שעוברת דברים כאלה וצריך להמשיך לחיות. אין ברירה".

וכיום?
"כיום אני מאושרת עם מה שיש, עם המשפחה המורחבת, כולל שתי בנות הזוג של אריק אחריי וארבעת הילדים שהשאיר. זאת, בהרגשה שאני במקום טוב ומחבק, כשאחרי האסונות חזרה אליי חדוות המוזיקה, משהו שתפס מקום עיקרי בחיי ושב אליי. אני שומעת המון מוזיקה. רוצה להקליט. רוצה לטרוף. עכשיו, עם ה־70, אני מבינה שעשיתי מה שיכולתי. מעבר לזה, גדול עליי". 