רגע לפני עליית "ההצגה הכי משעממת בעולם", רננה רז מדברת על יצירתה הרב־תחומית

אם יש כינוי שאף אמן כנראה לא ירצה לשמוע מודבק ליצירתו הוא המילה “משעממת”, אך כנראה לא כך כשמדובר ביוצרת, הכוריאוגרפית והשחקנית רננה רז, שבמופע המחול החדש שלה, “ההצגה הכי משעממת בעולם”, מנערת את כל הדימויים הנלווים למילה “שעמום”.

“בתקופת הקורונה המילה ‘משעמם’ הפכה להיות כל כך רלוונטית לכולנו, גם להורים ששומעים את הילדים אומרים כל הזמן שמשעמם להם וגם למבוגרים שמצאו יותר זמן פנוי והיו צריכים לחשוב מה לעשות עם החלל הזה שנוצר”, אומרת כעת רז.

“זה נושא שהעסיק אותי באופן אישי וכשקראתי את ספרה של ד”ר ננה אריאל, ‘הספר הכי משעמם בעולם’ שיצא לאור בתקופת הקורונה, שאבתי ממנו השראה והחלטתי לחקור את נושא השעמום. בדרך כלל אני מתחילה את יצירותיי במחקר, וכך בעצם נולדה ההצגה”.

מהו שעמום בעינייך?
“זה מצחיק, אבל לחקור שעמום זה ממש מעניין ואני לא בטוחה שיש דבר כזה ‘שעמום’. זו המסקנה שהגעתי אליה אחרי תקופה מסוימת של חקר הדבר הזה. אני חושבת ש’שעמום’ הוא מצב שמסתיר מתחתיו רגשות אחרים, כלומר בדרך כלל אנשים או מפחדים או כועסים או עצבניים או במצב חרדה, ואז הם מכסים את זה באמירה ‘משעמם לי’ כי הם לא רוצים להרים את השמיכה מעל הדבר הזה ולהתמודד איתו. כשאתה לא מפעיל את המנגנון של לברוח משעמום, אלא מקבל אותו ושוהה בו, אתה מגלה שאין כזה דבר, וגם המצב שמוגדר כ‘שעמום’ משתנה מאוד מהר. זה לא מצב סטטי”.

לדברי רז (43), המופע, שיוצג ביום שישי הקרוב בבכורה במסגרת פסטיבל “תל אביב דאנס” במרכז סוזן דלל בתל אביב, ובו משתתפים מלבד רז, גם עילאיה שליט ועופר עמרם - מיועד לילדים ומבוגרים כאחד ומנסה להבין מהו שעמום וכיצד אנו מגיבים אליו.

“אנחנו גם מנסים להבין במופע כיצד ניתן לכאורה ליצור שעמום, כלומר מה צריך לעשות בשביל להגיע למצב של שעמום או לצאת ממצב כזה. זה נושא מעניין שמקבל כאמור משמעות חזקה בייחוד בתקופת הקורונה”, היא אומרת.

אגב קורונה, איך עברה עלייך התקופה?
“אני יכולה לחלק את זה לשני אספקטים: מבחינת התא המשפחתי־גרעיני, הייתה לי חוויה מאוד טובה. זו הייתה משאלה של המון אנשים שהעולם ייעצר, אז הרגשתי שהתקופה הזו מלאה עבורי בהזדמנויות ובאפשרויות. מבחינת מה שהתרחש במדינה, מבחינת פוליטיקה וממשלה, זה היה סיוט שהיה מאוד קשה לחיות בו. היה דיסוננס בין המצב האישי - לפעמים הרגשתי שקורים לי דברים מאוד טובים - לבין מה שקורה במדינה. אני חושבת שזו הייתה תקופה מאוד מעניינת לאמנים”.

איך הרגשת כאמנית בתקופה הזו?
“זה היה מצב לא פשוט, אבל זה הכריח אמנים לשאול שאלות עמוקות ומשמעותיות על המקצוע שלנו, על איך הוא מתנהל, ומהם המנגנונים שמחזיקים אותו. לפעמים התשובות היו קשות, אבל אני לא חושבת שתשובות קשות הן דבר רע בהכרח”.

ועדיין זו הייתה אחת התקופות הבוערות מבחינת מצוקת האמנים והשיח על קריסת ענף התרבות.
“שמעתי הרבה אמנים שנורא כואב להם על כך שאנשים ויתרו על התרבות, ולא הרגישו מאבק של אזרחים למען האמנות והתרבות. זה מקום חשוב להתבונן בו ולשאול: למה אנחנו לא חשובים מספיק לאנשים? למה לאנשים נראה שאפשר לחיות בלי אמנות? לא תמיד היה קל, אבל אם מנצלים את ההזדמנות הזו לעשייה ולמחשבה, אפשר להתפתח למקומות מעניינים ולגדול מהמקום הזה.

"לא הייתי מהנבהלים ולא מיהרתי להכריז על מות התרבות כי הבנתי שזה עניין זמני. אני לא חושבת שאמנות או יצירתיות או תרבות הן משהו שאי פעם יהיה עליו איום באמת קיומי. כל עוד יש אנשים, תמיד תהיה תרבות. יש מקומות בתרבות שישתנו, וזה לא דבר רע. אולי זה צריך לקרות”.

בלי לבחור
רז נולדה בפתח תקווה. את הרומן שלה עם עולם הריקוד והמחול החלה בגיל 5, ולאחר שהשתפשפה בשלל קבוצות מחול ולהקות, משנת 1999 היא פועלת כיוצרת עצמאית בתחום המחול והציגה יצירות מחול ברחבי העולם, וכן יצרה כוריאוגרפיות לתיאטראות השונים.

במקביל לקריירת המחול, פצחה בקריירת משחק שבמסגרתה כיכבה בטלנובלות “החצר” ו”אהבה מעבר לפינה”, בסדרות “מעורב ירושלמי” ו”האקס המיתולוגי” ובסרטים “מינכן” ו”למלא את החלל”.

אף שקל להגדיר אותה כמולטי־טאלנט, רז עצמה אינה שלמה עם ההגדרה. “היום הביטוי ‘טאלנט’ השתנה לעומת התקופה שאני התחלתי בה את הקריירה”, היא מסבירה.

“כל אדם שני היום הוא טאלנט וחולש על המון תחומים שזולגים אחד לשני. אני לא מעידה על עצמי כטאלנטית, אבל אני מרגישה שלאנשים היום פחות דחוף לחלק את העיסוקים שלהם למגירות, וגם לי באופן אישי זה בא נורא טבעי. אם הייתי צריכה להתמקד רק בטלוויזיה או רק בהופעות, הייתי מאבדת עניין. יש משהו ששומר אותי מאוד סקרנית וערנית בכך שיש לי את היכולת ללהטט בין התחומים, ואני שמחה שאני לא צריכה לבחור בדבר אחד ויכולה לעסוק בדברים שאני אוהבת”.

אחת ההצגות הבולטות שיצרה רז היא “השימוע” (2015), שעוסקת בפרשת פיטוריו של המורה לאזרחות אדם ורטה בגלל התבטאויותיו הפוליטיות. “מבחינה אמנותית זה סקרן אותי מאוד”, היא אומרת. “הטקסט של השימוע נגע בי מאוד, והייתה לי תחושה שאני רוצה שכולם, ללא קשר לדעות פוליטיות, יקשיבו לטקסט הזה. זה סייע לאנשים להבין את התמונה המורכבת בכל מה שנוגע לימין ולשמאל”.

את מרגישה דיסוננס בין הקריירה שלך כשחקנית לבין התיאטרון והמחול?

“כשרק התחלתי, שאלו אותי מה אני אוהבת לעשות יותר, אבל אני שמחה שהמציאות השתנתה עם השנים ושאני לא חייבת לבחור. יש אנשים שמכירים אותי מהטלוויזיה, והם בדרך כלל לא אותם אנשים שמכירים אותי מהמחול ולהפך. אין ספק שלטלוויזיה יש חשיפה גדולה ואחרת, אבל, אני אוהבת לעשות המון דברים ולחפש תמיד אתגרים חדשים”.

לא מעט אנשים גם מכירים את רז כפרזנטורית הוותיקה בקמפיין של לשכת הפרסום הממשלתית לחיסכון במים, מטעם רשות המים.

אחד הדברים שהקהל הרחב זוכר לך במיוחד הוא קמפיין “ישראל מתייבשת”. את שלמה עם המיתוג הזה?
“זה מעולם לא העסיק אותי כי אני פשוט רגילה לעשות דברים שמעניינים ומסקרנים אותי. אני מאוד מבינה למה אנשים שואלים אותי הרבה על הקמפיין הזה, הייתה לו תהודה יותר גדולה מלעבודה בתחום התיאטרון או המחול, אבל בשבילי כאדם פרטי, המשקל של זה הפוך לגמרי: כשאני קמה בבוקר מה שמעסיק אותי הוא יצירה, הרצאות, עבודה ולימוד. אני פחות בודקת בבוקר לאן הגיעו המים של הכנרת. זה קמפיין שעשיתי ואני גאה בו. התגובות של אנשים בהקשר לזה הן בסדר מבחינתי”.

לשרוד את הקיץ
רז נשואה לאור מורן, אנימטור ומעצב גרפי במקצועו. בשנה האחרונה היא לקחה חלק במחאת בלפור. כמו כן, כפעילה במשמר הבחירות, קראה לאזרחים במערכת הבחירות האחרונה להצטרף למיזם ולשמור על הקלפיות ביום הבחירות.

את מרגישה שזה תרם לשינוי בתוצאות?
“אני שמחה שהמאבק שנטלתי בו חלק הוביל לאיזשהו שינוי, אני לא יודעת לאמוד בכמויות את השינוי, אבל אתה רואה בשטח שהוא קרה”.

איזה שינוי?
“בתקופת הקורונה היו הקצנה וחידוד של המאבק על מה שקורה פה. לפני כן הרבה אנשים אפשרו לעצמם לשתוק וחשבו שאם הם ישתקו, אז המאבק ייעלם - אבל מאותו רגע הם הבינו שיש לשתיקה מחיר, ושאם באמת רוצים להילחם על דברים חשובים, אז צריך להגיד אותם ולצאת להיאבק עליהם. מצד אחד חל שינוי, ומצד שני יש הקצנה, לדוגמה העובדה שאיתמר בן גביר הוא חבר כנסת. אני רואה גם את הדברים הטובים שנוצרו בדיאלוג החברתי והפוליטי עקב הקורונה. אנשים צריכים לחתור לדיאלוג ולא לפחד לדבר. אנחנו צריכים ללמוד להכיל מורכבות ולא להסתפק בסיסמאות ששמות אותנו במקום נורא נוח של שחור ולבן”.

מה דעתך על הממשלה החדשה? תבוא ממנה ישועה?
“יותר גרוע ממה שהיה לא יכול להיות. אני יכולה לראות איך היה יכול להיות יותר גרוע אם הייתה מוקמת ממשלה עם בן גביר וסמוטריץ’, אבל גם ככה היה גרוע עם נתניהו אז אני כן שמחה על השינוי הפוליטי. יש תחושה שיושבים בממשלה אנשים שאפשר לנהל איתם דיאלוג, אין איזו מכונת שנאה ותעמולה שעובדת שעות נוספות, ועל זאת אני שמחה. להגיד לך שאפשר לשבת בנחת עם רגליים למעלה? ממש לא. יש המון דברים שצריך להילחם בשביל שהם יתוקנו”.

את מרגישה שהקריירה שלך הגיעה לאן שכיוונת בתחילת הדרך?
“תמיד ייחלתי לעצמי שיהיו לי חיים שיסתובבו סביב יצירה, וזה קרה. ייחלתי לעצמי שזה ילך וייעשה קל יותר עם השנים מבחינה אופרטיבית כי זו עבודה מאוד קשה לתפעל את הכל לבד, עם עזרה מאנשים שעובדים איתי, ובמדינה זה לא תמיד קל לשרוד כשאתה אמן. בהקשר לזה אני מרגישה שאני מתקדמת. אני לא יכולה לשבת רגל על רגל, אבל אני לא מתלוננת, אלא מרגישה שאני מצליחה להגשים את החלומות שלי”.

את מרגישה שחל שינוי פנימי בתעשיית הבידור, על רקע פרשת שי אביטל למשל?
“זה חלק ממגמה עולמית שדברים משתנים, ואני מאוד מקווה שהשינוי הזה יהיה באמת שינוי עומק, שהתופעות האלה ימוגרו הרבה לפני שהן מגיעות לממדים האלה. מבעית אותי להסתכל על הדרכים שבהן דברים כאלה נעשו, ואם אפשר יהיה לצמצם ולמנוע את זה - זה יהיה מאוד חשוב”.

בעבר הייתה לך אפיזודה מוזיקלית, למשל עם להקת “אנרגיה חולנית”. זה כיוון שתרצי להתפתח בו?
“אני אוהבת לשיר, יש לי קול בסדר, ואני חושבת שאני מוזיקלית, אבל אין לי אמביציה להיות זמרת. אני לא עובדת על חומרים לאלבום או מתכננת למלא את קיסריה. אם יציעו לי לשיר או להשתתף בפרויקט שירה, אז אעשה זאת בשמחה”.

איך את שומרת על כושר הריקוד?
“אני רצה ועושה שיעורי פילאטיס ויוגה. אין ספק שאני מרגישה פיזית בגוף שאני כבר לא בחורה בת 20. אפילו בשביל להתחמם לפני הופעה אני צריכה יותר זמן ממה שהייתי צריכה בעבר, אבל אני יודעת שאם לא אעשה את זה, יהיה לזה מחיר יותר גדול מזה שהייתי משלמת אם הייתי בת 20. עם זאת, אני גם מרגישה שיש המון דברים מאוד טובים ויפים שהגיל דווקא מביא איתו לריקוד”.

הסבירי.
“נוכחות והיכרות יותר חזקה ועמוקה עם הגוף שלי. הרבה חוויות שהגוף שלי עבר בשנים האחרונות. זה חומר מרענן לעבודה על הגוף, אז אני מסתכלת על החסרונות והיתרונות כמקשה אחת”.

מה עוד את עושה בימים אלו?
“מלבד ‘ההצגה הכי משעממת בעולם’, אני מתחילה להצטלם בקרוב לכמה דברים, ובעיקר חושבת איך לשרוד את הקיץ שזו משימה לא פשוטה בישראל”.

יש יעד שבוער בך להגשימו?
“אף פעם לא הייתי טובה בלעשות תוכניות ארוכות טווח, ואני מרגישה אסירת תודה על כך שאני חיה חיים שמעניינים אותי וכיף לי בהם. אני מאושרת בחלקי”. 

ההופעות הקרובות:
6 באוגוסט, 11:00
7 באוגוסט, 11:00 ו־12:30

פסטיבל "תל אביב דאנס" ה-22 ייערך במרכז סוזן דלל בין התאריכים 3 באוגוסט עד ה-15 באוגוסט ויכלול 50 רקדנים, 25 הופעות מתוכן 8 בכורות עולמיות, 13 הפקות חדשות ו-5 עבודות שנוצרו בהשפעת הקורונה. בין היוצרים והרקדנים המשתתפים בפסטיבל: רננה רז, עמנואל גת, להקת המחול הקיבוצית, להקת ענבל, להקת יסמין גודר ועוד.