אם יש דבר אחד ודאי שאפשר להגיד על הישראליות הוא שככל שהטמפרטורות עולות כך אנחנו לובשות פחות. והשנה אפשר אפילו להגיד שאנחנו לובשות הרבה פחות.

על התיאוריה הזאת אין עוררין. בכל שיטוט סתמי ברחובות המהבילים אפשר להיווכח בנכונותה. אז אם פעם הינו מדברים רק על מכנסי שורטס קצרצרים וגופייה, כיום כבר אפשר למדוד את החום לפי כמות החורים בבד. ולא, אני לא מדברת על בגדים ישנים או בלויים, אלא על תופעת הקרושה שמתפשטת ברחובות.

מדובר בטכניקת סריגה שבדרך כלל אנחנו לא מקשרים לעולם האופנה, אך בשנים האחרונות היא מקבלת נפח גדול יותר בקולקציות החוף והקיץ. הקרושה התחיל בבגדי ים ותיקים קלועים שכל פאשניסטה אימצה, והתפרש גם לתחום ההלבשה היומיומית - שמלות, חולצות, מכנסיים ואפילו משקפיים. אז נכון, קשה לראות את הדמיון בין המפה הלבנה של סבתא ללוק האופנתי שמביא איתו הקרושה, אבל זה מסביר מדוע המבוגרים שבינינו מרימים גבה כשהם נתקלים בטרנד.

קשה לומר בוודאות מה גרם לטכניקת הסריגה לעבור מעולמות הקישוט הביתיים לעולם האופנה, אף על פי שיש שמייחסים את הפופולריות של הקרושה לאחיות קרדשיאן, שלבשו זאת קודם, וגם לטשטוש בין שעות הפנאי לשעות העבודה. כך או אחרת, הטרנד כבר כאן, וההמלצה שלי למי שעברה את שנות ה־20 העליזות: אמצו את הטרנד בתבונה, במינון נמוך או לכל היותר באזור החוף.