אני מיציתי. ולא רק את העונה הזאת של "האח הגדול", או את הבכי של מירי. כבר מזמן מיציתי את הפורמט בצורתו הנוכחית. שוב אותה מנגינת רקע, שוב אותם ריבים, שוב אותן משימות, שוב אותה עין של האח שצצה לה על המסך מדי פעם ומטרידה לי את העפעף. שנו את הפורמט, אחרת הרייטינג שכבר עכשיו לא מזהיר, בעונה הבאה יהיה כל כך נמוך שהוןא כבר לא יוכל להתרומם בחזרה.

לא ציפיתי מהעונת ה-VIP הזאת שתהיה שונה מאחרות. ידעתי שאין חדש תחת השמש ושכבר היינו בסרט הזה. אבל מה שחסר לי באופן ספציפי זה הומור. הומור מצד האח הגדול עצמו, והומור מצד הדיירים שרובם נראים מדוכאים וחלקם מיואשים, כמו ג'קו, שנשגב מבינתי איך הפסיכולוגים של הפורמט לא זיהו בו את השבריריות ואישרו את כניסתו לתוכנית כל כך סטרסית. אני מודאגת ממצבו הנפשי אחרי שיצא מהתוכנית. או איך אישרו את כניסתה של מירי, שלבה נשבר גם כשמברכים אותה בברכת בוקר טוב, או כי אורן אמר לה שהתגובה שלה היא ברמה של גרוש וחצי.

ולא רק שהעונה נטולת הומור, אלא שהבכי והנהי הפכו לכרטיס הביקור שלה, וכל הסצנות שאמורות לסחוט עוד ועוד דמעות, לא מעלות בעיני אפילו טיפת לחלוחית אחת, כי הדמויות הפועלות כבר בוכות מספיק בשביל כולנו. בכלל שמתי לב שההפקה אוהבת סצנות עצובות. זוכרים את המשימה בה התבקשו הדיירים לספר סיפורים מרגשים על עצמם ומי שניצח הוא מי שסיפר את הסיפור הכי מרגש? ושוב התחילה מסיבת דמעות כשכולם מייללים ומושכים באפם, כמו שרית שנראתה כל כך אומללה כאילו הסיפור קשור אליה ישירות.

אורן חזן (שאם יודח השבוע אפשר יהיה לסגור את הבאסטה, כי בלעדיו העונה תשקע לתהום הנשייה), חשף אתמול עד כמה הוא פגיע והאמת היא שדי הופתעתי, כי מה לעזאזל אתה עושה עניין ממישהו כמו עומר, שבסך הכל ניסה להתבדח וקרא לתחפושת שלך "עכבר אהבל"? הרי היה ברור לגמרי שעומר לא קרא לך "אהבל", אלא תיאר את כובע העכבר עם האוזן השמוטה. אורן הזדעק להגן על כבודו, שבמקרה הזה לא נרמס בשום צורה או אופן ובלשונו החדה שלא פעם מכניסה אותו למלכוד 22, הזהיר את עומר לא להשתמש יותר במילה "אהבל" ומוטב שישב בשקט בצד וישתוק.

לא ראיתי שאורן עצמו נוצר לשונו ושותק, אבל מהאחרים הוא מצפה להלך על ביצים בקרבתו ולסתום את הפה, שמא יפגעו בכבודו. עומר לא הבין למה הוא זכה לשטיפה קרה כזאת, ונאלם דום. דרך רגב, אם מישהו חשב שעומר הוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר, אז טעיתם. הבחור בתמימותו אומר לפעמים דברי טעם שלא כדאי לזלזל בהם.

ציפיתי מאורן, שהוא האינטליגנט בחבורה, להתעלות על עצמו ולגלות קצת הומור עצמי. מה התועלת בכל החוכמה והשנינות אם אתה לא עושה בהן שימוש ראוי ומגיב באימפולסיביות שרק גרמה לעוד דייר להצטרף לחבורת "המחרימים" אותו. 

ואם כבר מדברים על חרמות, מירי, שהמוטו שלה הוא אהבת חינם, לא יוצאת טוב כשהיא מסרבת לשבת לשולחן השבת עם אורן והוא נאלץ לאכול לבד במטבח. אהבת חינם, אבל לא לכולם?

מה עוד היה בפרק של אתמול? שוב סצנת דמעות כאשר ג'קו פגש את אמו, אבל לפחות זו הייתה פגישה קצרה שעוררה יותר עניין מאפיזודות אחרות עד כה. "שכחתי את היקף הממדים שלך", אומר ג'קו כשהוא מחבק את אמא, והיא מצידה מתבדחת: "נכון, היקף גדול". לפחות ניצוץ של הומור בעונה מתישה. אחלה אמא שבעולם.

ואפרופו הומור, הפרק היחידי הכי מצחיק העונה היה במשימת חיפוש הלבבות, כשהם היו צריכים לשיר קריוקי. הפקה יקרה, תנו לנו עוד צחוקים כאלה, יש לנו מספיק עצב גם כך. 

ואם בכל זאת אצטרך לבחור מי הכי ראוי לנצח את העונה המדשדשת הזאת, אז תמיר ורדי לוקח בגדול את כל שאר הדיירים. הבחור עטוף כולו בטוב לב, תמימות מתוקה, קלילות, ענווה והתחשבות בזולת.