1
האמירה שהשמיעה השבוע השרה איילת שקד, שלפיה "עלינו להכיל את המתים", הייתה קשה לעיכול ובמידה מסוימת אף "פיגוע תקשורתי". קרבתה הפוליטית לראש הממשלה נפתלי בנט, הדביקה גם אותו לאמירה.
"פיגוע" - היות שלכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואמו, לכל נפטר מקורונה יש משפחה וילדים שנעטפים ביגון. נכון שזה חלק מהמחיר שגובה המגיפה הנוראית הזו בכל העולם, אבל בכל העולם יש גם עשרות אלפי הרוגים מתאונות דרכים ולא מומלץ לשרת התחבורה להצהיר שאנחנו צריכים "להכיל את ההרוגים". גם כשהמהות והכוונה ברורות למנסח שיר מזמור.
את המציאות המורכבת של הקורונה, את המחיר שהאנושות משלמת בחיי אדם ובמשאבים, לא ניתן להסביר במשפט אחד סתום ומקומם.
הממשלה צריכה להציג בפני הציבור המבולבל את מצב התחלואה, נתוני ההדבקה ומלאי החיסונים. זה לא קורה מספיק טוב, והברברת של המומחים באולפנים, לצד הרשתות החברתיות שרוויות בפייק ניוז, בתוספת נתניהו ועדתו המנסים בהצלחה יחסית ליצור משבר אמון בין הממשלה לציבור – מאתגרים מאוד את ממשלת בנט ואת מערכת הבריאות.
היעד של הממשלה כעת הוא לשקף מדי יום בשעה קבועה את המדדים הקבועים אצלנו וביחס לעולם, את היקף המחוסנים, את כמות החיסונים שבמלאי (כדי להזים שמועות), את מספר הנקודות לביצוע בדיקות ואת ספיקת בתי החולים.
על ארבע רגליים נשען השולחן של ניהול המדיניות הציבורית: אמינות, שקיפות, שיתוף ויכולת להודות בשגיאה ולתקן. אחר כך צריכה הממשלה, באומץ, להסביר לציבור שללא שיתוף הפעולה מצדו – ניכשל. בדיוק כמו שאם הממשלה ופיקוד העורף יחליטו שצריך להיכנס למקלטים והציבור לא ייכנס – יהיו הרוגים.
הממשלה צריכה להתחייב לעשות את שלה – להביא חיסונים, להסביר, להחליט ולאכוף. מערכת הבריאות צריכה להתחייב לחסן, לערוך בדיקות, לעקוב ולאשפז, והציבור הרחב חייב להתחייב ללכת ולהתחסן, להיבדק כשצריך, לבטל נסיעות לא חיוניות לחו"ל, לעטות מסיכה, להעיר לאחרים, לא להפר בידוד ולאפסן את תרבות ה"ישראבלוף" לכמה חודשים.
יש לנו כל התנאים לנצח את הקורונה, יותר מכל מדינה אחרת. ניצחנו דברים גדולים יותר.
2
אינני מבין ברפואה ובאפידמיולוגיה, אבל אני מקווה שבהסברה, בתקשורת ובהתנהגות אוכלוסייה במצבי מתח ומשבר - אני כן. כששואלים אותי "למה אין הסברה טובה?", הרבה פעמים אני עונה שכאשר המדיניות לא ברורה וחדה, ההסברה ממילא תהיה דומה. אבל ייתכן שישנו עוד הסבר או שניים: לשמחתנו ולמזלנו ישראל מעולם לא נאלצה להתמודד עם אסונות כמו קריסת מגדלים, צונאמי או רעידת אדמה קשה. כל המשברים היו ביטחוניים ונוהלו על ידי צה"ל.
מכאן, הורגל הציבור לקבל הנחיות "עשה ואל תעשה" מלובשי מדים שמייצגים סמכות ונוקטים שפה צבאית של "הנחיות מצילות חיים". כשהם אמרו להצטייד במסיכות אב"כ – כולנו הצטיידנו; כשהם אומרים להיכנס למקלט או לחדר האטום ולצאת מהם – הציבור מקשיב ומבצע. עד הקורונה מעולם לא ניתנו כאן הנחיות לציבור על ידי פוליטיקאים, רופאים ומומחים באולפן.
ייתכן שבדיעבד הייתה זו שגיאה שלא להשתמש במערך ההסברה המיומן והמקצועי של צה"ל ופיקוד העורף (גם אם הם לא היו אוהבים את זה), אשר הוקם בדיוק למצבים כאלה. העם בישראל אוהב עדיין אוטוריטות במדים.
האתגר השני הוא הפוליטי: רבים בציבור סבורים שנתניהו השאיר לבנט מדינה נקייה מקורונה ובנט וממשלתו ברשלנותם – החזירו אותנו לאחור. נכון שבנקודת זמן מסוימת בתקופת נתניהו הגענו למצב מצוין, אבל הנגיף והווריאנטים הם מפיקי האירוע. הם מתעלמים ממה שקורה בעולם, מהמדינות האדומות שמפילות חללים בכמויות, ממדינות שנסגרות בזו אחר זו, ואינם מתנחמים מהעובדה שישראל מקדימה את העולם עם החיסון השלישי, שעל פי דברי הממשלה יש מלאי של חיסונים, ערכות בדיקה לכל דורש ומערכת בריאות טובה ומסורה.
ה"כן ביבי" "לא ביבי" מלווה את המאבק בקורונה כאשר אין במלאי אופוזיציה אחראית, אלא כזו המנסה ליצור תחושת כאוס, בלבול ואי־אמון בהחלטות הממשלה (גם האופוזיציה בתקופת נתניהו והקורונה מקבלת ציון בינוני).
זה לא שאין שגיאות, טעויות, הערכות מצב שגויות, איחורים בהחלטות או החלטות שנויות במחלוקת – יש גם יש – אבל ביחס לעולם אנחנו מתנהלים להבנתי באופן סביר. אם היו מציגים את מצב התחלואה במדינות ה"אדומות", אלו שישראל אוסרת לטוס אליהן או מחייבת בידוד לשבים מהן, הציבור היה יכול להשתכנע שאנחנו באמת חיים במקום טוב יותר, שהעולם מתבונן אליו ולמד ממנו.
3
עושה רושם ששר האוצר אביגדור ליברמן עובד קשה. הוא הצטייד במנכ"ל מוכשר, ותיק ומנוסה, רם בלינקוב, החזיר את הצבע ללחיים של אנשי הדרג המקצועי במשרד, העביר תקציב בממשלה ומנהל מגעים עם ראשי הסיעות להעברתו בכנסת, הוא מנהל דיאלוג נכון עם ההסתדרות ועם המעסיקים - אבל בשביל כל זה לא צריך אותי.
אני ממליץ לכולנו להיות מעט מוטרדים וערניים מ"המבצר" הכלכלי שבנה ליברמן סביבו. משרד החקלאות אצלו, ותאמינו לי ששר החקלאות לא יכול להתעמת כשצריך עם שר האוצר שהוא ראש סיעתו. גם ועדת הכספים אצלו, על כל המשתמע מכך, וכעת הוא הקים "קבינט כלכלי" עם המון אנשים מרשימים שיוכלו לתת חוות דעת נגדית לבנק ישראל או לכל גוף אחר. וזה קצת מסוכן ופוגע במערכת החיונית של איזונים ובלמים בניהול כלכלת המדינה. אם זה ינווט לדרכים טובות – דיינו.
4
סהדי במרומים שמעולם לא שמעתי על "המיזם הלאומי לביטחון המזון", עד שהוזמנתי לערב הוקרה שנערך לתורמים לפני שבוע בתל אביב. והעובדה שלא שמעתי עליהם מלמדת על כך שהם פועלים בשקט, בצניעות ובמסירות למען משפחות רעבות בישראל. את האירוע כיבד בנוכחותו הנשיא יצחק הרצוג, שלפני שנים כשר הרווחה יזם את המפעל ביחד עם תורמים. כל שרי הרווחה אחריו ממשיכים במיזם ואף מגדילים את התקציב.
הראשון שהרים את הכפפה בתחילת שנות האלפיים היה מוטי בן משה, ביחד עם עמותת אשל ירושלים ועם ועדות רווחה של עשרות רשויות. אחר כך הצטרף לן בלווטניק לפרויקט והכפיל אותו.
הפרויקט הקדוש הזה מעניק תמיכה חודשית של 500 שקל למשפחה נזקקת, ובחגים אף יותר, והכל בדיסקרטיות, דרך כרטיס אשראי נטען ובמחויבות אדירה. משנה לשנה מצטרפים למיזם עוד ועוד חברות וארגונים ומבטאים את הערך "כל ישראל ערבים זה לזה".
באירוע האחרון הודיע שר הרווחה מאיר כהן על תוספת של 118 מיליון שקל לפרויקט. זה עדיין לא מספיק, אבל יותר ממה שהיה עד כה.
5
אני אוהב ומעריך מאוד את הנשיא לשעבר ראובן (רובי) ריבלין, ואולי בשל כך חשתי חמיצות כשקראתי שהוא התמנה לנשיא חברת סטארט־אפ בתחום האנרגיה, ושתפקידו יהיה למעשה לפתוח דלתות בארץ ובעולם.
נכון שריבלין צעיר ברוחו ובנפשו והוא יכול לתרום עוד רבות, אבל היה עדיף שהיה עושה זאת בעמותה גדולה כלשהי או בחברה לתועלת הציבור, ולא בשוק הפרטי. נכון שראשי ממשלות לשעבר עושים זאת, אבל נשיא בעיניי זה משהו אחר, "מורם מעם" אמרנו.
6
אשר קרימולובסקי הוא מחנך, מורה לתנ"ך, מדריך טיולים וחבר שלי, והקורונה הכריחה אותו לחשב מסלול מחדש. על העיסוק החדש שלו למדתי דווקא מאמא שלי לאה, שעוקבת אחריו בפייסבוק ושמעה מקרובי משפחה כי עברו אצלו קורס בזום לשימוש בטלפון החכם.
אשר החליט לצאת לעזרתם של האזרחים הוותיקים שנכנסו לבידוד ובדידות, ושהקשר היחידי שלהם עם המשפחה היה דרך הנייד, אבל רובם איננו בקי טכנולוגית. 22 אלף ותיקים כבר עברו בתוכנית החינמית שלו, ואתמול, בפעם הראשונה, אמא שלחה לי את המיקום שלה בסמארטפון, והאושר גדול.
שמרו על הבריאות ושבת שלום.