מי שעלעל בשבוע שעבר בעיתוני המגזר הדתי־לאומי התקשה לחמוק ממודעות הענק שהעתירו ברכות נרגשות על ראשו של ראש הממשלה נפתלי בנט. "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו... ולוואי לא יסיר חסדו מאיתנו", כתבו ראשי רשתות החינוך הדתיות של בני עקיבא, נעם צביה, אור תורה סטון, אמונה ואמי"ת באותיות קידוש לבנה. "שלמי תודה, הוקרה וברכה לראש ממשלת ישראל מר נפתלי בנט הי"ו, לאנשי צוותו, לחגית משה, יו"ר הבית היהודי, ולכל השותפים על הסדרת תקציבי החמ"ד – החינוך הציוני־דתי, ותקצובם של לימודי הקודש, כראוי להם, בבסיס תקציב משרד החינוך. ברוך שומר הבטחתו".
איש מקוראי "מקור ראשון" או "בשבע" שנתקלו במודעה הזו לא יכול היה לנחש שהיא לא נולדה בראשם של מנהלי מוסדות החינוך הדתיים, אלא הייתה פרי יוזמתם של אנשי בנט. הם שדרשו, רגע אחרי סגירת תקציב החמ"ד (החינוך הממלכתי־דתי), שרשתות החינוך יפרסמו מודעות תודה. הם שהתעקשו שהמודעות שיתפרסמו יהיו גדולות במיוחד. הם שתבעו ששמה של חגית משה, יושבת ראש הבית היהודי, יככב בהן באופן בולט, לצד שמו של ראש הממשלה.
אבל בואו נלך אחורה, אל ההתחלה. רגע אחרי שעבר תקציב המדינה בממשלה, בישר בנט שלראשונה בהיסטוריה התקציבים המיועדים לחינוך הממלכתי־דתי לא ייספרו עוד ככסף קואליציוני - כזה שיש להילחם עליו כל שנה מחדש במסגרת דיוני התקציב, כזה שצבוע בצבעים פוליטיים, כזה שנתפס כנדבה שמתקבלת לפנים משורת הדין. מהיום, הודיע, ייכנס הכסף הזה לבסיס התקציב של משרד החינוך, למקום קבוע, רגיל, כמו אלף סעיפים אחרים, באופן שמהיום והלאה יהיה ברור לפקידי המשרד שהוא שם כדי להישאר.
"החינוך הממלכתי־דתי הוא מפעל מפואר וארוך שנים", הסביר בנט בהודעה חגיגית את ההחלטה הדרמטית. "דורות של תלמידים, בהם אני, גדלו במוסדות החמ"ד וספגו שם את החיבור הערכי והשורשי לארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. לראשונה אנחנו מעגנים את המשאבים לפעילות המוסדות בבסיס התקציב והופכים את הפעילות לסדורה ויציבה. אני מברך על כך".
כמה דברים צריך להגיד בהקשר הזה. האחד, שאם הכנסת כספי החמ"ד לבסיס תקציב משרד החינוך היא בשורה גדולה כל כך, נשאלת השאלה מדוע לא טרח בנט להביא את הבשורה הזו במשך השנים שבהן כיהן כשר חינוך והיה אחראי להכנת תקציב המשרד. השני, שעם כל חשיבותה של אמירת התודה לראש הממשלה, צריך לדעת שתקציב החמ"ד עובר כבר עשרות שנים, מדי שנה בשנה, בלי קשר לשאלה מי עומד בראש הממשלה ומי מכהן כשר החינוך. הכספים האלה עברו אצל שרים מימין ואצל שרים משמאל, אצל ראש הממשלה אריאל שרון, אצל ראש הממשלה אהוד אולמרט ואצל ראש הממשלה בנימין נתניהו. רק בשנים האחרונות קיבל תקציב החינוך הממלכתי־דתי 105 מיליון שקלים ב־2015, 112 מיליון ב־2016 ו־115 מיליון ב־2017, וכך בדיוק גם ב־2018 וב־2019. רק בשנה שעברה נרשמה ירידה חריגה, בהיעדר תקציב מדינה. זהו. 115 מיליון השקלים שהעביר השנה נפתלי בנט, ראש הממשלה הדתי־לאומי הראשון, לא הוסיפו לחינוך הממלכתי־הדתי שקל אחד מעבר למה שהוא קיבל בעבר.
"זה נכון", ישיבו בוודאי, בתגובה לדברים, מנהלי רשתות החינוך הדתיות. "נכון שכל ראשי הממשלה, וכל שרי החינוך, העבירו לנו את התקציב הזה תמיד, ללא קשר להשתייכותם הפוליטית. אבל אצלם עבר הכסף בדרך עוקפת, משובשת, דרך הקצבות פוליטיות, דרך הסכמים קואליציוניים, באופן שיכול לצאת בתקציב הבא בדיוק כפי שהוא נכנס לתקציב הזה. אבל הפעם נרשם שינוי", הם יסבירו, "הפעם חל מהפך. הפעם הודיע לנו בנט שהכסף שלנו - שמחזיק את התיכונים הדתיים, את הישיבות התיכוניות ואת האולפנות - נכנס לראשונה לבסיס התקציב. וזו בהחלט סיבה למסיבה. ואם לא למסיבה, אז לכל הפחות למודעת תודה גדולה בעיתון".
לא בבסיס התקציב
אם כך, ראשי מוסדות חינוך יקרים, הריני לבשר לכם שמה שאמר לכם ראש הממשלה איננו אמת. פשוט כך. אותם 115 מיליון שקלים שקיבלתם, בניגוד מוחלט לדבריו, לא נכנסו לבסיס התקציב, אלא עברו בממשלה בדיוק כמו שעברו הכספים האלה תמיד. כהקצבה פוליטית, מפלגתית, קואליציונית, זמנית. במילים אחרות, עם כל הכבוד למודעה שנתבקשתם לפרסם על אודות השינוי הגדול, לפחות נכון לעכשיו שום שינוי כזה לא קרה. "איך זה יכול להיות", יגידו לבטח ראשי מוסדות החינוך הדתיים, "אבל ראש הממשלה אמר לנו את זה במפורש. הוא הוציא על זה הודעה מיוחדת. אנשיו אפילו הכתיבו לנו מודעת תודה על כך בעיתון. אתה רוצה לומר שהוא לא אמר לנו את האמת?".
ובכן, בואו נלך אל מסמכי התקציב. אלה שאושרו בהצבעה בממשלה לפני מעט פחות משבועיים. הכל כתוב שם, שחור על גבי לבן, ובבהירות מרובה. יש למשרד החינוך בסיס תקציב גדול מאוד. קצת יותר מ־66 מיליארד שקלים. בתקציב הזה יש הרבה מאוד בתי ספר, משכורות ומיזמים, אבל אין בו – בניגוד למה שסיפרו בלשכת ראש הממשלה - אותם 115 מיליוני שקלים של החמ"ד.
רגע אחרי ששרי הממשלה סיימו להצביע על התקציב הגדול, הם התפנו להצביע על הכספים הקואליציוניים. אלה שהסיעות השונות בקואליציה דרשו וקיבלו. שם, בתוך הכספים הפוליטיים - ממש כמו בתקציב הקודם, ובזה שקדם לו, ובאלה שקדמו להם - נמצא תקציב החמ"ד. אותם 115 מיליון שקלים. וכדי שיהיה ברור שהכסף הזה לא נמצא בבסיס התקציב, הוא מופיע שם תחת הכותרת "תקציבים הנובעים מהסכמים קואליציוניים", ולצדו מוסבר באופן הכי ברור שאפשר, ששרי הממשלה מחליטים להקצות אותו "באופן חד־פעמי". ממש כך. במילים הללו.
בדקתי את הסוגיה גם בלשכת רה"מ וגם במשרד האוצר - וקיבלתי שלל הסברים. הסבר אחד טען שההחלטה הזו ניתנה אולי בטעות. הסבר שני גרס שבמשרד האוצר עובדים ממש עכשיו במאמץ לשנות את השורה התחתונה. הסבר שלישי תיאר כי ייתכן שבקרוב יחזור העניין לממשלה, והתקציב ייפתח שוב, וראש הממשלה יבקש מהשרים לקבל החלטה חדשה, שונה מזו שקיבלו. האם זה יקרה? האם הבלגן שהתחולל בימים האחרונים, אחרי שהתבררה האמת, יביא לשינוי? אין לדעת. כל מה שאנחנו יודעים כרגע הוא שראש הממשלה נפתלי בנט לא שינה דבר, שכל ההודעות שיצאו בהקשר הזה אינן נכונות, ושראשי רשתות החינוך של הציונות הדתית - ממש כמו יו"ר מועצת החמ"ד הרב אבי גיסר, שהתראיין ובישר: "זהו יום של ברכה" - יכולים בהחלט להרגיש שעבדו עליהם.
סכום שולי
יהיה מי שיטענו שהממשלה הזו רק בראשית דרכה, ושלא נכון לשפוט אותה על סמך תקציב שהעבירה רגעים ספורים אחרי שיצאה לדרך. יודעים מה? אולי. אבל יש לעניין הזה צד שני. משום שמתקבל הרושם שאחרי שספגו מכות קשות בדעת הקהל הימנית על הפרה סיטונית של כל הבטחות הבחירות שלהם, עשו ראש הממשלה ושרת הפנים איילת שקד מאמץ גדול סביב דיוני התקציב, כדי לשכנע את הציבור הדתי־לאומי שאחרי הכל הם נשארו אותם נפתלי ואיילת של פעם. ומהמקום הזה בדיוק יצאו מלשכותיהם שלל הודעות שדיווחו על הישגים תקציביים שהשיגו לטובת המחנה הלאומי, הציונות הדתית ויישובי יהודה ושומרון. הודעות שצוטטו בכמה כלי תקשורת מגזריים, כמות שהם, בלי בדיקה, בלי דרישה וחקירה, בלי קמצוץ של חשד.
מול האגדות הללו, על כספים גדולים ששפכו לטובת קידום האינטרסים החשובים של הציונות הדתית, חשוב להניח את העובדות, ולהסביר שמדובר בשרשרת של ספינים ריקים מתוכן, שאין מאחוריהם כמעט דבר. שמי שביקש מאיתנו להתרגש מראש הממשלה הדתי הראשון, וממנכ"ל מועצת יש"ע הראשון שהגיע לכיסא מס' 1, צריך לדעת שאי אפשר לתבוע את זה כשאתה מביא איתך לתפקיד אפס תשומת לב לתקציבים שיכולים לקדם את תפיסות העולם של המחנה שממנו באת, ושבשמו הלכת לבחירות. שאם מרצ יכולה לפרסם מודעה בעיתון ולבשר לבוחריה שהביאה "90 מיליון תוספת לתמיכה בקהילת הלהט"ב", תקציב שחשוב לבוחריה, אז גם לציבור הדתי־לאומי או לציבור תומך ההתיישבות יש ציפיות, ודאי כשמדובר באיש שלו שהגיע אל המקום שממנו מנהלים את המדינה.
אם זה היה נגמר בבלוף שמכרו לנו על החמ"ד, מילא. אבל זה המשיך בהודעה של השרה שקד, שצייצה בשמחה בטוויטר: "הגדלנו את התקציב הייחודי ליו"ש במשרד הפנים ביותר מ־50%. בנוסף תקצבנו תשתיות ביו"ש". אחד מאתרי המגזר הצטרף לחגיגה ודיווח בכותרת, מפיה של השרה: "בשורה לתושבי יו"ש". אתר דתי־לאומי אחר הסביר שתקציב יו"ש גדל בזכותה של שקד מ־80 מיליון ל־125 מיליון.
אז הנה העובדות, תשפטו לבד: שקד אכן דאגה ל־100 מיליון שקלים, תקציב מוניציפלי ליו"ש. אלא מה? התקציב הזה, בדרך כלל בסכומים גבוהים יותר, עובר כל שנה. ב־2010 עמד התקציב הזה על 106 מיליון, ב־2011 על 119 מיליון, ב־2012 על 128 מיליון, ובשנים הבאות על 118 מיליון, 125 מיליון ו־108 מיליון. הפעם היחידה בשנים האחרונות שהתקציב הזה ירד מ־100 מיליון הייתה בשנה שעברה, שבה לא היה תקציב מסודר. במילים אחרות, לא רק שהשרה שקד לא העניקה ליו"ש תקציב שראוי להתפאר בו, אלא שהסכום שאושר השנה היה נמוך כמעט מכל הסכומים שאושרו בעשור האחרון, אם כי לזכותה יצויין בכל זאת כי 76 מיליון מתוכם הוכרו לראשונה באופן מקצועי על ידי משרד הפנים, ותוקצבו על ידו.
שקד סיפרה עוד שהיא העבירה 25 מיליון שקלים לשנה לטובת תוכניות פיתוח. זה נכון. אבל כדי להבין כמה מדובר בסכום שולי, בהתחשב במיליארדים שקיימים בתקציב משרדה, כדאי ללכת אל מי שקדם לה בתפקיד, אריה דרעי, שבהחלטה אחת בשנת 2019, המסתמכת על אותו סעיף בדיוק, העביר לביתר עילית ומודיעין עילית, שני יישובים חרדיים שככל הנראה עניינו אותו יותר מאחרים, 34 מיליון שקלים. עכשיו תחליטו לבד, אם יש לימינה – שראש הממשלה שלה הוא מנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר - במה להתפאר בסכומים שהעבירה.
כרסום בחטיבה להתיישבות
בואו נדבר על החטיבה להתיישבות. החטיבה הזו שימשה במשך שנים זרוע ביצועית חשובה במעלה של ההתיישבות. היא מסייעת לפיתוח יישובים מכרם שלום ועין השלושה שבעוטף עזה, דרך משגב עם שבאצבע הגליל ועד ליישובי השומרון. גליל ונגב. פריפריה וגבולות. ארגוני השמאל ניהלו נגדה במשך שנים מלחמת חורמה. דינה זילבר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, כמעט הצליחה להביא להפסקת פעילותה. גם ראש הממשלה הכיר בעבר בחשיבותה הענקית. "החטיבה להתיישבות היא הגוף שמאפשר לנו להמשיך את הציונות", אמר אחרי שהחטיבה חזרה לפעילות בתום הקפאה. בשבוע שעבר הסתובב ספין שידע לספר שהממשלה הנוכחית העלתה את תקציב החטיבה להתיישבות בכמה מיליוני שקלים.
העובדות: ממשלת ישראל הנוכחית הקציבה לחטיבה להתיישבות 92 מיליון שקלים עבור שנת 2021. בשנת 2020 אושרו לחטיבה 97 מיליון. ב־2019 הוקצבו לה 95 מיליון, ב־2018 היא תוקצבה ב־159 מיליון. ב־2017 תוקצבה ב־196 מיליון. כמה שנים קודם לכן עמדו תקציבי החטיבה על סכומים שנעו בין 200 מיליון ל־400 מיליון שקלים. אתם מבינים כמה לעג לרש זה להתגאות בתקציב, שנראה כרגע כמו הסכום הנמוך ביותר שהועבר לחטיבה להתיישבות בעשורים האחרונים? אז כן, יש לנו ראש ממשלה שמגדיר את החטיבה להתיישבות כ"גוף שמאפשר לנו להמשיך את הציונות", אבל מה זה שווה אם בגוף הזה, הבונה והמיישב, לא ראתה הממשלה לנכון להשקיע?
רגע, עוד לא סיימנו. השרה שקד התגאתה עוד בהזרמה של 300 מיליון שקלים, כספים קואליציוניים, לטובת מימון כבישים ביהודה ושומרון. "יישר כוח גדול לכל העוסקים והמסייעים", אמרה שרת הפנים לערוץ 7. אלא מה? התקציב הזה נמוך ב־500 מיליון שקלים מהסכום שהקצתה לכבישי יו"ש הממשלה הקודמת בכספים הקואליציוניים שלה בתקציב האחרון שאושר, זה של 2019.
הלאה. שקד גם התחייבה שבתוכנית החומש הבאה, זו שתאשר הממשלה בהמשך הדרך, יושקע בתחום התחבורה ביו"ש סכום שלא יפחת מהסכום שהושקע ביו"ש בתוכנית החומש הקודמת. נשמע הרבה? ובכן, כדי לדעת בכמה כסף מדובר, הלכתי אל תוכנית החומש הקודמת לתחבורה. לא תאמינו. לא מופיע בה ולו שקל אחד ליהודה ושומרון. כלום. אפס. יודעים מה? כדי להיות מדויקים עד הסוף ולשפוט את תוכנית החומש ההיא לקולא, נעיר שבסופו של דבר, אחרי שכבר אושרה התוכנית והתחילה לרוץ, הוכנסו אליה בכל זאת 54 מיליון שקלים (מתוך תוכנית של 200 מיליארד!), כספים קואליציוניים משנים קודמות, שהושקעו בתיקון כביש אחד בשומרון. זהו. בקיצור, הממשלה הנוכחית מבטיחה שהיא לא תקציב לכבישי יו"ש פחות מהכלום שהוקצבו ליו"ש בתוכנית הקודמת. זה המצב. את תוכנית החומש המדוברת, אגב, יכין משרד התחבורה של מרב מיכאלי.
פתיחה צולעת
אז מה היה לנו כאן? התפארות בהעברת תקציבי החמ"ד לבסיס התקציב, שהתבררה, לפחות עד לרגע זה, כפייק. המשך ייבוש החטיבה להתיישבות, עם תקציב שהוא הנמוך ביותר שניתן לחטיבה בעשור האחרון. סיפורים על העברות כספים ליו"ש, שבמקרה הטוב ניתן להגיד עליהם שהם דומים למה שניתן בעבר, והתגאות בתקציבי תחבורה הקטנים ב־500 מיליון שקלים מאלה שהעבירה הממשלה הקודמת. אם נפתלי בנט ירצה לשכנע את מצביעי הימין, את אנשי הציונות הדתית או את המתנחלים, שהוא פועל לטובתם, הוא יצטרך פשוט לעשות את זה. אם תחילת הדרך מעידה על משהו, ההמשך לא מבטיח טובות.