אם לא כל כך שמעתם באחרונה על גלעד שגב, הרי זה באשר מבלי שנרגיש מתפתחת לו קריירה בינלאומית שבמהלכה הוא צובר במסעותיו בעולם קילומטראז', שספק אם יש זמר ישראלי שמתקרב אליו בכך. עם זאת, זמר שורשי שכמותו איננו שוכח את קהלו בנמל הבית. היום יוצא לו שיר חדש, "כל היום", שלחנו הוא על בסיס שיר-עם אויגורי של בני מיעוט מוסלמי במערב סין. השיר הוא מקדמה למופע חדש, שבכורתו תיערך ב-18.11 באולם צוקר, בהיכל התרבות בתל אביב.

"הכל מתחיל ונגמר בחיבור בין אנשים", כך מגדיר שגב את הנסיבות שמאחורי סיפור ההצלחה המפתיע שלו. "לכך אני מגיע תחת הכינוי "passerby", כלומר עובר-אורח. הרעיון הוא שאני מגיע לכל מיני מקומות רחוקים, מתחבר לצליל המקומי ולנופים המקומיים, מאפריקה עד קובה ועד סין - ומייצר מזה שיר. בסיכומו של דבר, המסקנה היא שכל העולם איננו אלא כפר אחד גדול".

עד כמה "רחוקים"?
"כאן הכוונה למקומות לא מתויירים, שניתן להגיע אליהם בכמה טיסות-המשך ולמצוא בהם את מי שמשקף את התרבות של המקום וליצור איתו שיר".

במרכז פעילותו הבינלאומית של שגב עומדת סין, שאליה הגיע לראשונה ב-2014. "כשמצאתי את הדמיון בינינו לבין הסינים, היה סוג של התאהבות", הוא מעיר. "מבין  הזמרים שם הקלטתי בעקבות הקורונה דואט עם חה הוי, זמרת מדהימה, מאוד מצליחה שם, שאיננו אלא שיר-עידוד לצוותי הרפואה בשתי המדינות, שהתמודדו עם המגפה והוא זכה לחשיפה בולטת אפילו בטיימס סקווייר, בניו-יורק".

הוענק לו אשתקד פרס החדשנות בסין על "פרויקט 34" שלו, הכולל שיתופי פעולה עם אמנים מ-34 מחוזות שם, שמתוכם הקליט כבר ב-14.

ובאשר להופעות בארץ?
"אין כמו ההופעות בארץ ואין דבר יותר חשוב מהבית. נראה שאולי עדיף לקחת את הבית ולהפיץ אותו כלפי חוץ, לאו דווקא במקומות שזמרים מישראל נוהגים להופיע בהם בחו"ל. אבל עכשיו אני מרגיש שיש לי הרבה מה לספר ולהראות בבית. זה יבוא לביטוי במופע בצוקר, בנובמבר, שבו אשמח לחלוק עם הקהל כאן, למעשה הקהל הישראלי, שהוא הכי יקר לי, צלילים וחוויות שנחשפתי להם, בליווי של ויזואליה על מסכים. בהופעה הזאת, לפחות, ניתן לעקוף את המגבלה, המונעת לטוס לחו"ל".   

עודך מדבר על המופע והנה התבשרנו על סופר ששמו... גלעד שגב.
"האמת היא שבמסגרת הרפתקאות 'passerby' כינסתי משפטי תובנה שצברתי במסעות שלי בעולם יחד עם אלבום מוזיקלי בספר ובספר-המשך, ששמם 'משפטים בשביל החיים'".

מה עשתה לך הקורונה?
"היא אילצה אותי להישאר בבית, מה שהתגלה כדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לי. הרי נולד לשחר, אשתי ולי בתחילת הקורונה, לפני שנה וחצי, ילד ששמו ניאו-יצחק והוא היה כל עולמי בתקופה הזאת. במקום לטוס בעולם, כפי שהייתי רגיל שנים, טסתי איתו במחשבות שלי. אלמלא זה שהקורונה קרקעה אותי, לא הייתי זוכה ל'טיסות' המדהימות איתו בעולם הפנימי שלנו. זאת, בנוסף להופעות עם אמנים מחו"ל דרך מסכים. נראה לי שמשהו מזה ישרת אותנו גם בעתיד". 

כששגב נשאל לגבי החלום שלו, הוא משיב: "אבי היה הנספח הצבאי האחרון של ישראל באיראן. הייתי בן ארבע כשהתחוללה שם המהפכה ופונינו באופן דרמטי. אי לכך, אם יש מקום שאני שואף להופיע בו עם המוזיקה שלי, זו טהראן. אבל כמי שרואה את עצמו כמציאותי, ברור לי שכרגע זה בבחינת חזון אחרית הימים".