ביום שבת האחרון הגיעה לשיאה אחת המחלוקות החריפות בשנים האחרונות בין מדינת ישראל לבין ממשלת פולין, עם חתימתו של נשיא פולין, אנדז’יי דודה, על חוק הרכוש הפולני, שמגביל תביעות רכוש מצד ניצולי שואה שרכושם נגזל במלחמת העולם השנייה ולאחר מכן הולאם בזמן השלטון הקומוניסטי בפולין.

“לאחר ניתוח מעמיק החלטתי לחתום על החוק שישים קץ לעידן הכאוס המשפטי, לחוסר הוודאות של מיליוני פולנים ולחוסר הכבוד לזכויות היסוד של אזרחי המדינה”, אמר דודה לאחר חתימתו.

הצעד הזה בוצע חרף בקשות חוזרות ונשנות מישראל ומארצות הברית שלא לאשר את החוק. אחד הגורמים שעמדו בחזית המאבק הזה היה גדעון טיילור, יו”ר ארגון איל”ר (ארגון יהודי עולמי להחזרת רכוש), הארגון העיקרי שפועל בשנים האחרונות למען החזרת הרכוש שנלקח מיהודים בשואה.

“בשנים האחרונות עשינו כל מאמץ למנוע מהחוק המביש הזה לצאת לפועל”, אומר כעת טיילור, המתגורר בניו יורק. “קיימנו פגישות עם ממשלות שונות ברחבי העולם, החל מישראל וארצות הברית ועד אוסטרליה וקנדה. כולן תמכו בנו בנושא הזה. שוחחנו ונפגשנו עם אנשי הממשלה הפולנית, אבל זה לא עזר”.

מה הייתה המטרה העיקרית שלכם בשיחות הללו?
“בעיקר ניסינו להביא את הנושא החשוב הזה לתשומת הלב העולמית, ובגלל שעכשיו הוא צרוב בדעת הציבור ברחבי העולם, הנושא הזה לא יכול להיעלם. הממשלה הפולנית לא תצליח לטאטא את הנושא ולהחליק אותו. אנשים בכל רחבי העולם ראו בבהירות את הכוונה המבישה של הממשלה הפולנית לטרוק את הדלת בפני ההיסטוריה. יש לנו ניצולי שואה כעדים לעיני כל העולם, וזה מה שנוסך בנו את האנרגיה החדשה להמשיך ולהיאבק למען הצדק”.

אנדזי דודה (צילום: רויטרס)
אנדזי דודה (צילום: רויטרס)


בית צריך יסודות

בפועל, החוק החדש אוסר ערעורים על החלטות מנהליות שהתקבלו לפני יותר מ־30 שנה, קובע שתביעות רכוש שלא הוכרעו ב־30 השנים האחרונות – ייסגרו, ומונע את פתיחתן של תביעות רכוש חדשות.

לאישורו הסופי היו כמה השלכות: בין היתר, דרג היחסים בין המדינות הורד, ושר החוץ יאיר לפיד הורה לממונה על השגרירות בוורשה לחזור לישראל להתייעצויות, וכן הודיע כי בשלב זה לא יישלח שגריר ישראלי לפולין. מנגד, ראש ממשלת פולין מטאוש מורבייצקי החליט להחזיר את משפחת השגריר הפולני בישראל לפולין מתוך חשש לבטיחותם בשל המצב, על רקע “הגברת השנאה כלפי פולין והפולנים בישראל”.

אלא שהיחסים בין ישראל לפולין החלו להתערער עוד לפני החתימה על החוק המדובר. בשנת 2018 אישר הפרלמנט הפולני הצעת חוק שאסרה לייחס לעם הפולני או לממשלת פולין אחריות לרצח העם היהודי ואסרה שימוש בביטוי “מחנה השמדה פולני”. עבירה על החוק הייתה צפויה לגרור עונש של עד שלוש שנות מאסר.

הצעה זו עוררה זעם בישראל וגרמה למשבר משמעותי ביחסים בין המדינות, שהגיע לסיומו ביולי 2018 כשראש ממשלת ישראל דאז בנימין נתניהו וראש ממשלת פולין מורבייצקי חתמו על הצהרה משותפת בעניין חלקם של הפולנים בשואה.

מטאוש מורבייצקי  (צילום: רויטרס)
מטאוש מורבייצקי (צילום: רויטרס)


ב־2019 עורר ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו סערה כשצוטט באומרו: "הפולנים שיתפו פעולה עם הנאצים, ואני לא מכיר אדם אחד שנתבע על האמירה הזאת", וגם מ”מ שר החוץ דאז, ישראל כץ, עורר זעם בקרב ממשלת פולין כשציטט את ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר באומרו כי “הפולנים ינקו אנטישמיות מחלב אמם”.

בשנת 2009 נחתמה במחנה הריכוז טרזין “הצהרת טרזין”, אמנה בינלאומית שעליה חתמו 46 מדינות (בהן ישראל ופולין) ועסקה בהשבת נכסים שהוחרמו בתקופת מלחמת העולם השנייה על ידי גרמניה הנאצית ומדינות אחרות. למרות הרשמיות בהצהרה, היא אינה מחייבת משפטית אלא בעיקר מוסרית.

לדברי טיילור, פולין היא המדינה היחידה בעולם שמסרבת להכיר בקניינם של ניצולי השואה היהודים בפולין, שרכושם נלקח מהם במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה. “אני חושב שהבעיה פה היא לא ההחלטה הטכנית של החקיקה, אלא בעיקר המסר מפולין שאומר שכל מה שקרה לנו, היהודים, בהיסטוריה, לא קרה”, הוא אומר.

“כאילו שההיסטוריה לא חשובה. זה מסר שאומר לכל ניצולי השואה ובני משפחתם שיש להתעלם מהעבר ולהתקדם לעתיד. זו טעות. אתה לא יכול לעשות את זה. אתה לא יכול לקבור את העבר. זה נורמלי שאתה רוצה להמשיך קדימה, אבל בשביל לבנות בית אתה צריך יסודות, אתה לא יכול לבנות בית בלי היסודות".

"כל המדינות האחרות המשיכו הלאה, אבל התמודדו עם העבר ודאגו לפיצוי, אולי פיצוי חלקי ולא שלם, אבל הן הכירו בכך שהיו אנשים שאיבדו את רכושם ועסקיהם בשואה, אנשים שאיבדו את הבית שחייהם היו קשורים אליו. המדינות הללו נתנו פיצוי מסוים, אבל אף מדינה לא אמרה שהיא תתעלם מהעבר ותמשיך לעבר העתיד, רק פולין”.

פולין עשויה להצליח בכך?
“זה לא יעבוד כי אנשים לא יוותרו. לא ניצולי השואה, לא הילדים שלהם, לא הארגונים היהודיים והארגונים הלא יהודיים וגם לא הממשלות. פולין מנסה לבנות מדינה ללא יסוד, ואנחנו לא ניתן לה לעשות את זה. עצם זה שהחוק עבר זה מביש ומאכזב. אני חושב שזה צעד לאחור של פולין, ואני חושב שזה עצוב מאוד שבשנת 2021 פולין, במקום להתקדם ולהתייחס להיסטוריה שלה, נעה לאחור”.

מה חשבת על התנהלות ממשלת ישראל בנושא?
“הממשלה הישראלית נקטה עמדה חזקה מאוד בצורה משמעותית, חשובה ונכונה. אנחנו כל כך מעריכים את נקיטת העמדה של הממשלה הישראלית. גם הממשל האמריקאי נקט עמדה חשובה בנושא, מזכיר המדינה בעצמו התבטא פומבית בבעיה הזו. הרי זה נושא עמוק מאוד, זה לא עניין טכני. זה נוגע לקשר של אנשים עם העבר שלהם". 

"יש אנשים עם היסטוריה בת מאות שנים בפולין, ויש להם קשר חזק ואמוציונלי לרכוש שלהם ולבתים שלהם בפולין. זה חשוב לא רק לניצולים ולארגונים של ניצולי שואה, אלא גם לממשלות שנוקטות עמדה כל כך חזקה. זה חשוב להוגנות, לצדק ולהיסטוריה”, הוסיף.

יאיר לפיד (צילום: מרק ישראל סלם)
יאיר לפיד (צילום: מרק ישראל סלם)


לנוכח המשברים הקודמים עם פולין בנושא, מה עמדתך לגבי ניסיונה של ממשלת פולין לצמצם את האחריות שלה בנוגע לשואה?
“יש תפיסה מסוימת ומעוותת שפולין אימצה. התפיסה הזו אומרת שפולין הייתה רק קורבן של הנאצים, ואנחנו יודעים שההיסטוריה הרבה יותר מורכבת מזה. זה נכון שפולין הייתה קורבן של הנאצים, אין שום ספק בכך, הנאצים עשו לפולנים דברים מזוויעים, אבל ההיסטוריה היא לא שחור ולבן בלבד, ההיסטוריה מסובכת, ואתה לא יכול לכתוב את ההיסטוריה מחדש. אתה לא יכול לטעון שפולין הייתה רק קורבן וזהו". 

"הממשלה הפולנית טוענת שהיא לא תיקח אחריות על מה שהנאצים עשו, אבל חוק הרכוש לא קשור רק למה שהנאצים עשו; הוא קשור גם לרכוש שנלקח על ידי השלטון הקומוניסטי בפולין אחרי המלחמה, רכוש שנלקח מיהודים ומלא יהודים. כיום פולין היא גם המדינה היחידה באיחוד האירופי שאין לה חוק להחזר או פיצוי על רכוש שנגזל במהלך השואה”, הוסיף.

לדברי טיילור, גם רבים מתושבי פולין עצמה, בהם גם לא יהודים, מתנגדים לחוק החדש. “שוחחתי עם אנשים רבים שאני מכיר בפולין, והם אומרים שהממשלה היום פוגעת בדמוקרטיה, בליברליזם ובתקשורת החופשית. רק לאחרונה נסגרו בפולין שני ערוצי טלוויזיה כי הם ביקרו את השלטון”, הוא אומר.


משפחה של חייטים


ארגון איל”ר הוקם בשנת 1993 בתיאום עם ממשלת ישראל. לטיילור עצמו יש זיקה אישית לנושא כמי ששורשי משפחתו טמונים בפולין. “סבי הגיע מעיירה יהודית קטנה באזור ביאליסטוק, אבל לא היה למשפחתי רכוש משלה, המשפחה הייתה ענייה מדי בשביל זה”, הוא מספר.

“היינו משפחה של חייטים, ובמקור השם שלנו הוא ‘חייט’. היה בית כנסת שבו משפחתי נהגה להתפלל, והוא נשרף על ידי הנאצים בשואה והפך אחרי זה לבית קברות. לימים ביקרתי שם עם אבא שלי, אחותי ובתי. אין לי פה אינטרס כלכלי, אבל יש לי קשר רגשי. אחרי השואה המשפחה שלי עברה לאירלנד, ובהמשך אני עברתי לניו יורק”.

שוחחת עם ניצולי שואה מאז שהחוק אושר?
“כן, הם היו כל כך עצובים ומאוכזבים, אך לא נכנעו או ויתרו. זה מאבק שהם מנהלים במשך הרבה שנים. הם ראו חוקים באים והולכים ויודעים שזה לא חוק שהממשלה הפולנית תצליח ליישם בקלות. רבים מהניצולים אמרו לי: ‘הפתרון לתסבוכת הזו אולי לא יבוא בעודנו בחיים, אבל הילדים והנכדים שלנו יזכו לראות את הצדק יוצא לאור בשבילנו ובשביל ההיסטוריה המשפחתית שלנו’".

"זה לא העניין של הכסף, אלא יותר עניין רגשי־אישי־משפחתי. הקשר הרגשי הזה לשטח שהיה שייך למשפחתם מאות שנים ונלקח מהם בשואה – הוא מה שמניע אותם להילחם על הנושא”, ציין.


מה הצעד הבא שלכם במאבק?
“אני באמת לא יודע, אבל אני כן יודע שברגע שאתה לוקח מבן אדם רכוש ובית, אתה צריך לדעת שהנושא הזה לא נגמר. שום חוק טכני פולני לא יכול למחוק זאת. גם חברות הנדל”ן שיבואו לעשות עסקים בפולין, יצטרכו להבין שהרכוש הזה שייך לאנשים ונלקח מהם ללא רשות, שהרכוש הזה לא שייך לפולנים, והזכויות של בעלי הרכוש המקוריים לא ייעלמו, לא מוסרית ולא מבחינות אחרות. המעשה הבוטה של הפרלמנט הפולני מותיר בספק את עתיד היחסים של חלק מהעולם עם פולין".

"כואב לי להגיד את זה, אבל אני חושב שהגיע הזמן שהקהילה היהודית הבינלאומית תעריך מחדש את מערכת היחסים שלה עם ממשלה שמתנהגת בקשיחות ומחקה את המסורות הגרועות ביותר בהיסטוריה הפולנית. מאחר שהשכנוע המוסרי בבירור לא היה יעיל, אולי הגיע הזמן להתייחס לפולין באופן אחר”, סיכם.