בנט טס לארצות הברית, אשתו לא איתו, הטיסה ארוכה. יש לו הרבה זמן לחשוב. לאט־לאט הוא יכול להיזכר מיהו. לאט־לאט הוא יכול להשתחרר מהעיוות של האידיאולוגיה של עצמו מאז שהוא יושב בתוך הממשלה עם מרצ, רע”ם, האמא הטרייה (מזל טוב) מרב מיכאלי והמפלגה הגדולה ביותר בממשלתו, זו של לפיד.
הופ, קפיצה חזקה של המטוס בכיס אוויר תטלטל אותו, מוחו יצטלל פתאום, והוא יאמר לעצמו: “משהו סידר לי את הראש. נזכרתי מי אני. הם חשבו שהם דחפו לי בצק מתוק לפה, ואז עוד הכניסו את כולי לתוך העוגה וערבבו עד שדוללתי שם בפנים, ועוד הוסיפו קרם מלמעלה, וככה נעלמתי לגמרי ונספגתי בתוך מרצ, העבודה, גנץ ורע”ם עד שלא נודע שבאתי אל קרבם, ואני חלק מעוגה על פי טעמם. לא”.
הלוואי שבטיסה בנט ייזכר פתאום שהוא ראש מפלגה ששמה “ימינה”. ראש ממשלה שהבטיח לקחת את הממשלה עשר מעלות ימינה. הוא ייזכר שהוא היה יו”ר מועצת יהודה ושומרון. הייתי בסיירת מטכ”ל, הוא יאמר לעצמו ויאזור עוז.
“כבוד נשיא ארצות הברית הנסוגה”, הוא יבין פתאום את מה שעליו לומר לביידן. במחשבה שנייה הוא יחליט להוריד את התזכורת לנסיגה. אבל דבר אחד הוא לא יוריד ולא ישנה. “כבוד הנשיא ביידן”, יאמר בוודאי בנט, “עליך לסייע לי להגדיל ולהגביר את ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. אנחנו ממשיכים לייפות את העולם ולבנות יישובים פורחים בהרי מולדתנו. אני בטוח שתשמח לעמוד לצד ישראל בבנייה הזו. אני דורש בשם עם ישראל בן
ה־4,000 שנות היסטוריה שתכריז שליהודים מותר לשבת במולדתם, וכי זכות זו חוקית ומובנת אינטואיטיבית לכל אדם הגון. אנשים בישראל טוענים שאני לא מסוגל להביא שום הישג. תמיכה בהתנחלויות מצדך, הנשיא ביידן, היא ההישג שאני רוצה להביא לעמי מפגישתנו זו, ואני בטוח שאתה מבין עכשיו, אחרי נפילת אפגניסטן, עד כמה הצהרה כזו חשובה גם לדימוי של ארצות הברית. בשנה הבאה אשמח שתגיע לביקור בישראל, ואז תוכל לגזור סרט ביישוב חדש על שמך במולדת העתיקה של היהודים ביהודה או בשומרון.
אם אתה חושש שהקמת יישוב על שמך ביהודה ושומרון עלולה לעורר עליך את זעם היהודים בארצות הברית, אוכל להבין זאת. אם כי אולי תוכל כך לזכות באהדת האוונגליסטים, אבל לא אכנס לפוליטיקה פנימית בארצות הברית. לא קל לתמרן בין היהודים האמריקאים שעוינים את ישראל לבין הנוצרים האמריקאים שאוהבים את ישראל. אני לא מקנא בך. אני מנהיג מדינה שבה רוב היהודים דווקא תומכים בישראל. הם לא בחרו בי, אומנם, אבל הם אוהדים את ישראל. ועוד דבר, אני מצפה ממך להפעיל את השפעת ארצות הברית על מדינות נוספות - להעביר את השגרירות שלהן לירושלים.
הנשיא שקדם לך, ואולי יחזור אחריך, ואשר אני יודע שאסור לי להזכיר את שמו למרות שעל פי הנימוס הייתי צריך לומר לו תודה בהזדמנות זו, אבל לא אעשה זאת, אל תדאג - עשה רבות למען ישראל. אני סמוך ובטוח שאתה טוב יותר ממנו, ולכן תעשה יותר".
יכול להיות שבעת הטיסה ייזכר בנט שהוא חייב למנוע מדינה פלסטינית בביקור הזה בארצות הברית. כמו שכותב שנים רבות כל שבוע הסופר אהוד בן עזר בכתב העת האינטרנטי שלו: “למדינה פלסטינית מפורזת לעולם לא יסכימו הפלסטינים, למדינה פלסטינית מזוינת לעולם לא תסכים ישראל”.
אני מאמין שבנט שחזר לעצמו יאמר לביידן: “לנוכח מה שרואים בלבנון, בעזה וגם באפגניסטן, ברור שכוחות אלימים ישתלטו על שטחים שנפנה. קרי ניסה לשכנע את נתניהו שזה לא יקרה, ונתניהו עצר אותו מיד, ואם אתה חושב, ביידן, שתפסת פראייר עכשיו, אתה טועה. אני מניח שהעבירו לך פרופיל שלי על סמך ההתנהגות האחרונה שלי ועל סמך מה ששרה הייתה אומרת עליי. כל זה לא נכון. בפנימיותי אני עשוי מחומר עמיד הרבה יותר, ובטיסה הארוכה לוושינגטון תפסתי את הראש שלי בידיים ואמרתי לעצמי: מה קרה לך, בנט? תחזור לעצמך. וחזרתי”.
אני חושד שהוא לא יגיד את כל זה וישכח לחלוטין מיהו. ישכח את יהודה ושומרון והעתיד הישראלי ועשר המעלות ימינה. הוא יגיד: “וואו כמה אני מתרגש. וואו, אני ונשיא ארצות הברית בצילום. אולי אשכנע אותו להזמין אותי לנאום בקונגרס בביקור הבא. אני אראה לביבי מה זה מחיאות כפיים. אראה לח"כ ביבי למי יקומו יותר פעמים”.