מקְלוּבֶּה (אורז עם ירקות), מחאשִׁי (קדירת ממולאים צבעונית) ומַלְפוּף (כרוב ממולא) הם רק חלק קטן ממנות האורז הפופולריות בכל מטבח ערבי. הפסטה, איכשהו, הפכה לשחקן משני.
פסטה ארביאטה, הנחשבת לפסטה הערבית (קיבלה את שמה מהמילה האיטלקית "אראביאטו", המיתרגמת כ"כועסת"), היא בעלת טעם חד מאוד ואקספרסיבי, ועדיין היא נחשבת לשולית במטבח הערבי.
והנה, במסעדת "איטליאנו דה לה קוסטה" בחיפה מצאנו תפריט שמשלב מנות איטלקיות מסורתיות עם מנות ערביות, ואיכשהו, הן מסתדרות נפלא יחד. סלט טאבולה נהדר מצד אחד, ארנצ'יני מהצד האחר. הניוקי האיטלקי מכיל גם זעפרן (שעיקר גידולו באיראן), ובפנזרוטי (כיסני ריקוטה) מצאנו תרד טורקי.
זו קודם כל מסעדה איטלקית, אותנטית, מסורתית – הרבה לפני שהיא ערבית. נכון שהבעלים, ההנהלה והעובדים הם דוברי ערבית, אבל הרוח השורה פה מעל היא איטלקית. על מנת להוכיח זאת נכנסנו, לבקשתנו, אל אחורי הקלעים במטבח עצמו. חומרי הגלם, ברובם, אינם ישראליים. הקמח מיובא מאיטליה, וכמוהו גם רוטב העגבניות. המטרה היא להגיש מנות איטלקיות אמיתיות.
הפנזרוטי הוא מאכל רחוב שמקורו בנאפולי. זהו כיסן בצק, ממולא במלית מתוקה או מלוחה ומטוגן בשמן עמוק. בזמן הטיגון הכיסנים מתנפחים ומקבלים בטן קטנה – "פנצ'ה" באיטלקית, ומכאן נגזר שמם. כאן הם שמנמנים, נראים יותר כמו סמבוסק, ממולאים בתרד, ולצדם צלוחית עם צזיקי יווני מצוין.
איזה יופי של מנה, פריכה, נעימה, אהבנו (41 שקלים). סלט הפנצלנה מוגש כאן ביי דה בוק, עם קרעי פוקאצ'ה ומוצרלה טרייה. הוא נטול טוויסטים, והטריות זועקת ממנו (57 שקלים). הראשונה הטובה ביותר היא קרפצ'יו חציל – חציל על אש גלויה, מקושט בצורה עדינה ובעל פרזנטציה יפהפייה – שעליו מצאנו לבנה(!), שום קונפי וצ'ילי חריף (57 שקלים).
גם מהמנה העיקרית התרשמנו: ספצטינו הוא תבשיל בקר איטלקי, כאן הוא מוכן מבשר עגל רך שעבר בישול ארוך, לצד בצלי שאלוט, ציר ירקות ויין אדום. באופן מפתיע, גם מחירו לא בשמיים (88 שקלים). הוא אולי מתאים יותר לסתיו, אבל המזגן כאן כל כך נעים, שהוא ישתלב גם בימים אלה.
ועוד לא הזכרנו את הנוף: למסעדה חלונות זכוכית גבוהים, הצופים לנוף המרהיב של המפרץ, ומטבח פתוח, כך שהסועדים יכולים לצפות בהכנת הפסטות ובטאבון האבן הענק שבמרכזו, שממנו יוצאות הפיצות ושאר המאפים. בואו לבקר
"איטליאנו דה לה קוסטה", העלייה השנייה 96, חיפה, 04־6601011
(לא כשר)
מסורת עם טוויסט
“שטרודל", המסעדה הוותיקה במושבה הגרמנית, מגישה מנות ערביות אותנטיות מבלי להתייפייף, ומנגד היא כן מצליחה לחדש ולרגש
“הבחורה הזו לא מיועדת לך, יא מרזוק” – כתוב בערבית על הטאבון העומד במרכז מסעדת “שטרודל” החיפאית. זר כנראה לא יבין זאת – הן בגלל השפה, הן בגלל ההומור הפנימי. על אותו משקל, אם תתקילו ערבי במשפט “יאצק נופל וקם”, כנראה תזכו לפרצוף חמוץ.
“שטרודל”, המסעדה הוותיקה במושבה הגרמנית, למרגלות הגנים הבהאים, נחשבת למסעדת תיירים. לפעמים, מתברר, זה לא רע, בייחוד כאשר מדובר בתיירים יהודים, מפני שהמסעדה מגישה מנות ערביות אותנטיות מבלי להתייפייף, ומנגד היא כן מצליחה לחדש ולרגש.
החציל הזה עילף אותנו: באבא גנוש עם חציל שרוף, טחינה היונה, סילאן וכדורי לבנה (44 שקלים). כל אלה כאילו הפכו את החציל לבעל טעם עדין מאוד, כזה שגם ילדים שמעולם לא טעמו חציל לא יסרבו לביס נוסף ממנו.
ניסינו גם שני סלטים: גבינת השנקליש הסורית מוכנת כאן בעבודת יד, ומוגשת על מצע עגבניות ו – הפתעה – פריקה (64 שקלים); וגבינת ג’יבנה, גבינה ערבית לבנה, חצי קשה ומלוחה, המזכירה במרקמה ובטעמה חלומי או ברינזה, אך מעודנת, מוגשת עם ירקות טריים ושקדים (67 שקלים). שתי המנות הוכנו במקום ומתובלות ביד אמן.
המנות נדיבות ועשירות, ולא בטוח שיהיה לכם מקום למנה עיקרית. אם גם אתם במצב הזה, לכו על האופציה הבאה: מיני עראיס – שבע יחידות של מיני־פיתות ממולאות בבשר טלה עשוי במדויק, ומוגשות בפרזנטציה יפהפייה, כאשר במרכז המגש צלוחית של טחינה עמבה צהבהבה שמכניסה עוד עקצוץ מפתיע למנה (68 שקלים).
“שטרודל” ניזוקה במהומות האחרונות. זה היה נדמה כמו מקום שלא נחזור אליו במשך תקופה ארוכה, אבל המציאות הישראלית המורכבת והזיכרון הקצר שלנו שכנעו אותנו להגיע. ויודעים מה? אנחנו שמחים שבאנו.
“שטרודל", שדרות בן גוריון 39 (המושבה הגרמנית) חיפה,