קצת קשה להבין מה קורה מתוך בלגן הכותרות, אבל החדשות הטובות הן שיש בלימה מסוימת ברמת התחלואה, ובעיקר במספר החולים קשה. בנוסף, מבצע החיסונים מתקדם יפה, וכשני מיליון ישראלים קיבלו את החיסון השלישי, שהוא הכלי הטוב ביותר לעצירת התחלואה בקהילה.

אבל יש גם חדשות רעות, או לפחות כאלה שמאיימות לשנות את התמונה: בעוד יומיים נפתחת שנת הלימודים. כמעט שני מיליון תלמידות ותלמידים ינהרו למערכת החינוך ויצטופפו בכיתות, ורובם אינם מחוסנים. לא צריך להיות אפידמיולוג או פרופסור למתמטיקה כדי להבין מה עומד לקרות בשבועות הקרובים.

למרות זאת, כמעט מדי ערב מתקיימות הופעות קיץ צפופות עם קהל של אלפי אנשים, ובין שמדובר בחלל סגור או פתוח - קשה לטעון ששומרים שם על מרחק של שני מטרים ומקפידים על הכללים. התו הירוק שדרוש לכניסה הוא סוג של כסת״ח, משום שאפקט החיסונים הולך ופוחת. אומנם מרבית החולים קשה הם כאלה שלא התחסנו כלל, אבל לא מעט מהם התחסנו פעמיים, ופשוט עברו מאז כמה חודשים טובים.

אז עם כל הכבוד לרצון המובן לחיות לצד הקורונה, לאפשר לעסקים ולאמנים להרוויח את לחמם ולהימנע מסגרים, דרוש קצת יותר היגיון פנימי בהחלטות. חלק מההנחיות נראות לגמרי הזויות, במיוחד נוכח הידיעה שאנחנו לפני תחילת שנת הלימודים ולפני התקהלויות החגים.

לפני הכל, דרושים סדרי עדיפויות. מה יותר חשוב, החינוך או הופעות ענק ללא מסיכות? החינוך, מן הסתם, נמצא בראש סדרי העדיפויות הלאומיים, ולא רק בגלל החמלה כלפי הילדים ובני הנוער הלומי הקורונה והסגרים. מיליוני הורים צריכים ביטחון במסגרות הלימודים כדי שיוכלו ללכת לעבודה בבוקר, וכדי שהמשק יוכל להמשיך לתפקד.

שנית, גם בכל מה שקשור בתרבות, האופציות לפעולה הן לא בינאריות. לא מדובר בהחלטה בין ״לפתוח״ או ״לסגור״. אם לכולם ברור שלא יהיה סגר, ההחלטה הדרושה היא לגבי הגבלת התקהלויות בהינתן שהמשק ממשיך לתפקד. אם מאפשרים התקהלות, ההגבלות צריכות להיות מחמירות יותר. לא רק תו ירוק, אלא חיסון שלישי, או בדיקת קורונה בתוקף, ובנוסף חובת עטיית מסיכות לכולם. זה אומנם מסרבל את התהליך, ואומנם פחות כיף לרקוד בהופעה עם מסיכה, אבל זה ממש לא סוף העולם.

הממשלה החדשה לקחה סיכון מחושב. היא הסתכלה מצד אחד על הגירעון העצום שהותירו שנה וחצי של חל״ת, ומהצד השני על הקורונה שלא באמת נגמרה כפי שקיווינו. היא בחרה להשאיר את המשק פתוח, לאפשר הדבקה מסוימת ולהשיג רגיעה של ההתפרצות הנוכחית באמצעות חיסון שלישי. להחלטה הזו יש היגיון, אבל צריך לעזור לה להצליח ולהתייחס למספרים.

התחלואה הקשה לא בנסיקה, אבל בתי החולים מדווחים על עומס עצום. שיעור החיוביים מקרב הבדיקות הוא הגבוה מאז פברואר. עוד לא ניצחנו את הגל הנוכחי, ואין לנו את הפריווילגיה להסתכן. מצבנו גבולי.

המסקנה היא שגם אם קיימת בלימה כרגע, צריך להגביל התקהלויות אחרות למען ההתקהלות הגדולה והחשובה מכולן: בתי הספר. אין ברירה אלא לאזן, וכדאי לפעול עכשיו, כי בעוד יומיים מגיע 1 בספטמבר.