אני לא חושב שקיים אלבום ישראלי שהסאונד שלו מושמץ יותר מאשר "חתונה לבנה". למעשה, אני משוכנע שאין כל יצירה מקומית אחרת שהסאונד שלה זכה לכל כך הרבה דיונים ועניין, ולא רק בקרב עכברי אולפנים. הדעה הרווחת היא שהצליל ה"בומבסטי" של "חתונה לבנה" גרם נזק גדול לשירים. לא מעט אנשים משתמשים אפילו במונחים של טרגדיה, כדי לשרטט את מה שהם רואים כמפגע קולי. ומאשימים את לואי להב וירוסלב יעקובוביץ' בשלל נאצות, בעיקר מאזורי המגלומניה, כדי לנסות לנמק את הפיגוע - לא פחות - שערכו בשירים של שלום. שלא לדבר על כמות הפנטזיות - המוקלטות והתיאורטיות - בנושא "כמה נפלא האלבום יכול היה להישמע אילו".

אבל אני אוהב שם כל פעמון מצלצל (ומוכפל פי אלף). כל מקהלה נשית מנופחת וכל צבע מתוך אלף גוני הצרידות החדשה של שלום חנוך. אוהב ברמה הפשוטה, של טעם, אבל גם במובן הקונספטואלי. כי "חתונה לבנה" היה חייב להיות בומבסטי וגדול מהחיים. זה אלבום של שחרור, של פריצת שער הברזל. של להמציא מחדש את שלום מהקיבוץ, מהקורקינט של טיול ליפו. ולא פחות חשוב - של לספר בצלילים את סיפור השבר המשפחתי שלו. והאופן הכי הולם ואפקטיבי להעביר את השבר הזה היה הרעשה ארטילרית. זה לא היה אמור להיות נעים או נחמד. להפך. כמו במילות השיר "זה לא נוח", שנכתב בדיעבד על התגובות הקשות ל"חתונה לבנה", "זה נפל כמו פצצה וגרם לאסון, הוא ודאי לא מצא את הזמן הנכון". אבל הדי הפצצה הזו יצרו את המפץ הגדול של שלום ושל הרוק הישראלי כולו.

צריך כמובן לערוך פה הפרדה בין שני מונחי מפתח, הפקה מוזיקלית ומיקס. ההפקה המוזיקלית היא בעצם הבימוי של השיר. היא קובעת אילו כלים ואפקטים ילוו את השירה, איך תישמע השירה עצמה ובאופן כללי - מה יהיה האופי של השיר. במיקס כבר לוקחים את כל הערוצים המוקלטים ומטפלים בהם באופן מאוד טכני ומפורט כדי לעצב את הצליל הסופי. המאזין ההדיוט לא יזהה את תהליכי המיקס אבל ירגיש היטב את התוצאה. עד כמה הצליל חם או אגרסיבי. עד כמה השירה מודגשת או נבלעת בתוך העושר הכלי וגו'. במובן הזה, ב"חתונה לבנה" הלכו כנראה קונסולה אחת רחוק מדי.

לואי להב עצמו ביטא לא פעם את רצונו למקסס מחדש את האלבום, אם יימצאו ההקלטות המקוריות. וגם כאן אני אומר - אפילו אם מדובר בטעות, זו הייתה טעות מבורכת. היה צורך בפצצת הרעש הכנראה לא ממוקססת היטב הזו ולכן גם לא נעימה לאוזן, כדי לייצר את גלי ההדף האדירים של "חתונה לבנה" ולגאול את שלום - ואת כולנו - מ"המידות הטובות". ומה"כמו שצריך". בדיוק אותו שחרור שהוא ייחל לו ב"שחרר אותי", אחד מהמניפסטים המרכזיים של האלבום: "אל תגיד לי מה טוב, אל תגיד לי מה רע. אל תגיד לי מי אני, אלוהים יש או אין ברירה".