המכונית החשמלית הראשונה אי־פעם של מותג מאזדה היא MX30 EV, מכונית פנאי קומפקטית חשמלית לחלוטין. והיא מגיעה לארץ לא דרך היבואן הרשמי דלק מוטורס, כי אם ביבוא מקביל, דרך חברת הליסינג הבוטיקית גזפרו. גזפרו מספקת ללקוחות פתרונות מימון לרכישת רכב, וכן מייבאת לארץ בכמויות קטנות דגמי בנזין מוכרים, דגמים היברידיים נטענים או חשמליים ייחודיים, ובעיקר מחפשת בפינצטה דגמים שעוד לא הגיעו לארץ, שהנהג הישראלי חפץ בהם. כמו במקרה הזה: גזפרו מבינה שזו תקופה של פריחת הרכב החשמלי, והראשונה לייבא לארץ את המאזדה MX30 EV, שנכון לעכשיו, לא ברור אם היבואן הרשמי ייבא אותה.
בל נשכח שיבואן מקביל בדרך כלל קטן מזה הרשמי, מייבא כמות מכוניות מצומצמת בהרבה, והשיקולים הכלכליים שלו שונים מאוד. יבואן מקביל מזמין בין עשרות למאות מכוניות, בטח לא אלפים, ולכן היצרן יכול להבטיח לספק לו את הכמות שירצה, ויש עוד שיקולים כאלה ואחרים.
זוכרים את בעיות החוסרים בשבבים, ובעיות אספקת כלי הרכב בכל העולם? כל היבואנים והיצרנים סובלים מזה. יבואני הרכב המקביל זוכים עכשיו לעניין רב, בזכות מלאי המכוניות הקיים שלהם, והיכולת “לדוג" ולייבא רכבים או דגמים מעניינים וייחודיים בכמות קטנה, לשמחת הרוכשים.
מאזדה MX30 החשמלית היא עוד מכונית שמגיעה לארץ בתקופה הרותחת הזו, של מהפכת הרכב החשמלי. כל מכונית חשמלית שמגיעה לארץ זוכה להמון עניין, מהגדולה ועד השולית ביותר, ובכלל יש ציפייה רבה לקראת הגעתן של המכוניות הירוקות האלה, המשנות את פני תחום הרכב. כולן עומדות בבחינה מדוקדקת מול מכוניות חשמליות אחרות, לרוב, בלי קשר לקטגוריות שבהן הן ממוצבות, וזה תמיד איכשהו נגמר בצמד המילים הלעוס, “עדיף טסלה".
אני שמחה על בואה של המאזדה MX30 החשמלית. אנחנו מתלוננים על חוסר במגוון כלי הרכב והדגמים שמגיעים לארץ, והנה מגיעה מכונית שלא דומה לאף אחת. השימוש שלה, המראה שלה, כל כולה ייחודית, ועדיין מנסים לצמצם אותה לכדי שלוש תוויות: “מאזדה חשמלית", “טווח מצומצם" ו"תג מחיר גבוה".
הרבה זמן לא ראיתי רכב עם עיצוב כל כך יפה. הוא נאה ומושך מכל זווית, בעיקר הפנסים העגולים המפוסלים למשעי שלו מאחור. אנחנו לרוב נרכוש רכב שאנחנו אוהבים להביט בו, אולי גם לבהות בו. MX30 היא מכונית לבהות בה, ליהנות מהצורה שלה. צורה שכמעט זהה לחלוטין לגרסת הבנזין של הדגם. מי שמכיר מכוניות חשמליות יודע שהחזית שלהן מסגירה אותן, לרוב בגלל כיסוי פלסטיק אטום, ולרוב כעור, שמכסה אותה. הגריל של המאזדה נראה כמעט כמו דגם הבנזין, מעוצב יפה, עם סמל מאזדה גדול במרכז. זה מוסיף לה נקודות למראה החיצוני.
לצורה הייחודית והנאה של הרכב "מצטרפות" הדלתות ההפוכות, "דלתות התאבדות", כמו במכוניות מהעבר. מדובר בדלתות שבכלל לקוחות ממרכב של עגלות סוסים. הן מחוברות לציר האחורי של הרכב, ולא לקדמי, וזכו לכינוי הנוראי בשל הסיכון שייפתחו בדרך והנוסעים מאחור ייפלו. בימינו, כמובן, זה לא יקרה. הדלתות האלה לא מוסיפות נוחות ליציאה מהרכב. לחלוטין גימיק.
בתא הנהג והנוסעים של הרכב יש שימוש בחומרים ממוחזרים בצורה חכמה וחיננית. עיצוב התא כל כך מיוחד, נאה ומלבב (נשבעת שאין מילה מתאימה אחרת), וכולל ריפודי בד מחוספס מעט אבל יפה לעין, בצבע אפור, המשולבים בעור בהיר מלאכותי. בין לבין יש דיפוני עור כהה, וגם משטחים קטנים עם גימורים משעם.
לפני הטכנולוגיה, מילה על מקומות האחסון ברכב. אין הרבה כאלה, לפחות לא תאים מיוחדים. תא האחסון הכי שימושי נמצא מתחת למשענת היד לנהג, שזזה לשמחתי. לצדה, מקום לשתי כוסות או בקבוקים, ותא אחסון אחד התפספס לגמרי, בשל מיקומו מתחת לקונסולה בתא הנהג. מגיעים אליו רק אם ממש מתכופפים. בסמוך לו שתי כניסות USB חשובות לטעינה שחבויות לחלוטין. אם היה פד טעינה אלחוטי לנייד, זה היה פחות קריטי, אבל אין.
מול הנהג לוח שעונים נאה עם המון אינפורמציה, כמו חום מנוע, מד סוללה, מד מהירות, טווח סוללה, מד "אנרגיה", שמציג מתי בנסיעה מאחזרים אנרגיה (בבלימות כמובן), ומתי הרכב מוציא אנרגיה. לא בטוחה שצריך את כל המדדים האלה מול העיניים, אבל איכשהו כל אלה מתחברים לכדי לוח שעונים אסתטי מול העיניים. מעל לוח המחוונים, תצוגה עילית צבעונית בשמשה הקדמית.
מסך המולטימדיה במרכז התא, בגודל שמונה אינץ', כולל ממשק מאזדה קונקט, באנגלית בלבד. המולטימדיה כוללת מערכת שמע עם שמונה רמקולים, וקישוריות מלאה לנייד. מתחתיו, “מסך בהפתעה": עוד מסך, בגודל שבעה אינץ', שכל כולו מיועד לכיוון בקרת האקלים. אני לא בטוחה שזה הדבר הכי הגיוני לעשות, אבל זה מה שזה. וכן, קיומו של המסך בסמוך מאוד לידית ההילוכים, מגבילה את הגישה של הנהג למתגי השליטה של המזגן ולמסך. במקרה הזה יצא למאזדה ייחודי מדי. כך או כך המזגן עובד מצוין, ומצנן מהר גם את תא הנוסעים, שלהם אין פתחי אוורור מאחור.
השליטה במערכת המולטימדיה נעשית על ידי חוגה ומספר מתגים בולטים סביבה. התפעול די ברור, לא במאה אחוז אינטואיטיבי. לפרקים, הייתי צריכה ללחוץ על מספר לחצנים, ולשחק עם החוגה, עד שהבנתי איך מגיעים לעוד תחנות רדיו, או איך עוברים מהרדיו למקור שמע אחר.
אני במושב הנהג, מכוונת אותו קדימה ומעלה, ונעצרת באמצע. זהו, אין לי יותר למעלה. גובהי 1.67 מ', פלוס־מינוס, ואין לי מספיק שדה ראייה לפנים. ההגה גדול ומעוצב, נוח לאחוז בו, ולנהוג איתו, ועליו מתגים מעוצבים יפה גם כן, ונוחים להפעלה. מעליי תאורה לבנה נעימה, מקום למשקפיים וידית אחיזה. סאן־רוף בגג אין, ודי בצדק. חלון שמש מקפיץ את מחיר הרכב בלפחות 15 אלף שקל (כמו גם פתיחה חשמלית לתא המטען, זה נחוץ, אך מעלה את המחיר). עצם הכדאיות של הבאת רכב כזה במחיר של מעל 200 אלף שקל נפגמת, עד לא כלכלית או כדאית. אז נחיה בלי סאן־רוף.
הנסיעה במאזדה MX30 החשמלית מהנה וטובה. ההאצות בה, גם אם לא פסיכיות, מספיק מהנות ומהירות לתחושה. אין מצבי נהיגה, הייתי שמחה אילו היו. כן יש שיפטרים מאחורי ההגה, ששולטים על הבלימה הרגנרטיבית, הטובה והיעילה. יעילה במובן הזה, שחוסכת מהנהג/ת את הצורך בלחיצה על הבלמים במשך הנסיעה. גם נוח לנהוג בה, היא משככת מספיק את הדרך, ורעשי רוח ודרך כמעט לא נכנסים פנימה. רעשי מנוע דווקא כן. כן, קראתם טוב, רעשי מנוע, חשמלי כמובן, נוכחים בכל לחיצה. זהו רעש מתכתי ואחר. אם נהגתם ברכב חשמלי, אתם בוודאי יודעים מהו. במאזדה הרעש נוכח, יותר מאשר בכלי רכב חשמליים אחרים שבהם נהגתי. האם זה חיסרון או יתרון? הדעות חלוקות. יש נהגים שישמחו לקבל פידבק כלשהו מהמנוע, גם אם מדובר בצלילים חשמליים.
עוד צלילים תשמעו ממערכות הבטיחות היעילות, כמו מערכת הסיוע לשמירה על נתיב, מערכת זיהוי הרכב בשטח מת, וישנם גם צלילי האיתות האלגנטיים והנעימים לאוזן. גם על זה המהנדסים חשבו. שלל מערכות הבטיחות המתקדמות ברכב מביאות אותו לציון בטיחות ישראלי מרבי של 8 מתוך 8.
טווח הנסיעה החשמלי במאזדה MX30 הוא 190־200 קילומטר ריאליים. באחת הנסיעות שעשיתי, מביתי שבאזור השרון ליישוב במרחק של 32 קילומטר ממני, "הצלחתי", בעזרת נהיגה מתונה, ומהירות בינעירונית חוקית, להשתמש ב־16 ק"מ בלבד של הטווח החשמלי, וכך גם היה בדרך חזרה. חייבים לזקוף זאת לזכות ה־MX30. היא מצליחה לשמור על הטווח ביעילות, גם במשקל לא נמוך של מעל 1,700 ק"ג. הנתונים ודאי היו שונים, אילו היו מטמיעים בה סוללה גדולה יותר. זה כמובן היה אחד מהשיקולים המרכזיים של היצרנית בבחירת הסוללה היחסית קטנה הזו.
אני שמחה על הגעת רכב פנאי חשמלי כמו זה שמאזדה ייצרה, גם אם הטווח החשמלי שלו מצומצם. הוא רכב מיוחד, מעוצב יפה, ומסובב ראשים. הוא פרקטי יותר לזוג או ליחיד, או אם אתם ממש רוצים בו, ובעניין של הדלתות ההפוכות, אז גם זוג עם שני ילדים ישבו בריווח ובנוחות. אתם יכולים לנסוע בו גם לערים מרוחקות יותר, בסופי שבוע, ולטיולים, אבל חייבים לתכנן עצירות טעינה בדרך, או בחזרה הביתה.
השורה התחתונה: מאזדה MX30 בגרסה החשמלית הוא רכב פנאי עירוני המתאים לנהגים שנוסעים עד 150 ק"מ ביום. הוא מיועד לנהגים ונהגות שמעריכים את העיצוב מבחוץ ואת האסתטיות מבפנים, שאוהבים את הייחודיות, ומעריכים את נתוני הבטיחות. גימיק, לא גימיק, טווח מצומצם או לא, כלי רכב כמו מאזדה MX30 EV מכניסים טעם, צבע ועניין לשוק הרכב הישראלי, וחובבי רכב ובכלל צריכים לברך על זה. אני כן.
מחיר: 174,900 ש"ח
חדשות ואירועים
עופר אבניר, יבואנית סוזוקי אופנועים בישראל, תחל בשיווק הדור החדש של דגם ההיאבוסה 2021. להיאבוסה החדש (בתמונה למטה) שלדה חדשה וקלה יותר, עיצוב חדש, וגרסת מנוע (1,340 סמ"ק) החזקה ביותר בהיסטוריית הדגם, עם מומנט של 15.3 קג"מ, הספק של 188 כ"ס, והאצה מ־0 ל־100 קמ"ש ב־3.2 שניות. מחיר הדור השלישי של היאבוסה GSK 1300 הוא 174 אלף שקל.
שיתוף פעולה בינלאומי מעניין בין חברת טאואר סמיקונדקטור הישראלית, המספקת פתרונות טכנולוגיים ופלטפורמות ייצור לשבבים אנלוגיים, ובין חברת Novosense, יצרנית רכיבים מוליכים למחצה לשוק הרכב בסין. השתיים הודיעו על פיתוחו של חיישן מגנטי לשוק הרכב. מדובר בחיישן חדש שישולב ביחידת הטעינה של רכבי פלאג־אין הייבריד (PHEV) וברכבים חשמליים (EV). שוק שצפוי להגיע להיקף של 30 מיליון רכבים ב־2024.