1. תקציב בהמשכים
שר האוצר אביגדור ליברמן הופתע מהשקט היחסי שבו אושרו תקציב המדינה וחוק ההסדרים, ואף דיבר על כך בכנסת. אותי זה לא הפתיע, שכן זה היה תקציב ההישרדות של ממשלת השינוי, שהישגה הגדול הוא בעצם אישורו.
אך התקציב עקף את כל המכשולים האפשריים ולא טיפל בבעיות השורש. לדוגמה, דרישותיו התקציביות של שר הביטחון בני גנץ, כולל ביטול מינוי חשב מלווה למשרד, נענו במלואן, כדי לא להרגיז חלילה את השר החמוץ. כנ"ל לגבי דרישותיו של שר הבריאות ניצן הורוביץ. רפורמת החקלאות עוקרה מתוכן וכך גם רפורמת הרגולציה.
ניתן להסביר את כל אלה בשיקולים פוליטיים, זה בסדר ומובן. אבל עדיין קיימים שלל נושאים שממשלת השינוי הייתה חייבת לטפל בהם ולא עשתה זאת. ואם זה לא קרה עד עכשיו, ספק אם זה כבר יקרה.
קחו לדוגמה את רפורמות השכר בסקטור הציבורי ובתנאי ההעסקה של עובדי המדינה, בבת עינו של מנכ"ל משרד האוצר רם בלינקוב. אז עכשיו מדברים על עסקת חבילה שתיחתם בקרוב, ואולי לא. בינתיים זה לא קורה.
גם בעיוותים במערכת המס שר האוצר לא העז לגעת, אף שמדובר בתחום המגדיל באופן מובהק את הפערים בחברה. משיקולים של נוחות פוליטית התעלם ליברמן מהמלצות דרגי המקצוע שהונחו בפניו - וברח מהן כמו מאש. שיטת הדחיינות אינה מתאימה לו.
אחזור על דוגמאות שציינתי בטורים קודמים כמו הפטור ממע"מ על קניות אונליין מחו"ל בסכום של עד 75 דולר, הפטור ממס על הכנסה משכר דירה, הפטור ממע"מ על פירות וירקות והפטור ממע"מ על שירותי תיירות נכנסת. הפטורים האלה שווים מיליארדי שקלים בשנה, וביטולם היה חוסך כסף לקופת המדינה ומייתר את הצורך בקיצוץ רוחבי של 1.5% בתקציב. הם גם מרחיבים את הפערים בחברה, והנהנות מהם הן בעיקר האוכלוסיות המבוססות.
מכל אלה החליטה ממשלת השינוי לברוח, כי כל מה שעלול היה להפריע לאישור התקציב נדחה למועד אחר. ואולי בכך סוללת לעצמה ממשלת השינוי את דרכה להפוך לממשלת פינוי. אז נכון שהתקציב כולל צעדים חברתיים כמו בניית בתי חולים והעברת כספים לאוכלוסיות מוחלשות, ועדיין, שרי אוצר אינם נמדדים ביכולתם לפזר כספים. כאלה היו לנו בשפע בשנים האחרונות, ומשה כחלון וישראל כ"ץ הם דוגמאות בודדות.
אפילו ליברמן עצמו הודה שהוא לא סנטה קלאוס, ולכן נאה דורש ונאה מקיים. זה בסדר לחלק כסף, אבל בפרפרזה על "איפה הכסף?" של יאיר לפיד, צריך כעת לשאול "מאיפה הכסף?". דרושים מנועי צמיחה, וקשה לומר שתקציב 2021־2022 מכיל בשורות בכיוון. תכליתו המרכזית של התקציב הייתה להבטיח את הישרדות ממשלת השינוי, ובכך היא הצליחה.
אתמול דנה ועדת הכנסת בשאלה באילו ועדות יתקיימו דיוני התקציב אחרי החג. לא צריך לצפות לגדולות ונצורות, כי גם ועדת הכספים, המהווה את זירת הדיונים המרכזית, נשלטת על ידי ליברמן.
2. המשקיעים אינם הבעיה
נתוני הכלכלנית הראשית במשרד האוצר שפורסמו השבוע אינם מותירים מקום לספק: שוק הנדל"ן רותח. בסקירה הפעם הושם הדגש על חלקם של משקיעי הנדל"ן בבהלת הקניות.
ברבעון השני של 2021 נרשם היקף שיא של רכישות, בסך 37 אלף דירות. השיא הקודם, שנרשם ברבעון השני של 2015 (36 אלף עסקאות), היה ערב ההחלטה על העלאת מס הרכישה למשקיעים בדירות. את הגידול בעסקאות הובילו אספני הדירות שרכשו ברבעון השני 7,300 דירות - מספר שיא של שש שנים.
באוצר מוטרדים ובצדק מיוקר המחיה בשוק הנדל"ן, אבל הדרך לטיפול במשבר לא אצה להם. הם מעוניינים לבחור את העיתוי הטוב ביותר. עובדה שהם החליטו לסיים קודם עם ענייני התקציב ורק לאחר מכן לעבור לשוק הדיור.
החלטה עקרונית אחת כבר התקבלה: להעלות את מס הרכישה על משקיעי נדל"ן (דירה שנייה ומעלה) מ־5% ל־8%. המס עמד במקור על 8%, עד שהורד בקיץ האחרון על ידי שר האוצר הקודם ישראל כ"ץ ל־5%. אז מדוע ההחלטה אינה מתפרסמת? כדי ליצור את האפקט הפסיכולוגי שמדובר בחלק מחבילת צעדים כוללת לטיפול במשבר, ולא בצעד נקודתי.
אלא שההיטפלות למשקיעי הדיור מיותרת ולא תשיג את המטרה. המשקיעים נוהרים לשוק, כי אין להם חלופות השקעה זמינות. כשהריבית על ההשקעות הסולידיות אפסית ועלות המשכנתה נמוכה מאי־פעם, החלופה הסבירה ביותר היא קניית דירה להשקעה. העלאת מס הרכישה נועדה להמריץ את המשקיעים לשחרר דירות לשוק. ייתכן שזה יקרה וייתכן שלא. מה שכמעט ברור הוא שהעלאת מס הרכישה תמריץ את בעלי הדירות לגלגל את העלות הנוספת על השוכרים, שגם כך נאנקים מגובה שכר הדירה.
משקיעי הנדל"ן הם הסימפטום אך לא הבעיה. הממשלה אינה מסוגלת לפתור את בעיית יוקר המחיה בשוק הנדל"ן, והיא חייבת להודות בכך בפה מלא. מדובר במשהו שגדול למידותיה. אפילו הקורונה לא הצליחה להפיל את מחירי הדירות. השוק תלוי בהרבה מאוד משתנים, ולאף אחד אין שליטה עליהם. עדיין לא נולד הגורם שיהיה מסוגל להשפיע על מחירי הדיור, כמו שעדיין לא נולד הגורם הבודד המסוגל לחזות את כיוון מחירי המטבע או להשפיע עליהם.
עם זאת, בהחלט ניתן לקבוע שאחד הגורמים המשפיעים ביותר על השוק הוא הריבית. ולא, לא מדובר בריבית בנק ישראל, אלא במדיניות הריבית של יו"ר הפד האמריקאי. כל עוד הריבית אפסית והעלאתה אינה נראית באופק, השווקים יהיו מוצפים בטריליוני דולרים, וחלופות השקעה למיניהן (כולל האפיקים הפיננסיים) ימשיכו לעלות.
והממשלה? היא אולי מסוגלת לתת פתרונות נקודתיים לזוגות הצעירים, כפי שניסה בזמנו כחלון עם תוכנית "מחיר למשתכן", או שר השיכון הנוכחי זאב אלקין עם "מחיר מטרה". אך היא אינה מסוגלת להוריד מחירים, גם אם תצהיר על כך מבוקר ועד ערב. אבל עדיין, חובתה לעשות ככל שניתן להגדלת היקף התחלות הבנייה, וזאת משימה כמעט בלתי אפשרית בגלל ענייני רגולציה ותכנון (לדוגמה סוגיות איכות הסביבה), היעדר כוח אדם זמין והיעדר תשתיות מתאימות.
חוק הותמ"ל (המקצר את הליכי הבנייה והרישוי), שהובילה שרת הפנים איילת שקד, הוא צעד הכרחי אך לא מספיק. שוק הנדל"ן ישנה כיוון אך ורק אם יהיה משבר מקרו־כלכלי גדול הכרוך במיתון ואבטלה גדולה (תסריט שאינו נראה באופק). שינוי כיוון אפשרי נוסף הוא עלייה משמעותית בריבית. ברגע שהציפיות לעליית הריבית תהיינה ריאליות, המחירים ישנו כיוון עוד לפני שההחלטה תתקבל בפועל.
3. להשקיע ולא לשקוע
יום לאחר פרסום דוחותיה הכספיים פתחה הנהלת חברת מערכות המים עמיעד את המסחר בבורסה. לכאורה מדובר בעוד חברה בורסאית, אבל בכל זאת כאן היה משהו שונה. עמיעד היא אחת החברות הישראליות הבודדות שמניותיה היו רשומות בבורסה הלונדונית AIM. הנהלת החברה, בעצת בעלת השליטה קרן ההשקעות פימי, החליטה לבצע רילוקיישן לבורסה בת"א. החברה, שנוסדה ב־1962 בקיבוץ עמיעד, עוסקת בפיתוח, ייצור ומכירה של מערכות טיפול וסינון מים, והיא רק דוגמה אחת מרשימת 32 ההשקעות של פימי.
לילך אשר טופילסקי, לשעבר מנכ"לית דיסקונט וכיום דירקטורית בעמיעד ושותפה בפימי, אמרה במהלך האירוע: "קרן פימי מאמינה בתעשייה הישראלית, והרישום למסחר בבורסה מהווה חיזוק להבעת האמון שלנו בכלכלה".
פימי, שבניהול ישי דוידי, נחשבת לתופעת לא רק בשוק ההון הישראלי, אלא גם בתעשיית הקרנות העולמית. הקרן מכה את כל מדדי ההשוואה, ולאורך שנות פעילותה הניבה תשואות חריגות של 20%־25% לשנה. התופעה שומטת הלסתות הזאת מדהימה עוד יותר אם נביא בחשבון שרמת הסיכון של הקרן נמוכה מאוד. דוידי שונא סיכון ואינו מרבה למנף את עצמו בעסקאות אשראי מנופחות. בשקלול רמת הסיכון הנמוכה והריבית האפסית, מדובר אכן בתופעה פנומנלית.
למשקיעים בפימי שוגר בערב החג דוח ההשקעות התקופתי, ואכן מדובר במתנה הטובה ביותר לראש השנה. ב־25 שנות פעילותה השקיעה הקרן ב־97 חברות ומימשה 65 מתוכן. פעילותה משתרעת על פני חמש יבשות באמצעות 110 חברות. שווי נכסיה נטו נאמד ב־6.5 מיליארד דולר. הדוח למשקיעים כולל בין השאר את רשימת המכירות בשנה האחרונה, והתשואות שהושגו נעות בין 270% (במפעלי נייר חדרה) לבין 460% בפולירם. תשואות דומות של מאות אחוזים נרשמו גם בגילת לוויינים, ריווליס והמלט.
הרווח מהשקעות בשנה האחרונה בלבד נאמד ב־4.5 מיליארד שקל. ביוני השנה החלה פימי לבצע השקעות בקרן השביעית, שבה גויסו 1.25 מיליארד דולר. לקרן הצטרפו משקיעים מוכרים כמו קרן ההשקעות של מדינת ניו יורק, ומוכרים פחות. אחד המשקיעים הוותיקים בקרן הוא בנק דיסקונט, שהנהלתו נותנת אמון בקרן מראשית פעולתה לפני 25 שנה. הבנק השקיע 70 מיליון דולר בקרן פימי 7 בהנחה שמה שהיה הוא שיהיה. תיאורטית, לו דיסקונט היה משכיב את כל הונו העצמי בקרן ומשבית את פעילותו הבנקאית, התשואה לבעלי המניות לאורך השנים הייתה גבוהה לפחות פי שלושה.
אבל דיסקונט לא לבד. מפירות ההצלחה נהנים כאמור גופים גדולים אחרים וכן שחקני בורסה הממהרים לחקות אותה וללכת אחריה בעקבות כל בדל של שמועה. פימי היא בית חרושת מאושר לייצור כסף עבור היזמים ושותפי הקרן, ובראשם דוידי, בעל השליטה המוחלט בחברת הניהול. לפי מגזין "פורבס" ומקורות פיננסיים אחרים שוויו נאמד ב־4 מיליארד שקל במזומן, עוד לפני שמביאים בחשבון את השקעותיו האישיות בקרן.
לצד המימושים ביצעה פימי בשנה האחרונה חמש השקעות: גל שבב (בקרן פימי 7), חברת התרופות רפא, חברת אמת מחשוב וחברת התשתיות והמחצבים אליקים בן ארי. מבין שלל ההשקעות אתמקד בשתיים הקשורות במשבר הקורונה, שבהן הצליחה הקרן להפוך את הלימון ללימונדה.
פימי היא בעלת השליטה בחברת שטרן, העוסקת בייצור ובשיווק ברזים אוטומטיים ללא מגע יד אדם, המסייעים בשמירת ההיגיינה במקומות הומי אדם כמו קניונים. השקעה נוספת היא בקמהדע, חברת ביומד העוסקת בייצור תרופות מצילות חיים המבוססות על הפרדת חלבונים מפלזמה אנושית. היא מפתחת נסיובים לטיפול במי שהוכש על ידי נחשים או במי שנחשף לכלבת. מה שאקטואלי כיום הוא השימוש בנוגדנים מזוקקים, הנלקחים מאלה שנדבקו בקורונה ועשויים לשמש כתרופה לחולים. החברה נמצאת בעיצומו של ניסוי קליני שבו משתתפים 500 איש, ובישראל ובעולם מצפים בקוצר רוח לתוצאותיו.
מתי תיעצר מכונת ההשקעות המכונה פימי? האם ייתכן שבשלב מסוים יחליט דוידי להנפיק לא רק את אחת מהשקעות הקרן, אלא את חברת הניהול עצמה, שהפכה ליצרנית מזומנים משוכללת? והאם מישהו בעתיד יצליח להיכנס לנעליו? בשלב זה מדובר בשאלות תיאורטיות בלבד הנותרות ללא תשובות. כך או אחרת, לכל המשקיעים הובטח שדוידי נמצא כאן כדי להישאר ללא תאריך תפוגה.
4. עושה חשבון
בשבוע שעבר נערך האירוע השנתי המרכזי של לשכת רואי החשבון לציון 90 שנה לארגון, שהיה גם ערב הפרידה מנשיאת הלשכה איריס שטרק. "הצלחנו לספק הגנה על המקצוע, הרחבנו את תחומי העיסוק, הובלנו את הרפורמה בלימודי החשבונאות ואת המעבר של הלשכה לדיגיטל, בנוסף למעורבות גדולה יותר של רואות חשבון בהנהגה ובפעילות בלשכה, תוך פריצת תקרת זכוכית", מונה שטרק את הישגיה בראיון פרישה.
מה דעתך על אישור התקציב וחוק ההסדרים? האם הלשכה השיגה את היעדים שלה?
"ראשית, אני מברכת על אישור התקציב וחוק ההסדרים בקריאה ראשונה, זה דבר חשוב. היה קשב של שר האוצר ומנכ"ל משרדו, כמו למשל בנושא זיכוי מס על עבודה במשמרות, והצלחנו להוביל למספר תיקונים בחוק ההסדרים. הצלחנו למשל לנטרל את התשלום המיידי לרשויות המס עבור חשבוניות שבית העסק הוציא עוד לפני שהתשלום התקבל בפועל. גם שינינו את מה שמכונה 'המודל הצ'יליאני' לקבלת אישור אונליין על חשבוניות של 5,000 שקל ומעלה. אבל יש עדיין נושאים שנויים במחלוקת, כמו הצורך לשלם מיידית מקדמה של 30% על שומה שנקבעה, למרות שהסוגיה לא הגיעה להכרעת בית המשפט. מבחינתנו המלחמה עדיין לא נגמרה, ואני מקווה שבדיונים בוועדת הכספים יתוקנו דברים נוספים".
האם לדעתך ניתנו מספיק פתרונות למגזר העסקי במשבר הקורונה?
"אף פעם אתה לא יכול לתת מענה לכולם בצורה גורפת, כי היו פה תנאי אי־ודאות מוחלטים. המאמץ למצוא את קו פרשת המים, שהוא אחוז הירידה במחזור העסקים, אפשר להרבה מאוד עסקים להתמודד עם המצוקה ולקבל תזרים מזומנים שאפשר להם לשרוד. גם העובדה שהפעילו את החל"ת ואפשרו להחזיק את העובדים עם ביטחון כלכלי נתן מענה סביר למובטלים. בגלל אופי המשבר, פתרונות השתנו תוך כדי תנועה. נכון שהיו ליקויים וגם מבקר המדינה כתב על כך, אבל בזמן אמת הייתה התמודדות ראויה".
האם הדרישה להחזרת מענקים מצד עסקים שקיבלו אותם שלא כדין מוצדקת?
"ראשית, הדרישה לא הונחתה אלא באה בצורה מדורגת, וניתנה גם אפשרות לפרוס את ההחזרים. לצערי, היו לא מעט בתי עסקים שהגישו לרשות המסים את הבקשה למרות שהם לא עמדו בקריטריונים, וזו מיהרה לשלם. בתשלום המענק עבור החזר הוצאות קבועות יש עדיין לא מעט סוגיות שלא נפתרו, וגם קשיים בהגשת בקשות למענקים הסוציאליים. רשות המסים קשובה לנו, ואנחנו תמיד מבקשים להיוועץ איתנו לפני שמקבלים החלטות סופית. במצב משברי של פעם במאה שנה המדינה חייבת לגלות את מרב הקשב ותשומת הלב".
האם נעשו ניסיונות של המערכת הבנקאית לדוגמה לקבל מרואי החשבון אישורים שלא כדין?
"אכן נעשו ניסיונות כאלה, אבל בבנקים הבינו שברגע שתצא דרישה כזאת, שלא תואמה מראש מול הלשכה, נאסור על רואי החשבון לחתום על האישור. אבל זה קרה לא רק מול הבנקים. גם במשרד המשפטים דרשו אישור רואה חשבון לעמידה בתנאי סף לנוטריון. לא הסכמנו לאשר בצורה גורפת, ואפילו משרד המשפטים לא יכול היה לכפות עלינו. האישורים ניתנו רק אחרי שפרסמנו נהלים מסודרים. שום גורם, כולל הבנקים, לא יכול לכפות על רואי החשבון מה לכתוב ומה לאשר, למרות הלחצים הגדולים מצד כל הגורמים, כולל הלקוחות עצמם".
האם סוגיית שכר הטרחה של רואי החשבון נפתרה בתקופת כהונתך?
"אין ספק שהחיוניות של המקצוע מצד אחד והמחסור במתמחים ורואי חשבון מצד שני הביאו לתודעה את נושא שכר הטרחה. תשלום שכר ראוי הוא חיוני כדי לגייס לתחום את האנשים הראויים ביותר. יש כבר תובנה ציבורית שלרואי חשבון יש ערך עליון ושצריך לשלם עבורו שכר טרחה ראוי. ואכן השכר למתמחים ולרואי חשבון עלה בכל המשרדים. אלא שעדיין המחסור ניכר. ייתכן שהרפורמה במקצוע תגביר את ההיצע בשוק, אבל מדובר בתהליך ארוך".
מה ההישג העיקרי שלך בתפקיד?
"אני לא יכולה להצביע על משהו ספציפי, כי מדובר בשילוב של כמה נושאים. אני חייבת לציין את תרומתם יוצאת הדופן של רואי החשבון לסיוע למגזר העסקי לצלוח בשלום את משבר הקורונה, וזאת בזכות העבודה שלנו מול כל הגורמים הממשלתיים. היינו חוד החנית לפתרון המשבר מול מקבלי ההחלטות. גם כלפי פנים נתנו פתרונות ומענה לרואי החשבון. הקמנו חמ"ל מקצועי שסיפק ידע והובלה ופתרונות לכל הסוגיות שהתעוררו, כולל שמירה על סודיות ניירות העבודה. אבל יש הישגים נוספים, כמו האפשרות לצירוף רואי חשבון למאגר נאמנים, קיום קורס לניהול משברים עם רואי חשבון שכבר סיימו את הקורס, וכמובן הרפורמה בלימודי המקצוע, הנחשב לאחר הוותיקים במשק".
מדוע החלטת לפרוש ולא להתמודד על קדנציה נוספת?
"אני פעילה בלשכה כבר 30 שנה, והשאיפה שלי הייתה להוביל כנשיאה הראשונה בלשכה את הדרך שלי. מבחינתי מדובר בפריצת דרך עבור נשים, כי מקומן הוא בקדמת העשייה העסקית. שימשתי בתפקיד באופן וולונטרי, ואני רואה את עצמי כשליחה לפרק זמן מוגבל. אסור לתת למעמד לבלבל אותך. חשוב שהתפקיד ייעשה לפרק זמן מוגבל כי ברגע שאתה יושב בתפקיד לאורך זמן, אתה עלול לשכוח שאתה בסך הכל שליח ציבור. בשלב מסוים צריך לדעת לפנות את הדרך ולתת את המקום לאנשים אחרים. זה מאפשר לפעול ביושרה וללא כל אינטרסים אישיים, כי אין תגמול חוץ מהסיפוק המקצועי. ההשקעה נעשית מעומק הלב, והניסיון שצברתי הוביל לתוצאה. מבחינתי הגיע הזמן להעביר את המושכות לאנשים חדשים".
הבחירות לנשיאות הלשכה יתקיימו ב־11 באוקטובר. האם המועמדת המועדפת שלך היא אלינה פרנקל, שעבדה לצדך?
"אני חושבת שכרגע זה לא הזמן הנכון להתייחס לזה, אבל אודיע בקרוב רשמית במי אני תומכת. אני יכולה לציין שאלינה הייתה המשנה שלי ויד ימיני לאורך כל התקופה. הייתה לי הזכות לעבוד עם מי שהובילה לצדי את בית הספר להשתלמות ואת המועדון פיננסי וגילתה יכולות ניהוליות שהיוו חלק מההצלחה שלי. חוץ מאלינה פעלו לצדי שורת אנשים שאפשרו לי להגשים את החלום. ברגע שאחליט, אודיע רשמית במי מהמועמדים אני תומכת".
מה התחנה הבאה שלך?
"ראשית, אני שותפה במשרד רואי חשבון המעסיק 40 איש. יש לי שורת הצעות לכהונה בדירקטוריונים שונים, כי אני שייכת למגזר העסקי ומגיעות אליי הצעות כל הזמן. עד היום רציתי להקדיש את כל כולי למקצוע. אני מניחה שאבחר בדירקטוריונים מעניינים מעולמות הטכנולוגיה והתחומים הרפואיים. בעולם הבנקאות כבר שימשתי כדירקטורית בבינלאומי ובבנק מסד".