"לנהל את פסטיבל עכו זה אתגר גדול, לפחות כמו להביא שלום למזרח התיכון", פותח ואומר שלום שמואלוב, המנהל האמנותי של פסטיבל עכו שייתקיים בחול המועד סוכות. בארבע שנות כהונתו כמנהל האמנותי של הפסטיבל הוותיק לא נחסכו משמואלוב אתגרים. "מאז ייסוד הפסטיבל כמעט כל מנהל אמנותי מתמודד עם אתגר כלשהו, אינתפיאדה, מבצע צבאי, מהומות 2008 בעכו. אבל אני שברתי את כל השיאים", הוא אומר.
לפני ארבע שנים הוזעק שמואלוב לתפקיד כדי "להציל את הפסטיבל" לאחר הסקנדל שהתחולל עם פסילת המחזה "אסירי הכיבוש" מאת עינת וייצמן שהביא להתפטרות שרשרת ובראשה המנהל האמנותי דאז, אבי גיבסון בראל ובעקבותיו נשרו בזה אחר זה כל משתתפי הצגות הפסטיבל. בשנה שעברה היכתה הקורונה, ושמואלוב נאלץ להתאים את הפסטיבל למציאות המתעתעת שגרמו המגיפה והסגרים, כשלבסוף צולמו כל הצגות, למעט אחת, והפסטיבל התקיים במדיום הדיגיטלי.
"לבטל? האפשרות הזאת לא עלתה בדעתי. הפסטיבל הוא דבר קדוש", הוא מדגיש. "פעלנו במהירות, כמעט בהיסטריה, אבל העבודה היתה מרתקת ואם יורשה לי להתהדר, גם פורצת דרך". גם ההכנות לקראת פסטיבל עכו ה-42, לא עברו ברוגע בלשון המעטה. קורונה, ושוב קורונה. "קיבלתי עכשיו הודעה מאחת השחקניות שבתה חיובית לקורונה. אני עדיין לא יודע האם היא תסיים את תקופת הבידוד בזמן להצגה, אבל הפסטיבל מתקיים".
פסטיבל עכו שיתקיים בחול המועד סוכות (21-24 בספטמבר) חוזר לעכו. אל אולמות האבירים ולמרחב הציבורי של העיר העתיקה בהשתתפות מאות שחקנים ופרפורמרים שיעלו עשרות מופעי תיאטרון, הצגות רחוב ומופעים חדשים ובהן גם שמונה הצגות המשתתפות בתחרות הפסטיבל, ועוד ארבע הצגות במה קצרות ומגוון מופעי חצות.
איך מתארגנים במצב של חוסר וודאות?
"חוסר הוודאות הפך להיות לחם חוקינו. לכן אני יוצר לעצמי איים של ודאות. אנחנו עובדים על יותר מתסריט אחד וקובעים יעד אחר יעד. זה קשה ומתיש אבל כמנהל הפסטיבל מוטלת עלי אחריות גדולה על כל כך הרבה אנשים".
זו אולי האופטימיות של המנהל האמנותי, אך סביר יותר להניח שהיתה זו הקורונה שסגרה את היוצרים בבתיהם, ובזמן הפנוי הם שפכו את הפנטזיות שלהם על הנייר והמסך, ולקראת הפסטיבל הנוכחי התקבלו במשרדו של שמואלוב 238 הצעות להצגות בפסטיבל, מספר שיא בהשוואה לשלוש השנים הקודמות עם 150, 170 ו-185. כשחלק נכבד מהן עוסקות בקורונה ובהשלכותיה.
אחת ההצגות "אני יושב בחדר" שיצר דניאל לנדאו בשיתוף עם אלון אפשטיין ומיכל אופנהיים. מעין ניסוי פרופורמטיבי העוסק ביחסים בין האדם לטכנולוגיה והמחיר הנדרש כשבכל מופע מתקיים בנוכחות 16 צופים בלבד שיהיו חלק מהמופע. הצגה אחרת נוגעת בסוגיה חברתית בוערת "רצח בהסכמה" פואמה מאת איריס אליה כהן, שנכתבה בעקבות הרצח של אסתי אהרונוביץ' ז"ל בבימויה של חנה ואזנה גרינוולד. "הקורונה הציפה את נושא האלימות במשפחה ורצח נשים בפרט. וביצירה משולבים מונולוגים דוקומנטרים, עדויות נשים שנכתבו במרכז למניעת אלימות במשפחה", אמר שמואלוב.
האם נדרשת להימנע מהצגות עם מסרים פוליטיים?
"להיפך. בסעיף הראשון של 'קול קורא' להגשת הצעות לפסטיבל נכתב שאנחנו מבקשים יצירות שדנות בסוגיות פוליטיות וחברתיות. זה חלק מהדנ"א של הפסטיבל. כשנקראתי להציל את הפסטיבל נעתרתי רק לאחר שהגענו עם האיגודים להסכם עם הנהלת הפסטיבל שאמנם התוכנית תוצג בפני ועדת ההיגוי בראשותו של ראש העיר שמעון לנקרי, אבל ההתנייה הקובעת שהוועדה צריכה לאשר את התוכנית, הוסרה. אמנים אינם יכולים לוותר על חופש הביטוי. זהו גבול שלא ניתן לחצות אותו. הסיפור הזה תם ונגמר. אני אופוזיציונר ואנטגוניסט באופיי. כשאני מזהה תנועה עדרית אני עוצר ושואל למה ולאן. מנסה ללמוד ולגבש דעה עצמאית".
כלומר היום היית מזמין את עינת וייצמן להעלות הצגה בפסטיבל?
"אנחנו בוחנים את ההצגות לפי העניין ביצירה ולא לפי שם היוצרת. היתה תקופה חשוכה והרסנית לתרבות הישראלית בהובלתה של השרה לשעבר, כשבכל שני וחמישי הבטן שלנו התהפכה מההתבטאויות הקשות, טוב שזה מאחורינו".
הקהל איתך?
"בתקופת הקורונה חשנו על בשרנו את הבגידה של הקהל בתרבות וביוצרים. אנשים מיהרו לשגר אותנו לעבוד בעבודה אחרת. ולא מדובר רק בעניין טכני, זה עניין ערכי. התייחסות הקהל שמה מראה אכזרית מול פני האמנים והיוצרים. כשבעצם הקהל אמר לנו 'אתם לא חיוניים. ואנחנו נסתפק בנטפליקס'. התרבות היתה הראשונה לרדת והאחרונה לחזור".
נפגעת?
"נעלבתי מאוד. זה לגמרי אישי. אתה מצוי בתוך עשייה, יוצר ומביים באטרף והכל נקטע במכה אחת. לא ידעתי מי אני ומה אני. הייתי אבוד. בכל שנות הקריירה שלי לא חוויתי תחושה כזאת. כאמן ושחקן אתה נוסע בכל הארץ, יוצר ומציג ולפתע מסתבר לך שכנראה לא עשית דברים משמעותיים. קהל הצופים שלפני הקורונה שבא בהמוניו לתיאטרון, מיהר לוותר עלינו. גם עכשיו, כשרק התחילו לצייץ על סגר נוסף בעקבות עליה בתחלואה, מכירות הכרטיסים לאירועי תרבות ותיאטרון צנחו ב-40%. זה כואב. אני לא שופט את הקהל אלא רק מציג עובדה".
ועוד לא דיברת על השפעת האירועים האלימים בעכו.
"ההתפרעויות והמהומות בעכו ב'שומר החומות' כולל שריפת תיאטרון עכו, פצעו פצע עמוק בעיר, אבל לא רק בעכו. אני יותר עצוב מאשר מודאג. אני מסתובב בעיר, והיא ריקה. יש תחושה של קרע בין יהודים לערבים שמקורו בהזנחה של שנים של המגזר הערבי. אני יודע, יש אומרים שחלק מהפורעים הם מהפשיעה כך שהצירוף הזה של אומנות ופשיעה מעיד שהמצב ממש לא טוב. ובכל מקרה נדרשת התערבות של המדינה והשקעה לטווח ארוך. לאורך השנים בפסטיבל עכו אנחנו מקיימים שיתופים עם יוצרים ערבים ובשפה הערבית. זה חלק מהמהות של הפסטיבל, ודווקא עכשיו אנחנו נדרשים להגביר את הדיאלוג".
אבל נראה שהיוצרים הערבים לא ממש רצים לזרועתיכם.
"אני מודה שהנכונות של יוצרים ערבים להשתתף בפסטיבל עכו הולכת ופוחתת. כי כשקורה דבר כזה כמו 'חוק הלאום' זה לא מעודד אנשים להרגיש שהם שווי זכויות והזדמנויות. בפנינו עומד אתגר גדול וקשה להחזיר אותם. כשחקן צעיר בימי הזוהר של תיאטרון חיפה, צמחתי בהשראתם של שחקנים גדולים כמו יוסוף אבו ורדה, מכרם חורי, מוחמד בכרי ואחרים. הדרך היחידה לשיתוף פעולה היא ליצור ביחד, ולא מתוך גישה פטרונית שאופיינית לישראלים רבים. אני מאמין שעלינו לאפשר ליוצרים ישראלים פלסטינים ליצור בפסטיבל משלהם ובשפתם. מגיעה להם במה כלכל אחד מאיתנו. הם אינם אורחים של הממסד הציוני, ואל לנו להחליט עבורם האם הם ידברו על הנכבה, על השורשים שלהם, או ינברו בזכרונות ילדותם. הפסטיבל צריך לערב יצירה יהודית וערבית, אחרת הוא יהיה רק פסטיבל שקורה בעכו, אבל הוא לא יהיה 'פסטיבל עכו'".
השנה יעלו בפסטיבל שתי הצגות בערבית. במסגרת התחרות תוצג ההצגה "קלאבשת – אזיקים" של תיאטרון אלמבש מרהט (מאת טארק אלסייד איסי ממנוב. במאי: מוחמד עיד). במרכז ההצגה ארבעה סיפורי רצח שונים של ארבעה נידונים למוות, כשהקהל מתפקד כאורחיהם של הנידונים למוות. "מוחמד עיד הוא כישרון מטורף. נדבקתי לכסא כשצפיתי בו", מתפעל שמואלוב. המופע השני "הכובשים פינת אלנבי" של היוצרת נור גרבלי בוגרת סמינר הקיבוצים, העוסק במורכבות הזהות שלה כערביה החיה ביפו. את שתי ההצגות ילוו כתוביות בעברית. "אני מבטיח לך שביום בו הקהל יורכב מ-30% צופים ערבים, כל ההצגות בעברית ילוו כתוביות בערבית", הוא אומר.
שלום שמואלוב, 62, שירת בתיאטרון צה"ל ובוגר "ניסן נתיב". לאורך הקריירה שלו הוא שיחק על הבמות במרבית תיאטראות ישראל, שיחק בקולנוע ובטלוויזיה בסדרות "הבורגנים", "עספור", "חצי המנשה", "כפולים" ועוד. ב-1995 הוא ייסד וניהל את הפסטיבל לתיאטרון קצר ב"צוותא", ממנו פרש ב-2011, ושיחק במחזמר "סאלח שבתי". שמואלוב מסיים עתה את תפקידו כמנהל האמנותי של פסטיבל עכו. קדנציה במהלכה אולץ להתמודד עם תחלופת שלושה מנכ"לים של הפסטיבל כשהנוכחית, ליזו אוחיון, נכנסה לתפקיד לפני ארבעה חודשים. "נהייתי מומחה לניהול משברים", הוא צוחק.
"פסטיבל עכו הוא אחד המוסדות האחרונים שמקפידים על קדנציה קצובה לארבע שנים. ניהול הפסטיבל היה חלום שהתגשם לי. עדיין אין לי מחליף אבל אני סבור שחייבים להתחלף. הדוגמא של ראש ממשלה האוחז בתפקיד במשך 13 שנים ויותר, היא דוגמא נהדרת, שלא כך זה צריך לנהוג בשירות ציבורי", הוא קובע.
לאחר החגים כשתיאלם תרועת הפסטיבל הוא יירד לנפוש בסיני ל"שטוף מעלי את הפסטיבל". בשובו יכנס קבוצת חברים מתחום התרבות להוסיף לנבור בשאלות בנושא תרבות, תקצוב גופי תרבות והשפעת הקורונה על עולם התרבות. "אני טיפוס יוזם לא מחכה שיגידו לי או יציעו לי. אני רואה בעשיה התרבותית שליחות חברתית. חונכתי שכל יוזמה שאתה עושה בארץ ישראל, בניה, יצירה, העסקת אנשים, תיאטרון, היא ציונות, כך שאני ציוני".