מעטות הן השנים שניתן לקטלג כמכוננות בתרבות ובמוזיקה הישראלית. שנים שבתריסר חודשיהן עברו תהפוכות משמעותיות ששינו כליל את הדנ"א המקומי ורקחו ישראליות חדשה, בוגרת ומהורהרת. אצלנו שנת 1973 הייתה ללא ספק כזו. זו הייתה שנה שבמהלכה היצירה הישראלית עברה מנאיביות לעומק, משמחה לתוגה, מפשטות למורכבות, משירי מולדת ושירת "רבים" לשירת יחיד אינדיבידואלית, מנוסחתיות מוזיקלית נישתית לאקספרימנטים שונים.

המהפכה התרבותית שהתחוללה בישראל החלה לבעבע מתחת לפני השטח עוד בראשית 1973, אך הגיעה לנקודת רתיחה באוקטובר, עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים - והושפעה מהמחיר הכבד בנפש שהיא גבתה, מהשלכותיה ומהצלקות שהותירה בשנים שאחרי כן. בתום המלחמה עולם התרבות, הבידור והמוזיקה כבר לא היה אותו הדבר והשינוי בו בישר גם על השינוי שחל בנו כחברה, כאזרחים וכצרכני תרבות.

1. שם ראיתי קשת בענן
בכורה לישראל באירוויזיון

בשנת 1972, במהלך סשן הקלטות בגרמניה עבור הצמד אילן ואילנית (הזוג הנשוי דאז האמרגן שלמה צח וחנה דרזנר), מנהל חברת תקליטים מקומית הציע לצמד הפופולרי לייצג את ישראל באירוויזיון. ברגע שהשניים קראו את הפרוטוקול, הם ראו כי ישראל לא רשומה שם.

לאחר בירורים התברר כי רשות השידור הישראלית אומנם קיבלה הזמנה להשתתף בתחרות, אך אין לה תקציב לכך. צח, שמעולם לא תפס את עצמו כזמר גדול, החליט לשלוח את אילנית להופיע לבדה בתחרות, כשהשניים יממנו בעצמם את הנסיעה של המשלחת הישראלית. בסופו של דבר אילנית הצטלמה לפרסומת למשרד הנסיעות דפנה טורס כדי לממן את כרטיסי הטיסה.

לאחר שאהוד מנור ונורית הירש יצרו עבורה את "אי שם" באווירת פסטיבל הזמר האיטלקי הידוע סן רמו, נסעה אילנית לייצג את ישראל, לראשונה בהיסטוריה, בתחרות שנערכה ב־7 באפריל 1973 בלוקסמבורג. לבמה היא עלתה בשמלה בדואית של משכית (נפוצו אז בדיות שמתחת לשמלה היא עטתה אפוד מגן), כשלצדה הירש מנצחת על התזמורת, ובכך הייתה לאישה הראשונה אי־פעם שניצחה על תזמורת באירוויזיון.

אילנית פשוט שרפה את הבמה, והצליחה להתברג למקום הרביעי והמכובד, ממש אחרי הזמר הבריטי קליף ריצ'רד עם Power to all our Friends (מקום שלישי), הלהקה הספרדית מוסדדס עם Eres Tu (מקום שני) ונציגת לוקסמבורג אן מארי דויד שזכתה עם הלהיט Tu Te Reconnaitras.

ההופעה באירוויזיון בישרה על נסיקת קריירת הסולו של אילנית (עם פירוק הצמד), כשהשיר עצמו הגיע למקום השני במצעדי הפזמונים השנתיים של גלי צה"ל וקול ישראל, ואילנית קטפה את תואר זמרת השנה זו השנה השלישית ברצף.

2. יעלה ויבוא
להיטים בפסטיבל הזמר והפזמון

ב־7 במאי 1973, מוצאי יום העצמאות, התקיימה זו הפעם ה־11 חגיגת הזמר הממלכתית הפופולרית ביותר במדינה - פסטיבל הזמר והפזמון. מדי פסטיבל נרתמו מיטב הכותבים, המלחינים, המעבדים והמבצעים להגיש שירים עבריים חדשים ומקוריים ולהתחרות על המקום הראשון, שמלבד פרס כספי נאה בישר על סטטוס ומעמד כוכבוּת.

כיוון שהייתה זו שנת ה־25 למדינה, החליטו מארגני הפסטיבל לבקש מהיוצרים שירים חגיגיים ברוח ישראלית, ואכן היה זה אחד הפסטיבלים הזכורים בתולדות התחרות, כשמרבית השירים, גם אלה שלא זכו במקומות הראשונים, הפכו לקלאסיקות ישראליות שעד היום מתנגנות ללא הרף.

במקום הראשון זכתה עדנה לב, עם שיר שיצרו עבורה מוטי גלעדי וחבר הנפש שלה עוד מימי להקת פיקוד הצפון יגאל בשן - "את ואני נולדנו בתש"ח", כשזמן קצר אחרי כן עזבה לב לארה"ב כדי לנסות שם את מזלה.במקום השני זכה "שיר בבוקר בבוקר" (פתאום קם אדם) שביצע שלמה ארצי והלחינו ארצי וגידי קורן, שהתלבטו בין שיר זה, שכתב אמיר גלבוע, לשיר נוסף שעליו גדלו, "מגש הכסף" של נתן אלתרמן.

הזמרת דורית ראובני, משוחררת טרייה מלהקת פיקוד המרכז, נאלצה להסתפק במקום השלישי עם השיר "רכבת העמק" שכתבו לה יורם טהרלב ומוני אמריליו.

אבל היו עוד להיטים רבים מהפסטיבל שבנו קריירות, בראשם "ליל חניה" שביצע טריו חד־פעמי שמנה את יוצאי להקת הנח"ל לדורותיהם חנן יובל, אפרים שמיר וירדנה ארזי; "יליד הארץ" שביצע אלי מגן בהשראת מוזיקת הסול של להקת דם, יזע ודמעות; "שיר כלולות" שביצע יזהר כהן בהופעה הטלוויזיונית הראשונה שלו כסולן (חמש שנים אחרי כן יזכה בפסטיבל ובאירוויזיון עם "אבאניבי").

בנוסף לכך, גם "שיר לערב חג" שביצעה מירי אלוני; "מי האיש" שביצע דני גרנות; "אצלך כמו תמיד" של הצמד סילבן ויאיר (סילבן מרגי ויאיר קלינגר); "יעלה ויבוא" הרוקי שביצע גידי גוב; ו"נצח ישראל לא ישקר" שרותי נבון הייתה אמורה לבצע, אך בשל תאונת דרכים סמוך למועד הפסטיבל בוצע על ידי שלישיית שוקולד מנטה מסטיק (ירדנה ארזי בשירה השני במופע) ושלישיית אף אוזן גרון (הגברים שמאוחר יותר היו חברים בהכל עובר חביבי).

שיר נוסף, שהוצע במקור למירי אלוני, שסירבה לבצעו והועבר לידי הזמרת עירית דותן, היה "תנו לנו יד ונלך", שנבחר לשיר התל אביבי הגדול ביותר בכל הזמנים, שכן הוא מתאר את העיר ללא הפסקה שהייתה ואיננה עוד.

3. יא חביבי אייבי
קול השלום מרימה עוגן

ב־1 בספטמבר 1969 רכש הטייס ופעיל השלום אייבי נתן אונייה, הביא אותה לחופי ישראל וקרא לה M/V Peace. ב־18 במאי 1973 החל נתן לשדר מהאונייה שעגנה מול חופי תל אביב, ובכך הקים את תחנת הרדיו הפיראטית הראשונה בישראל - קול השלום (The Voice of Peace).
הממסד לא בדיוק השתגע מהפרויקט, אך כיוון שהאונייה עגנה מחוץ למימיה הטריטוריאליים של ישראל לא הייתה דרך לנקוט פעולה נגדה.

אבן היסוד של התחנה, ששידרה בתדר 100FM, הייתה מוזיקה (בעיקר לועזית) פופולרית ועכשווית לצד מוזיקה נוסטלגית, כשמדי כמה דקות הייתה מושמע הסלוגן Peace is the Word, And The Voice of Peace is The Station. Twenty Four Hours a Day.

התחנה, שאכן שידרה 24 שעות ביממה ועצרה את שידוריה מדי ערב למשך 30 שניות לזכר קורבנות האלימות, הפכה לאחת הפופולריות בישראל ופרצה דרך במוזיקה העכשווית ששידרה, בסגנון השידור המיוחד ובאג'נדה שקידמה לשלום.

נתן והתחנה הונצחו גם בזמר העברי. בשנת 1973 הקליטה להקת האחים והאחיות את שיר המחווה לתחנה בשם "ספינת השלום". בשנת 1976 הוקלטו שני שירים שהזכירו את התחנה ונכתבו והושרו בידי שני אריות: אריק לביא בשירו "אני אשיר לך שיר" (לחן: שמוליק קראוס) שר "אני אצא אלייך כמו טיל אל הירח, אני אהיה ספינה לך ואת קול השלום", ואריק איינשטיין באחד משלושת השירים שכתב והלחין בעצמו "עוד יהיה": "הנה אייבי נתן על האונייה, הוא מפליג, הוא מפליג, אל תוך החשיכה, יא חביבי אייבי - בהצלחה לך!".

בשנת 1978 הקליטה גלי עטרי את השיר "אי שם בלב הים התיכון" שכתב דודו טופז והלחין קובי אשרת, אשר הוקדש לנתן ולתחנה: "אי שם בלב הים התיכון שטה ספינה ישנה, ויושב בתוכה איש מוזר ומשדר לעולם מנגינה".

התחנה הפסיקה את שידוריה ב־1 באוקטובר 1993 בעקבות חובות כספיים ותקלות טכניות. בשנים האחרונות תחנת רדיוס 100FM, המשדרת בתדר ההיסטורי של התחנה, משדרת באמצע השבוע את שידורי קול השלום, כולל אות התחנה.

מלבד חשיבותה של התחנה לגיוס תרומות לנזקקים ולמוכי רעב, סבל ואלימות ברחבי העולם, היא הייתה הראשונה לתת במה לאומנים מחתרתיים שלא זכו לחיבוק המיינסטרים, הראשונה לנגן להיטים בינלאומיים חמים וגם הראשונה לפלס את הדרך לצלילים של מוזיקה ים תיכונית בתקופה שבה הרדיו הממסדי מיאן לעשות זאת.

4. מי באש, מי במים
התותחים רועמים - והאומנים מופיעים

עם פרוץ המלחמה התגייסו מיטב אומני ישראל והלהקות הצבאיות להופיע בפני החיילים במוצבים השונים בצל התופת והאש. בנוסף נרתמו אומנים בינלאומיים בעלי זיקה ישראלית־יהודית, בראשם לאונרד כהן, מייק ברנט, אריס סאן והבדרן דני קיי. כהן אגב צוות לאושיק לוי, מתי כספי, אילנה רובינא ופופיק ארנון. בהפוגות בין ההופעות יצר כהן את שירו הידוע Lover, Lover, Lover.

לאחר סיבוב הופעות בן חודשיים במוצבי צה"ל החל כהן ליצור את אלבומו הרביעי - New Skin for an Old Ceremony - שיצא לאור בשנת 1974 וכלל בין השאר שני שירים המתארים את חוויותיו ממלחמת יום הכיפורים: Who By Fire המבוסס על פיוט יום הכיפורים הנודע "ונתנה תוקף", ו־There Is A War שתיאר את חוויותיו מהמלחמה.

בדומה למלחמות הקודמות, גם מלחמת יום הכיפורים לוותה בפרץ יצירה עצום של מיטב היוצרים הישראלים. השירים הללו יצאו במספר אלבומי אוסף ולא מעט מהם שרדו את מבחן הזמן. "המלחמה האחרונה" ו"לא תדע מלחמה" ששר יהורם גאון. "אין לך מה לדאוג" של עוזי פוקס, שכונה גם "תחתונים וגופיות". "לו יהי" שנעמי שמר כתבה במיוחד עבור הגשש החיוור. "מי ידע שכך יהיה" שכתב חייל משוחרר טרי מלהקת פיקוד המרכז בשם עוזי חיטמן והפך ללהיט במלחמה בפיו של בעז שרעבי.

"יום הדין" שיצרו ושרו גבי שושן ומוטי גלעדי. "גם הפעם" ששר אריס סאן. "אחיי גיבורי התהילה", "ללכת שבי אחרייך" ו"אם ייפול הכוכב שלי" של אילנית. "כמו בלדה" ("אם זר קוצים כואב זה מה שאת אוהבת") ששרה להקת האחים והאחיות ונכתב על ידי נתן יונתן לזכר בנו סגן ליאור יונתן ז"ל שנפל בשעות הראשונות של מלחמת יום הכיפורים. "היה לי חבר, היה לי אח" ששרה להקת חיל האוויר עם הסולנית נתנאלה. "מכתב מאמא" של חוה אלברשטיין. "שיר הוא לא רק מילים" ששר אריק לביא (גרסת כיסוי לשיר Chante של ז'ילבר בקו), ומשה הלל וצוות הווי גולני ששרו את "על שלושה פשעי דמשק".

כמו כן היו שירים שלא נכתבו על המלחמה, אך הפכו ללהיטי התקופה ומזוהים עמה: "בראשית" של גבי שושן, "קפה אצל ברטה" שהקליטו במקביל הנשמות הטהורות (המבצעים המקוריים) ויגאל בשן. "היכן החייל שלי?", שיר הפריצה של אהובה עוזרי שנכתב על מלחמת ששת הימים, אך יצא סמוך למלחמת יום הכיפורים והפך מזוהה עמה. "האיש מן הבקעה" שביצעה להקת פיקוד המרכז (עם הסולנית דורית ראובני).

"בין האצבעות" ששרה רותי נבון. "אחכה לך" שביצעה להקת הנשמות הטהורות (עם הסולנית נאוה ברוכין). "שיר של אחרי מלחמה" ו"כמה טוב שבאת הביתה" שביצע אריק איינשטיין. "שושנת פלאים" ו"החבר הכי טוב בעולם שלי" של יוני נמרי, ו"אני אוהב אותך לאה" שהלחין וביצע צביקה פיק.

יצירה יוצאת דופן שהושפעה מהמלחמה אך הוקלטה 21 שנה אחריה, בשנת 1994, היא "חורף 73" ("הבטחתם יונה, עלה של זית") שכתב שמואל הספרי, הלחין אורי וידיסלבסקי וביצעה להקת חינוך מיוחד עם הסולנית רוני אבני. השיר נכתב כמונולוג של הילדים שנולדו לאחר מלחמת יום הכיפורים, ומבטא את הכאב הגדול ששטף את הארץ בעקבות המלחמה, כאב שמהדהד עד היום.

5. אהיה לצל חולף בשדותיכם
המלנכוליה משתלטת על המוזיקה

עם תום המלחמה הפכו היצירות ליותר ארוכות, אישיות, עמוקות ו"כבדות". הנאיביות של מחציתה הראשונה של השנה התחלפה במטען כבד שאפיין את הלך הרוח ששרר במדינה באותה תקופה של יגון ושכול.

הרכבי פיוז'ן רוק מתקדמים החלו לשיר על פצעים וצלקות שנוצרו בעקבות המלחמה בצורה ספק מחאתית ספק ביקורתית. שלישיית קצת אחרת (שלמה גרוניך, שם טוב לוי ושלמה יידוב) הקליטה את "הנסיך הקטן" (מפלוגה ב') שכתב יהונתן גפן והלחין שם טוב לוי ונכלל באלבומה היחיד משנת 1975. ההרכב ארבע־עשרה אוקטבות (יוני רכטר, אבנר קנר וזהר לוי) הקליט את "דמעות של מלאכים".

אריק איינשטיין הוציא את הראשון באלבומי "ארץ ישראל הישנה והטובה" ובו חידש קלאסיקות ישראליות אהובות (לצד קומץ שירים מקוריים), בהם שירי מלחמה כמו "יצאנו אט", "הן אפשר" ו"דודו" שאפיינו את מלחמת העצמאות (1948). עוד הוציא איינשטיין את "יכול להיות שזה נגמר", שכולל את המשפט האייקוני לתקופה: "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" וגורס בפזמון "יכול להיות שזה נגמר", והכוונה, ייתכן, לאובדן התמימות שאחרי המלחמה.

באלבומו הבא "סע לאט" (1974) שר איינשטיין את "ילדים של החיים" (מילים ולחן שלום חנוך) שקיבל משמעות נוספת בשל המלחמה, ואת "סע לאט" שכולל את המשפט "ורק שלא יעוף איזה רימון ונלך לעזאזל". באותה שנה שחרר שלמה ארצי את אלבומו "לכל החברים מהמסע מים אל ים", שנוצר והוקלט בעקבות מלחמת יום הכיפורים וביטא את התרסקות האופוריה הישראלית, במלחמה ובאובדן פיזי ומורלי.

אלבום נוסף שהושפע מאוד מאווירת המלחמה הוא "כמו צמח בר" שהקליטה חוה אלברשטיין ויצא בשנת 1975. האלבום מתאר חוויות שכול ואובדן לצד געגועים וזיכרונות ילדות, ומבטא היטב את השינוי שחל ביצירה העברית לאחר המלחמה. רבים מהשירים בו הפכו לנכסי צאן ברזל, בייחוד בימי זיכרון: "אדבר איתך", "לכל איש יש שם", "פגישה לאין קץ", "את תלכי בשדה", "חופים הם לפעמים", "ימי בנימינה", "אחרי מותי" ו"כמו צמח בר" שמסתיים במשפט הטרגי "אני אהיה לצל חולף בשדותיכם לסוד נסתר. היו שלום, אני חייתי ביניכם כמו צמח בר".

אלבומים נוספים שיצאו באותה תקופה וביטאו את הלך רוח המלחמה הם "קפה אצל ברטה" (1974) של יגאל בשן, שכלל מלבד שיר הנושא וגרסתו ל"את ואני נולדנו בתש"ח" גם את השיר "דודי שב הביתה" העוסק בחייל השב מחזית הקרבות של מלחמת יום הכיפורים, ואלבומו הראשון של מתי כספי "מתי כספי" (1974) שאת כל שיריו הלחין. לצד שירים שכספי ביצע קודם לכן כמו "נח" "ואותך", כולל האלבום שירים עצובים באווירת המלחמה: "אני יודע שאני אמות בקיץ" ו"אלוף משנה במילואים" המתאר את השפעת המלחמה על קצין מילואים בכיר.

6. נעליים קונים מהר
אתנחתה קומית וכוחות חדשים
1973 הייתה שנה של פריצות גדולות במוזיקה הישראלית, כשהפריצה הבולטת ביותר הייתה של להקת הפופ־רוק כוורת שבזכות המלחמה (והכישרון) הפכה ללהקה של המדינה, או אם תרצו הגרסה המקומית לביטלס.

כוורת, שהורכבה ברובה מיוצאי להקת הנח"ל: דני סנדרסון, גידי גוב, אלון אולארצ'יק, אפרים שמיר ומאיר (פוגי) פניגשטיין וכן כללה את יצחק (צ'רצ'יל) קלפטר מצוות הווי גולני ואת יוני רכטר מלהקת חיל התותחנים, החלה להתגבש בשנת 1971, אך רק במרץ 1973 הקליטה את שיריה הראשונים "שירות עצמי" ו"לא ידענו מה לעשות", שנחלו כישלון צורם.

לאחר שהמפיק אברהם דשא פשנל פרש את חסותו על הלהקה ושינה את הדנ"א שלה - מלהקה שמנסה להעלות אופרת רוק סטייל "טומי" של דה הו ללהקת פופ עם נאמברים קצרים ומערכונים מצחיקים בדומה למבנה הלהקות הצבאיות - החלה כוורת לתפוס תאוצה. שירה השלישי "פה קבור הכלב" אומנם נכשל, אך השניים הנוספים - "המגפיים של ברוך" ו"שיר המכולת" העניקו לה בספטמבר 1973 את התואר להקת השנה, כש"המגפיים של ברוך" זכה בתואר שיר השנה.

עם פרוץ המלחמה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות אינטנסיבי בפני חיילי צה"ל בבסיסים השונים והמשיכה לגבש שירים לאלבום הבכורה שלה "סיפורי פוגי", שיצא בנובמבר 1973 והפך לסיפור הצלחה, כשהשירים שכשלו קודם לכן דורגו שוב במצעדי הפזמונים (והפעם הצליחו), ואליהם התווספו להיטים כמו "ביום ובלילה", "נחמד", "ילד מזדקן", "יו־יה" ו"למרות הכל".

הסגנון הייחודי של כוורת שילב מוזיקת רוק מורכבת וניסיונית עם טקסטים הומוריסטיים הכוללים משחקי מילים שנונים והרמוניות קוליות נפלאות. הנונסנס הזה היה הדבר הכי מרענן ונחוץ להעלאת המורל של הקהל הישראלי בתקופה כל כך קשה. הקלילות, בשילוב הכריזמה והפרפורמנס המיוחד של שבעת חבריה (שלימים התפתחו בצורה אינדיבידואלית ועיצבו את הפסקול הישראלי) הפכו אותה להצלחת מסחררת, עד התפרקותה בשנת 1976.

פריצה נוספת שנרשמה במהלך המלחמה שייכת לשיתוף הפעולה הפורה בין המוזיקאים שלמה גרוניך ומתי כספי, שהוציאו בשנת 1973 את אלבומם המופתי "מאחורי הצלילים", שהיה לאחד האלבומים הנועזים, הפסיכדליים ושוברי המוסכמות המוזיקליות הראשונים בישראל. האלבום הציג לראשונה שני מוזיקאים לא שגרתיים שיוצרים יחד מוזיקה קצת קשה לעיכול במונחים של אז, והוביל את הרוק המתקדם המקומי לרמה אחרת.

המופע המשותף "מאחורי הצלילים" שהועלה לפני מלחמת יום הכיפורים נחל כישלון בשל מורכבותו, אך לאחר המלחמה אותן יצירות, שנתפסו ככבדות ונוגות, הפכו לרלוונטיות ונכונות לאותה נקודת זמן, כשהאלבום שליווה את המופע כלל כמה מהשירים היפים במוזיקה הישראלית: "אלוהים מרחם על ילדי הגן", "אבי", "אל נא תלך", "יום לפני הדין", "ציור", "ואותך" ו"כשאלוהים אמר בפעם הראשונה".

היוצר הבולט שפרץ לתודעה בשנת 1973 היה עוזי חיטמן, שמיד עם שחרורו מהלהקה הצבאית החלו להתפרסם השירים הראשונים שכתב, בראשם "ניגונה של השכונה" שביצע יזהר כהן, "מי ידע שכך יהיה" שביצע כאמור בעז שרעבי, "אבי" שביצע עוזי פוקס, "מה חשוב היום" שביצע אבי טולדנו ו"למה הגדולים לא לומדים מהקטנים?" שביצע דודו זכאי בפסטיבל שירי הילדים.

הפריצות המשמעותיות האחרונות ב־1973 היו של שני יוצאי להקות קצב (שאף ניגנו ושרו יחד בלהקת הכוכבים החדשים), עוזי פוקס וגבי שושן. שושן, שפריצת הדרך שלו כסולן הייתה במחזמר "שיער" (1970), הוציא בשנת 1973 את אלבומו הראשון "נער שחור עיניים", אשר הציגו פופ מתקדם בעברית וכלל את הלהיטים "שש עשרה מלאו לנער", "בראשית" ו"יונה עייפה".

פוקס הוציא בשנת 1974 את אלבום הבכורה ("כן כן לא לא") שכלל מלבד "אין לך מה לדאוג" (תחתונים וגופיות) את הלהיטים "ילדונת", "קשת בענן", "כן כן, לא אז לא", "הרי את מקודשת לי" ו"שחורה ונאווה" (שביצע עוד בשנת 1972 במחזמר "אל תקרא לי שחור").

הקולגה שלהם מימי הלהקות צביקה פיק חולל באותה שנה מהפכה כששר על במת פסטיבל הזמר החסידי את השיר "שמע ישראל" בגרסת רוק בועטת, מה שנחשב שובר מוסכמות באותן שנים ואף עורר את חמתם של החרדים. לצד להיטים שיצר באותה שנה כמו "שושנת פלאים" ו"החבר הכי טוב בעולם שלי" ליוני נמרי, "בין האצבעות" לרותי נבון ו"הרקדן האוטומטי" שביצע בעצמו עם נבון - החל פיק לעבוד על אלבומו השלישי "מה עכשיו?", שכלל את הלהיטים שהכניסו אותו ללב הקונצנזוס - "אני אוהב אותך לאה" ו"רינה טיל" (שנכתב על פנינה רוזנבלום) והעניק לו את התואר מלחין השנה.

והיו גם דעיכות. מי שהקריירה שלה נגדעה בשל המלחמה הייתה הזמרת עליזה קאשי, סולנית להקת הנח"ל בשנות ה־50 וכוכבת ישראלית ובינלאומית בסיקסטיז, שבלטה עם הלהיטים "ערב בא" ו"שובך יונים". בזמן שהופיעה בתוכנית הטלוויזיה "מפגש אומנים" ששודרה בשידור חי פלטה בתום שירתה את המשפט "כוס אמק לערבים", כביטוי כאב על אחיינה שנהרג במלחמה. מאז הוחרמה בארץ וחדלה להופיע בישראל.

כוכב נוסף שהקריירה שלו הסתיימה באופן טרגי קצת אחרי המלחמה הוא הזמר רומן שרון, סולן להקת חיל התותחנים ומי שנחשב בשנת 1973 לאחד מכוכבי הפופ היפים והבולטים בישראל, עם שלל להיטים כמו "בלדה למחפשים", "לילה טוב" ו"הפעמון". שרון נהרג בתאונת דרכים בסיני בעת שנסע להופיע בפני חיילים במוצב. בן 23 היה במותו.

7. כמה טוב שבאת הביתה
חנוך, זילבר ופיק חוזרים

בסוף שנות ה־60 ובתחילת שנות ה־70, לאור הצלחת אומנים ישראלים בחו"ל כמייק ברנט, אסתר (ג'קי) גליל וריקה זראי, ניסו אומנים רבים את מזלם בניכר, חלקם הצליחו יותר וחלקם פחות.

בראשית שנות ה־70 יצא שלום חנוך, אז בשיא פריחתו כיוצר (לאחר העבודה עם אריק איינשטיין, אושיק לוי, פופיק ארנון ועוד) ללונדון כדי לשחק אותה בגדול. לאחר שהוחתם בחברת התקליטים של דיק ג'יימס (שהיה אמרגנו של אלטון ג'ון), הקליט בשנת 1971 את אלבום הסולו שלו באנגלית Shalom, שנחל כישלון (למעט להיט בינוני בשם Under Tropical Moonlight). במקביל, מי ששהה בלונדון (לאחר שהות מסוימת בצרפת) באותה עת היה מוזיקאי אנונימי בשם אריאל זילבר, בנה של כוכבת הזמר של שנות ה־30 וה־40 ברכה צפירה. זילבר יצר ג'ינגלים והקליט מספר שירים כושלים בלועזית.

שלום חנוך (צילום: נעם ערמון, עיתון ''במחנה'')

בשנת 1973, לאחר שהבינו שחו"ל לא בשבילם, חזרו חנוך וזילבר היישר להופעות בפני חיילינו במלחמה, נשארו פה והקימו מאוחר יותר את להקת תמוז - מאבני הדרך של הרוק הישראלי, ובהמשך גיבשו קריירות סולו משפיעות ופורצות דרך.

רגע לפני המלחמה גם להקת הצ'רצ'ילים, שהופיעה והקליטה בבריטניה תחת השם ג'ריקו ג'ונס (ואחרי כן ג'ריקו), התפצלה וחבריה, הבסיסט מיקי גבריאלוב והמתופף עמי טרייבטש, שבו לישראל והקימו את להקת הצ'רצ'ילים החדשים עם הגיטריסטים שמוליק בודגוב בן ה־17 ורוני דמול.
באותה שנה קיבל צביקה פיק הצעה להקליט בניו יורק יחד עם להקת הרוק The Good Rats, אך לאחר מספר דמואים הוא התגעגע והחליט לחזור לארץ.

8. מוכרחים להמשיך לנגן
דעיכת להקות הקצב והלהקות הצבאיות

מלחמת יום הכיפורים סימנה את תום העידן של שתי תופעות בולטות במוזיקה הישראלית: הלהקות הצבאיות ולהקות הקצב. תור הזהב של הלהקות הצבאיות היה בשנות ה־50 ובעיקר ה־60, אך בעקבות המלחמה אג'נדת החברותא ושירי ההילה והניצחון של ה"ביחד" נתפסו כמשהו שמייצג את ארץ ישראל "הישנה" ופחות הולם את הלך הרוח הכבד והאישי ששרר אז בארץ.

להקת הנח''ל- ירדנה ארזי, גידי גוב (צילום: ארכיון צה''ל)

להקות הקצב, שהחלו לפעול בסוף שנות ה־50, איבדו אף הן מזוהרן, שכן מועדוני הקצב שבהם הופיעו החלו להיסגר בשל המיתון הכלכלי שבא בעקבות המלחמה. חברי הלהקות נקלעו לקשיים כלכליים ולכן לא מעט מהם החלו להופיע בחתונות ובאירועים. מועדוני הקצב שנסגרו הוסבו לדיסקוטקים, שם די.ג'יי אחד חסך את הצורך בלהקה שלמה על הבמה.

מהמגפיים של ברוך ועד הנסיך הקטן: כך המוזיקה הישראלית התעצבה מחדש בצל מלחמת יום הכיפורים

אירוויזיון, תחנת הרדיו הפיראטית הראשונה, הפריצה הגדולה של כוורת, השיבה הביתה של שלום חנוך ואריאל זילבר, המעבר ליצירה אישית ועמוקה ודעיכת הלהקות הצבאיות