ניגש לעובדות: "כשנתניהו היה ראש ממשלה, אובמה הגדיל את התקציב הביטחוני לישראל". שקר גס. האמת פשוט הפוכה לגמרי. נתניהו הפך את הנשיא אובמה לשק החבטות האישי שלו. הוא עשה הכל כדי להשפיל אותו, בכל דרך אפשרית. מעולם לא התערב ראש ממשלה ישראלי בבחירות לנשיאות ארה"ב כפי שהרשה לעצמו נתניהו. הוא אפילו ערך אירוע התרמה חגיגי למיט רומני כאן בירושלים, בחסות לשכת ראש הממשלה, לפני בחירות 2012.

אובמה ניגב את הרוק מהפרצוף והבליג. הוא בא לביקור בירושלים שנה אחר כך כדי "לפתוח דף חדש". הביקור היה מצוין. אלא שבעקבותיו, חזר נתניהו לעצמו במהירות. הדף החדש הפך לעמוד ישן. השיא הגיע באותו נאום שאליו הזמין את עצמו נתניהו ב־2015 בקונגרס, מאחורי גבו של הנשיא. זה היה שילוב קטלני בין יריקה בפרצוף לסכין בגב.

האמריקאים, מכל הסוגים והמינים, הזהירו אז את נתניהו בזמן אמת. חיים סבן, הפטרון הישראלי של הדמוקרטים, ניסח את זה הכי ברור שאפשר: אתה מחבל בתמיכה הדו־מפלגתית. אתה פועל נגד נשיא מכהן בחצר האחורית שלו. הם לא ישכחו את זה. נתניהו התעלם. אם נאומו בפני שני בתי הקונגרס יכול היה לשנות משהו לגבי הסכם הגרעין, עוד אפשר היה לנסות להבין את זה. אבל זה היה אבוד. ההסכם היה כבר עובדה מוגמרת.

ננסי פלוסי, מנהיגת הדמוקרטים בקונגרס, אמרה אז שאין שום סיכוי בעולם לגייס שני שלישים מחברי הבית כדי לטרפד את ההסכם. נתניהו ידע את זה. הוא לא נסע לשם כדי לטרפד את ההסכם. הוא נסע לשם כדי לטרפד את האפשרות שיצחק הרצוג ינצח אותו בבחירות שהתקיימו כעבור שבועיים.

מגוחכת במיוחד היא האמירה ש"אצל נתניהו אובמה הגדיל את התקציב הביטחוני". ירח הדבש המאוחר בין הביביסטים לאובמה הוא אירוע גרוטסקי בפני עצמו. האיש שכונה על ידיהם "חוסיין" והוכרז כממלא מקומו הרשמי של המן הרשע, מצטייר פתאום כאחד מאבות הציונות. הנה העובדות: אצל אובמה האמריקאים עיכבו, פעם ראשונה בעידן המודרני, משלוח חיוני של טילי "הלפייר" למסוקי אפאצ'י תוך כדי צוק איתן.

גורמי ממשל אמריקאיים מתחו אז ביקורת חריפה על ההתנהלות הישראלית וכינו את נתניהו והצוות הבטחוני שלו בכינויים קשים. הם טענו שביבי עסוק במניפולציות בין הקונגרס לבית הלבן, עושה הכל כדי להשחיר את הנשיא, פוגע קשות במזכיר המדינה קרי ובשגריר דן שפירו ומדליף סדרתי באופן זדוני.

כל זה קרה עוד לפני הנאום ב־2015, שריסק את מעט האמון שנותר בין הצדדים. התוצאה: כיווצו הדרמטי של הסכם הסיוע הביטחוני החדש שעליו עמדה ישראל לחתום לעשור הבא. אז במקום "אובמה הגדיל את התקציב הביטחוני לישראל" צ"ל "אובמה הגביל והקטין את התקציב הביטחוני לישראל". כל זאת, מכיוון שישראל הייתה יכולה לקבל הרבה־הרבה יותר, לו השכיל נתניהו לנהוג באחריות. הוא לא צריך היה להביע הסכמה להסכם הגרעין שנחתם אז בין ארה"ב לאיראן, הוא צריך היה להפסיק את הג'יהאד שהכריז עליו כשהתברר שכבר אי אפשר לשנות את רוע הגזירה.

גורם אמריקאי בכיר מאוד יצר אז קשר איתי, ובפיו קושיות מוזרות: נתניהו יודע, אמר לי, שאם הוא ירפה מהמסע שלו נגדנו עכשיו נהיה מוכנים ללכת לקראתו בצורה חסרת תקדים. להגדיל מאוד את הסיוע הביטחוני, גם במונחים ריאליים. להוסיף חימושים ואמצעים שונים שמעולם לא הענקנו לכם. לצ'פר את ישראל בעוד תחומים רבים. יש לך מושג למה ביבי אפילו לא מוכן לדבר איתנו? שאל. היה לי מושג, אבל התביישתי לחלוק אותו עם בן שיחי. לא היה לי נעים להסביר לו שראש ממשלת ישראל מעדיף אינטרס אישי פוליטי צר, על הביטחון הלאומי של ארצו.

בשורה התחתונה: ההסכם החדש שנחתם הוא נמוך יותר במונחים ריאליים מהסכום שקיבלנו בעשור שקדם לו. אם משווים את כוח הקנייה של הדולר והאינפלציה, האמריקאים לא הגדילו את הסיוע, כפי שהיו אמורים לעשות. הם היו מוכנים להגדיל אותו, אם נתניהו היה מפסיק את המסע נגד הנשיא, אבל הוא סירב. בנוסף, החימושים שעליהם חלמנו, נשארו באמריקה (ביניהם, הפצצות החודרות המפורסמות).

והכי חשוב: בהסכם החדש האמריקאים ביטלו, לראשונה, את האפשרות של ישראל להשתמש בחלק מכספי הסיוע לרכש בתעשיות הביטחוניות הישראליות. המרת הדולרים לשקלים הייתה אחת מנקודות המפתח של הסיוע הביטחוני ואפשרה לישראל לבזבז חלק מהצ'ק האמריקאי בבית פנימה. לא עוד. ההסכם החדש הביא לביטול מדורג של האפשרות הזו. בימים אלה ממש אנחנו מאבדים את היכולת להמיר את הדולרים.

במילים אחרות, החשבון על מעללי נתניהו מוגש לנו עכשיו. מפעלים ביטחוניים ישראליים רבים ירגישו אותו על בשרם. הנקמה של אובמה מוגשת קרה, אבל אפקטיבית. הבעיה היא שנתניהו כבר איננו. אנחנו, לעומת זאת, עוד כאן.